ברית אמונים

אִם הָיִיתִי רוֹצָה לְצַיֵּר אוֹתָהּ, לִרְשֹׁם אֶת דְּמוּתָהּ עוֹבֶדֶת כָּךְ, / לְיַד דֶּלְפֵּק הַמִּטְבָּח, הָיָה עָלַי לְהַתְחִיל בַּצֵּל שֶׁמְּטִילִים הַשַּׁרְווּלִים / הַמֻּפְשָׁלִים עַל זְרוֹעוֹתֶיהָ, בַּצֵּל שֶׁמֵּטִיל סַנְטֵרָהּ עַל הַצַּוָּאר,

זוֹ טְבִיעָה אִטִּית מְאוֹד. אֶת הַשִּׂיחוֹת שֶׁל אֲרוּחַת הָעֶרֶב לֹא נִתַּן יוֹתֵר לִשְׁמֹעַ. / כְּשֶׁאַתְּ פּוֹתַחַת אֶת הַמַּיִם הַחַמִּים בַּמִּקְלַחַת, לְאֵדִים יֵשׁ רֵיחַ שֶׁל שְׁקֵדִים מָרִים. / תִּתְקַשְּׁרִי כְּבָר לְשֵׁרוּתִי הַחֵרוּם. יֵשׁ צְלִיל חִיּוּג, אַתְּ דּוֹחֶפֶת חֲזַק עִם הָרַגְלַיִם

שֶׁכְּשֶׁהִפְסַקְתְּ לְעַשֵּׁן אָמַרְתְּ שֶׁהֲכִי קָשֶׁה זֶה בֵּין חֲבֵרִים, כְּשֶׁיּוֹצְאִים בָּעֶרֶב, בְּהַפְסָקוֹת בָּעֲבוֹדָה, אֲבָל נִשְׁבַּרְתְּ כְּשֶׁהָיִית לְבַד. שֶׁהַמִּלָּה "צַמְרִירִי" מַעֲבִירָה בָּךְ צְמַרְמֹרֶת. שֶׁאֶת מָה שֶׁקָּרָה סִפַּרְתְּ לַחֲבֵרָה אַחַת וְלֹא דִּוַּחְתְּ לַמִּשְׁטָרָה. שֶׁאַתְּ מְפַחֶדֶת מֵחַדְרֵי מַדְרֵגוֹת וּמִמִּי שֶׁאוֹמֵר שֶׁהַכֹּל קוֹרֶה לְטוֹבָה.

המרחב הבית ספרי שונה ממרחב בית הכנסת, אך ניתן לשרטט כמה קווי דמיון. הפעולה בשניהם, הסובבת סביב הטקסט והמילה הכתובה, היא פעולה שמבקשת לחולל שינוי בעולם הפנימי שלנו, ולהעניק לנו רגעים של שינוי ושל חסד.

הַבֵּט בְּכֶלֶב שֶׁחוֹצֶה אֶת הַפְרֵיְם בַּאֲלַכְסוֹן / וּבְרוֹכֵב הָאוֹפַנַּיִם שֶׁבּוֹלֵם כְּדֵיי לֹא לִפְגֹּעַ בְּוֹ / וּמוֹעֵד בְּאֹפֶן מֻשְׁלָם

וְעֵינַיִם חוּמוֹת, יְרֻקּוֹת אוֹ כְּחֻלּוֹת, / בְּמֶרְחָק אֲוִירִי שֶׁל חֶלְקַת אֲדָמָה, / קַשּׁוּבוֹת לְהֶסְבֵּר עַל מוֹתַר הָאָדָם / מִן הַבְּהֵמָה.

כנס ברית אמונים שהתקיים בחודש יוני 2023 הניב נוכחות רבה של שדה הארגונים והקהילות של זירת היהדות הישראלית, כמו גם כתיבה והתבטאות של מחוייבות לערכים של אתיקה בתחום הפגיעות המיניות. תשומת הלב הציבורית לכנס זה מבטאת את הצורך העז בהשקעה בהענקת כלים ושפה להתמודדות עם פגיעות מיניות בכלל, עם החטאת הרובצת לפתחם של הסמכויות הדתיות/רוחניות/אידיאולוגיות ועם הסבך הקשור בחיי היחיד/ה והיחד - כדי לתת מענה קהילתי נכון בעת התרחשות פגיעה.

