וַאֲנִי וְלֹא מַלְאָךְ נִגְאַלְתִּי / וַאֲנִי וְלֹא שָׂרָף נִשְׁמַרְתִּי / וַאֲנִי וְלֹא שָׁלִיחַ יָצָאתִי / בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה

שֶׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת / טוֹוָה בְּרִקְמָה עֲדִינָה אֶת חוּטֵי הַחַיִּים / מְקָרֶבֶת יַבָּשׁוֹת

חַיָּה פִּרְאִית בּוֹקַעַת מִגְּרוֹנִי – / אַתְּ מִתְכַּוֶּצֶת, נְבוֹכָה: / "רַק חִבּוּק לִפְנֵי הַשֵּׁנָה". / אֶת זֶה אֲנִי עוֹד יְכוֹלָה.

רחל רז בשיחה אישית מאוד עם מוריה אשכנזי - אמנית רב תחומית זמרת, פסלת וציירת המציגה בתערוכות ברחבי הארץ.  בימים אלה יצא לאור ספר שירים שכתבה "קומי", הספר מביא שירים וקטעי זיכרון מתוך הפגיעה שחוותה. זהו ראיון נוסף כחלק מסדרת הראיונות לכבוד מיזם "ברית אמונים".

שיחה גלוית עיניים על פגיעות, כוחה של קהילה ותפקידה בתהליך הריפוי וכינון מרחב מוגן ועל הבעירה הפנימית להפוך אותנו לטובים יותר. ראיון נוסף, כחלק מסדרת הראיונות במסגרת מיזם "ברית אמונים".

״את הבור שבחזהּ קשה יותר לראות. יש חולצה בדרך, סוודר, לעיתים גם ג'קט. אבל הוא שם.״ - סיפור קצר מאת רחלי ווקס על ״כיצד לא ליפול פנימה״.

לֵידָתוֹ / מַחֲשַׁבְתּוֹ / אַהֲבָתוֹ

כְּמוֹ אֵשׁ עַל הַשָּׂפָה, / כְּמוֹ גַּרְגְּרִים רַכִּים / בִּשְׁעוֹן חוֹל

לֹא נָעוּץ עֵצָה / נַקְשִׁיב לָרוּחַ / וּלְהֶמְיַיתָּה

רַק הַזְּרִימָה הָעֲדִינָה שֶׁל יְרֹק / הָעֵצִים, גָּבוֹהַּ מֵעַל, / מְשַׁכֶּכֶת. בְּמִדָּה מְסֻיֶּמֶת.

אֵיךְ אֶפָּרֵד / מִיוֹפְיָים שֶׁל הָעֵצִים / וְהֶהָרִים

בְּאוֹתָן זְרוֹעוֹת שֶׁגּוּפוֹ / עוֹד נוֹצֵר אֶת חִבּוּקָן, / נִשָּׂא הוּא בְּבִטְחָה

כְּעֻבָּר מִתְגַּלְגֶּלֶת בַּמַּיִם / בְּלֹא שַׂק, בְּלֹא חֶבֶל

וְהַמַּיִם הָהֵם / הַמּוּאָרִים / תּוֹבְעִים אוֹתִי אֲלֵיהֶם / וּמְסָרְבִים

לוּ אֶהְיֶה גִיחוֹן הַקְּדֻשָּׁה / אַגַּן טְבִילָה מַאֲזִין אֶל בֶּכִי / קִיטוֹן זָעִיר בִּתְפִלָּה.

אֲבָל הַגַּעְגּוּעִים, / הֵם לֹא עוֹבְרִים, רַק מִשְׁתַּנִּים,  / תּוֹפְסִים צוּרָה אַחֶרֶת, / שֶׁל כְּמִיהָה, שֶׁל הִרְהוּרִים.

בִּלְתִּי נִתָּן לְמַגַּע יָד / כִּי אִם לְמַגַּע נֶפֶשׁ. / אֵמוּן.

הַיַּלְדָּה שֶׁלִּי מִתְיַשֶּׁבֶת מֵאֲחוֹרֵי הַהֶגֶה. / "שִׂימִי לֵב", אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת לוֹמַר לַנַּהֶגֶת הַחֲדָשָׁה, / לוֹחֶצֶת בְּרַגְלִי עַל בְּרֵקְס דִּמְיוֹנִי, מַסְדִּירָה נְשִׁימָה,

חַכֵּה חַכֵּה / אוּלַי עָלִיתָ לִי בַּחַכָּה

מֵעוֹלָם לֹא יָדַעְתִּי יַצִּיבוּת אֲדָמָה / לֹא נִתְמַכְתִּי בְּכַף יַד גְּדוֹלָה, בּוֹטַחַת.

גַּם הַיָּם בְּעָמְקוֹ עוֹטֵף וְרַחֲמָן / מִתְנַפֵּץ לְעַצְמוֹ בִּקְצוֹתָיו / עוֹקְצָנִי וּמַקְצִיף נֶאְשָׁם / גַּם בַּיָּם דָּרוּשׁ אֹמֶץ לִצְלֹחַ גַּלִּים

בִּקַּשְׁתְּ לְהַאֲכִיל, לְהַאֲכִיל, לְהַאֲכִיל / וְלָנוּ נִגְמְרוּ פִּיּוֹת. / רָצִינוּ אֶת קוֹלֵךְ, לִסְחֹב אִתָּךְ סַלִּים. / מֵהַחַלּוֹן זָרַקְתִּי אֶת הַקְּצִיצוֹת. סְלִיחָה אִמָּא

סָבְתָא, לָמָּה בְּבֵית הַקְּבָרוֹת / הַצְּבָעִים הוֹפְכִים שְׁקוּפִים? / וְאָנוּ, שֶׁהָיִינוּ נִתְזֵי צִבְעֵי קֶשֶׁת, / כָּאן צְלָלִים נְזִילִים וּכְפוּפִים.

חוֹבָה לְהִתְיַצֵּב תָּמִיד בָּרֶגַע שֶׁנִּקְבַּע, / גַּם בְּגוּף־נֶפֶשׁ מֻתָּשִׁים וְזוֹעֲקִים אֶת סֵרוּבָם