ראיון גלוי עיניים עם יניב טורם, מאייר ומעצב - על השאלות שמלוות אותו מגיל צעיר, על תרגום העולם הפנימי אל תוך ספרו ״הלך״ ועל השלב הנוכחי בשיחה שלו בין ישראליות ליהדות

יוֹתֵר פָּשׁוּט הָיָה; לֹא נִתְרָאֶה. / מַפְרִידִים בֵּינֵינוּ חֲמִשָּׁה מֶחְלָפִים שׁוֹנִים וּמֵאָה קִילוֹמֶטֶר שֶׁל כְּבִישׁ יָשָׁר

לְגַלּוֹת לָךְ / אַחֲרֵי שֶׁהַלֵּב נִקְרַע / מִתְגַּלֶּה / הוּא קַיָּם וּפוֹעֵם

לְאַפְשֵׁר לְעַצְמִי לְאַבֵּד אֲחִיזָה / לִצְלֹל עַד קְצֵה הָרֶפֶשׁ / עַד הַלֵּב / וּלְגַלּוֹת שֶׁגַּם בֹּץ הוּא קַרְקַע

וְרַק לְיוֹם אֶחָד / בִּשְׁאַר הַזְּמַן אֲנִי שׁוֹאֶלֶת אוֹר / וְנַעֲנֵית בְּחֶלְקִיּוּת / פְּעָמִים שֶׁאֵינִי נַעֲנֵית כְּלָל

לַעֲקֹד אֶת כָּל מָה / שֶׁחָשַׁבְתְּ שֶׁתִּהְיִי / אַתְּ מְבַקֶּשֶׁת לַעֲקֹד אוֹתָךְ

הַפַּעַר הַזֶּה אֵין בִּלְתּוֹ, וְהַצַּעַר צַעַר.

שיחה אישית של רחל רז עם תמר ביטון, ראש מדרשת באר, על שתי שלוחותיה, בירוחם ובאשדוד. על חינוך ועשייה, על שורשים של תורה, על שילובים ועל תקוות לעתיד.

שיחה גלוית עיניים עם נעמה סדן על הבקשה לחיבור בין עולם התורה ועולם היופי ועל הבחירה והיצירה, על השפה המאד אישית שלה עם היופי שבטבע ועל היכולת לפתוח שערים ללימוד ולמעשה.

רחל רז מראיינת את חפצי כהן-מונטגיו, על פעילותה עם חברותיה בבית המדרש ״עֲרֵבוֹת״ - בפעולה נשית שמבקשת להאיר את העשייה הנשית בהיסטוריה היהודית, באמצעות טקסים חדשים ששומרים על רצף רעיוני עם מסורת חכמי ספרד והמזרח.

וְאַתְּ פִּתְחִי לָהּ: / לִמְדִי בִּתִּי. לִמְדִי וְלַמְּדִי. אִם כְּבָנִים, אִם כְּבָנוֹת. לִמְדִי, לִמְדִי, שַׁאֲלִי וְכִתְבִי... / בְּכוֹחֵךְ לִטְווֹת וּלְחַדֵּשׁ מַחְשָׁבוֹת רַבּוֹת שֶׁעוֹד לֹא בָּאוּ לָעוֹלָם וְאַתְּ בַּת בַּיִת בְּעוֹלָמֵנוּ

הַנֵּר מֵאִיר אֶת פַּחֲדֵי הַלֵּב / בְּחִפּוּשׂ עַתִּיק / אַחַר פֵּרוּרֵי הַמַּחֲבוֹאִים

הַגּוּף הָרַךְ הוּא / גּוּף שֶׁיִּתְפּוֹרֵר / שׁוּם דָּבָר הוּא לֹא מָשָׁל לְמַשֶּׁהוּ אַחֵר

אֶעֱמֹד פְּשׁוּטַת יָדַיִם בְּאֶמְצַע כְּבִישׁ מָהִיר אוֹ / אֶחְזֹר בַּדֶּרֶךְ הַחוֹרֶגֶת אֶל הַיַּעַר, אֶפְנֶה אֶל הַשּׁוּעָל לַמְרוֹת הַצֵּל, אוֹ / אֶל פִּיו הַמִּתְעַגֵּל, אֶל לְשׁוֹנוֹ, אָשִׁיר, אוֹ

הַמּוֹצִיא אֶת עַמִּי מִמִּצְרַיִם, גְּאַל אוֹתִי מִמְּצָרַי הָאִישִׁיִּים, מֵהִסְתַּכְּלוּת צָרָה עַל הַמְּצִיאוּת וְעַל עַצְמִי

וְהָיִיתָ כְּאֵשֶׁת לוֹט / מְאֻבָּן / קָפוּא / סַלְעִי

תֵּן לָנוּ לָלֶכֶת. כְּבָר יָבְשׁוּ הַיַּמִּים, / עַנְפֵי הָעֵצִים עָרְמוּ עֲלֵיהֶם / עַל פְּנֵי אֶרֶץ מְצַמַּאַת

אֵין רֶחֶם בְּגוּפִי, אַךְ שָׁמַעְתִּי קוֹלָהּ, / וּתְחִנַּת רַחֲמִים כְּמוֹ הִתְנַגְּנָה / בְּתוֹכִי.

קוֹלוֹת יֵרָאוּ / וְאֶל יְדַבֵּר / וַאֲנִי אֶצְטַבֵּר בַּזָּהָב / וְאֶדְבַּק בַּגַּשְׁמִי.

לֹא יַעֲטֹף מִלּוֹתָיו / בְּצֶלוֹפַן מְרַשְׁרֵשׁ תֵּרוּצִים, / לֹא יַחְרֹק שִׁנַּיִם / כְּשֶׁתִּשְׁאַל אוֹתוֹ

כְּמוֹ סִירָה הַשּׁוֹקַעַת בִּמְצוּלוֹת הַיַּם / רֹאשְׁךָ הַצָּעִיר נוֹטֶה בְּזָוִית עֲקֻמָּה

הַמְּיַלֶּדֶת מְמָרֶקֶת גּוּפְךָ / בְּמַגֶּבֶת מְחֻסְפֶּסֶת, / מוֹלִיכָה אוֹתְךָ לְקֻפְסָה

וְאַתְּ צוֹעֶקֶת בְּשֶׁקֶט וּבְקוֹל / וְרוֹצָה לְלַמֵּד אוֹתָם הַכֹּל / רַק שֶׁלֹּא יִפֹּל, / רַק שֶׁלֹּא תִּפֹּל

לִפְעָמִים גַּם בַּבְּיַחַד – / יֵשׁ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה לְבַד/ וּמִלִּים, כְּמוֹ פָּנַס רְחוֹב / מוֹלִיכוֹת אוֹתָנוּ קָרוֹב.