מבחינתי, טיפול זוגי היה מן אפשרות לא לפחד להיות חלשים, לא לראות בכלל את מה שהשני רואה אבל להיות מסוגלים לרצות לראות יחד. שיתוף של "גרציה ברדוגו" (שם עט) מתוך הכרעה להיטיב את חיי הזוגיות ולהתמודד בכל פעם מחדש כשפערים עולים וכשדפוסי עימות צצים. מוזמנות ומוזמנים לקרוא על החוויה שהטיפול היווה חגורת הצלה משמעותית ותזכורת לרצון ההדדי בטוב משותף.

שם קוד "ענבל" היווה את חגורת ההצלה שלנו מכל וויכוח גדול וקטן במשך תקופה לא מבוטלת. אחרי שנתיים נישואין ושנת חברות, מצאנו את עצמנו במבוי סתום, אוהבים אבל כמעט כל שיחה שטותית מתגלגלת לריב שמעכיר את האווירה ולא כיף. בלתי נסבל.

אותי המחשבה על טיפול זוגי תמיד הקסימה. ההורים שלי הם הורים כאלו שלא בקטע. הם הורים שהיו "הפסיכולוגים" של ההורים, האחיות ובני הדודים שלהם. אבל ללכת לטיפול, עבורם, סימל נקודת שבר, אל־חזור, one way ticket. מבחינתי, טיפול זוגי היה מן אפשרות לא לפחד להיות חלשים, לא לראות בכלל את מה שהשני רואה אבל להיות מסוגלים לרצות לראות יחד.

למזלי כי רב, בסביבתי, היו לי חברים רבים שפסיכולוג היה חלק אינטגרלי משגרת חייהם ושפיותם, האישית והזוגית. בכל זאת, דור שנות ה-90 סבל כמה טראומות וגם לא כל אחד נולד למשפחה מושלמת. בעצם מי כן?

גיששתי מסביב, בררתי וחברה טובה היקרה לי מפז, בלי קשר, המליצה לי על מכון לטיפול זוגי ומשפחתי. בחירה של מטפל או מטפלת היא אולי השלב הקריטי ביותר בטיפול זוגי, ובאופן די אירוני, בדומה לבחירת בן זוג, צריך יותר מזל משכל. המלצות הן הטובות ביותר, אבל לפעמים גם הן לא מספיקות.

לסכם הכל ב-50 דקות

התחלנו. מצדי זה היה מחויב המציאות. בן הזוג ראה במריבות המתישות שלנו חלק אינטגרלי ודי טבעי במערכת זוגית. אבל לאור העובדה שמבחינתי לא הייתה אפשרות אחרת, גם בן הזוג נאות לנסות כי: "למה לא". חשוב להבין, שבהרבה מקרים אחד הצדדים מושך יותר לכיוון הטיפול ואחד קצת יותר נרתע. הפגישה הראשונה מאפשרת לבחון את הבחירה במטפל או המטפלת. אם לאחר הטיפול עם המטפל או המטפלת שבחרתם, יציין הצד הפחות נלהב כי "וואלה, על זה לא חשבתי", המשמעות היא שזה המטפל\ת הנכון בשבילכם.

מעבר לרתיעה של אחד מבני הזוג מהטיפול, הכניסה לטיפול הראשון היא קשה. איך, למען ה', מעבירים לאדם שמולך את השתלשלות הדורות, את הכאבים שלך ממערכות יחסים קודמות, את הכאבים שלו מההגירה שהוא לא מכיר בהם. איך שנות זוגיות ודפוסים מושרשים יכולים להסתכם ב-50 דק' אמוציונאליות מזוקקות? הדיון שערכנו קצת לפני הטיפול ובטיפול הראשון עזרו בכך מאד. למה אנחנו כאן? לא ברור כיצד לא נשאלה השאלה הכל כך פשוטה הזאת, כשהמצב הלך והסתבך והשיחות הפכו לדיאלוג חירשים.

אחרי שעוברים את משוכת הפגישה הראשונה יש מסלולים רבים, כל זוג ומסלולו. ישנן פגישות סוערות ומטלטלות, ישנן פגישות המרגישות מיותרות. ובסופו של דבר, כשמרגישים טוב ושעכשיו אפשר להמשיך מכאן לבד, זה שווה את הכל.

הדינמיקה של הטיפול היא קסומה ונפלאה, אך הדינמיקה הזאת שונה בין זוג למשנהו. אני רק יכולה להגיד, שלאורך תקופת הטיפול היו שלבים שאזכור שם המטפלת – ענבל – היווה איזשהו באפר ותמרור אזהרה, תמרור הקשבה. הקשבה היא לא לבן הזוג, היא לעצמי, היכולת להבין ולהסביר לצד השני למה אני מגיבה כמו שאני מגיבה, פתחה לי צוהר לעצמי.

בנוסף, אחד הדברים הנפלאים שגיליתי היה כמה אני רואה על בן הזוג מה שהוא אינו רואה בעצמו וכמה הוא רואה בי שאני לא רואה בעצמי. הצד השני, שמסתכל במבט אוהב רואה את החולשות שאנחנו מסרבים להודות בהן – היחסים המורכבים שלנו עם ההורים שלנו, עם האחים שלנו ועם החברים שלנו, הדפוסים הקבועים שאנו מסרבים לשנות, נפתחים בפנינו בטיפול, למעשה אנחנו מתירים את עצמינו להשתנות על ידי בן הזוג שלנו. וזאת התרה לא קלה.

***

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

• לחצות את הגשר ולנהל שיח רגשי – בנימין מאלב
• כללים ותמרורי אזהרה לטיפול – סיון דרשן
• מה שרציתם לדעת על יעוץ זוגי – קרן חדד טאוב
• איך לריב נכון – צוות גלויה
• בין הדרכה, טיפול וייעוץ – הרבנית שרה סגל-כץ
• על בעלי תשובה והעולם הטיפולי מפסיכולוגית בעלת תשובה – אנה קרא-איוונוב
• על מה אנחנו רבים בעצם? – קרן חדד טאוב
• קִינְטְסוּגִי: לבחור להדביק שברים בתוך הזוגיות – הרבנית שרה סגל-כץ