בְּוַדַּאי שֶׁנִּפְקַח עָלָיו עַיִן / לֹא נוּכַל לְגָרֵשׁ אוֹתוֹ מִן הַקָּהָל / בֵּין כֹּה וָכֹה אַתְּ בְּבַיִת אָז תִּרְאִי אוֹתוֹ פָּחוֹת

וּבַיּוֹם שֶׁהַתִּקְרָה נִפְעֲרָה / נוֹתַרְתִּי נִבְגָּד / לְעֵינֵי הָאֱלֹהִים הַשּׁוֹתְקִים.

מָה אוּכַל לְהַצִּיעַ לְךָ הַיּוֹם / מִלְּבַד פִּגּוּמִים קְטַנִּים / לִמְצֹא אֶת הַגֶּרֶב שֶׁנָּפַל מֵאֲחוֹרֵי הַמִּטָּה

אֶפְשָׁר לִנְסֹעַ אַחֲרֵיכֶן? / נוּרוֹת אַזְהָרָה אוֹתְתוּ / עֵינֶיהָ הָעֲיֵפוֹת לֹא הִצְלִיחוּ לִרְאוֹת יָשָׁר / בְּיָמִין לָא יָדְעָה אִם יֵשׁ חִבּוּק אוֹ סְטִירָה, שְׂמֹאל לֹא עָלָה לַדִּיּוּן.

כָּל אֶחָד מַחְזִיק קָצֶה / לִמְתֹּחַ חוּט / לִתְלוֹת עָלָיו צִפּוֹת וְצִפִּיּוֹת

אֶת נוֹכְחוּת נַפְשִׁי. שָׁם, / מְצִיאוּתִי הַזְּקוּפָה קָמְלָה כְּנֶגְדָּהּ. / הָיִיתִי אָז עוֹדִי, / חוֹלֵם חַיִּים פְּשׁוּטִים.

הָאוֹר מְצַיֵּר מֶרְחָב / כְּפִי שֶׁמִּלִּים מְתָאֲרוֹת סֶדֶק / הַמִּתְאַוֶּה לְהִתְמַלֵּא

בְּמִתְחַם הַמָּגֵן שָׂרוּ לִךְ / עַל חוֹמוֹתֵינוּ כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה / שׁוֹמֵר שָׂכָר עִם תּוֹסֶפֶת שַׁבַּת וְחֻפְשָׁה.

בְּשֵׁם ה' הַחֲרָדָה וְהַדִּכָּאוֹן / מִיְּמִינִי כָּרִית וּמִשְּׂמֹאלִי כָּרִית / מֵעָלַי שְׂמִיכָה / וּמִתַּחְתַּי יַפְצִיעַ אוֹר

ראיונות, שירים ותפילות שעלו למגזין גלויה עם השקת המיזם ״ברית אמונים״ העוסק במוגנות אישית וקהילתית של בעלי ובעלות תפקיד רבני והנהגתי וחברי וחברות קהילה.

כהמשך ליום העיון על נושא המוגנות בחיי קהילות מגוונות ובדרכי הסמכה וליווי להנהגה רבנית לזרמיה - הזמנה להצטרפות אל גיבוש אמנה משותפת לשדה הרחב.

את ההתכנסות הראשונה של ״ברית אמונים״ פתחו מילים ממעמקי הכאב, יחד עם כמיהה גדולה לתיקון. הרי כאן מילות מנהלי הכנס, לשנת ה׳תשפ״ג

כְּשֶׁהֵסַרְתָּ אֶת יָדְךָ / מִכֹּל פְּתָחַי / גִּלִּיתִי שֶׁלָּקַחְתָּ לִי אֶת אֱלֹהִים / וְהָלַכְתָּ

שָׁנִים רַבּוֹת הִמְשַׁכְתִּי לִפְקֹד אוֹתָן / מְחַפֶּשֶׂת אֶת הַמְּקוֹמוֹת בָּהֶם עָמַדְתָּ כָּאָחוּז דִּבּוּק וְצָעַקְתָּ

שיחה גלוית עיניים על פגיעות מיניות בגברים, על השיח הדתי בחדר הטיפול, ועל ההשפעה של המבנים הקהילתיים על ההתמודדות עם פגיעות מיניות.

שיחה גלוית עיניים עם אורי שרמן קנוהל על פגיעות מיניות בגברים, על הטיפול במרכז אורשינא שהוא שותף להקמתו, ועל האחריות של הקהילה הדתית.

יוזמת הכנס נולדה על רקע מקרים רבים של מנהיגי קהילות שניצלו את מעמדם למעשים שפגעו עמוקות בבנות ובני הקהילה "אחריותה של כל קהילה היא להיות מרחב מודע ובטוח". מאמר מאת יאיר שלג, בעיתון מקור ראשון.