שיחה גלוית עיניים עם המשורר אורי פרץ על תהליך ההתפתחות שלו כמשורר, הבחירה לכתוב בלשון נקבה, ועל העבודה שלו כמטפל.

ספר לנו על עצמך.

ספר על תהליך ההפיכה שלך למשורר. איך הגעת למקום שלך היום? מה היתה מערכת היחסים שלך עם המילה הכתובה בילדותך ובבגרותך?

כשהייתי ילד אהבתי נורא לקרוא. אהבתי את הספרייה במתנ׳׳ס בקעה בירושלים. זה היה זמן שקט שלי עם עולמי הפנימי שאז חשבתי שהוא העולם. גם ספרים נוראיים היו שם, ספרי שואה וצרות אחרות. והעולם נעשה מורכב. מילים מייצרות מציאות גם אם היא מדומיינת, והן ממש גידלו אותי, חיברו אותי לנרטיבים חברתיים שלא הכרתי מהבית כבן לעולים חדשים, ולשפע של עולמות אחרים חלקם מציאותיים וחלקם פחות. וזה היה לי טוב. לאורך כל השנים הייתי כותב פה ושם. פעם פגשתי משורר נהדר והתחברנו. שחר מריו מרדכי. הוא קרא כמה שירים והתלהב. אז שלחתי כמה ל׳מאזניים׳ והם התקבלו ושמחתי. ומשם הדברים התגלגלו. אם ׳להיות משורר׳ זה ביני לבין עצמי – אז אני לא מרגיש או חווה את עצמי כמשורר. אם ההגדרה היא חיצונית לי , אז מתישהו הפכתי למשורר, כשמישהו אחר החליט לקרוא לי ככה.

נולדתי בירושלים בשנת 1991 תשנ׳׳א, בשושן פורים בתום מלחמת המפרץ. גדלתי והתחנכתי בבתי ספר ממ׳׳ד, יהודה הלוי והרטמן. לאחר מכן למדתי בתכנית ׳הסדר׳ במגוון ישיבות ובזרמים שונים, ושירתתי כלוחם ב׳כפיר׳. לקראת תום תקופת ההסדר הצטרפתי לבית הספר ׳כל עצמותיי תאמרנה׳ ללימודי מחול בניהולו של רונן יצחקי. לאחר מכן למדתי ב׳ורטיגו׳, איתם גם רקדתי כפרילנסר לאחר מכן. תוך כדי שנותיי בתחום המחול, למדתי שיאצו בבית הספר ׳מגע׳. כיום אני בעיקר מטפל, ומגנן בגן יער.
השירים שלי מתפרסמים בדרך כלל בעמוד הפייסבוק הפרטי שלי (ouri perez לכל מאן דבעי). הם גם הגיעו להתפרסם ב׳מאזניים׳, ׳הו׳, ׳משיב הרוח׳, ׳יקוד׳, ל׳ידיעות אחרונות׳ ו׳הליקון׳. ספרי הראשון אמור לצאת השנה בהוצאת ׳פרדס׳ ובעריכת לי ממן.

האם יש תחנות בדרך שהיו משמעותיות עבורך?

את כל הזכרונות שאני אוהב אני נושא איתי. אולי כי אני מפחד לשכוח. או כי זכרון מייצב אותי על הקרקע ונותן לי תחושה שאני קיים, שאני שייך לעולם על המימד הרחבי שלו וגם על המימד הזמני שלו. גם זכרונות לא טובים יש כמובן אבל אני משתדל לטפל בהם!

האם יש ספר שהשפיע עליך במיוחד?

יש כמה ספרים שהשפיעו עליי במיוחד, אף כי כולם מיוחדים מאוד. אני אבחר שלושה מהם. הספר הראשון הוא ׳הקרקס הגדול של הרעיונות׳ של מיקי בן כנען המעולה והצנועה. ספר נפלא ועשיר שהופך את המוות לעניין צבעוני ויפהפה. ספר נוסף הוא ׳משה בהיפוך אותיות׳ של דביר צור היקר והצנוע גם הוא. והספר השלישי הוא ׳אדון החצר׳ של טריסטן אגולף. כולם כתובים מדהים ונוגעים בנושאים כואבים מאד באופן כל כך מדוייק – לרוץ לרוץ לקרוא.

מדוע בחרת לכתוב בלשון נקבה?

אני מבקש לקבל את עצמי השלם, על הגבר שאני והאישה שאני. גם הבחירה לקרוא לזה גבר ואישה היא תוצאה של ההיפרדות הזו ומרחיקה אותנו מהשלם. אני כותב בלשון שבה אני מרגיש באותו הרגע. חלק מהשירים כתובים בלשון זכר, וחלקם בנקבה. אם היה לי מסר, אז הייתי רוצה שהכתיבה תגרה את הקורא לתקשר עם האישה שהוא. או עם הגבר שהיא. ככל שנתרחב בתוך עצמנו ונכיל את עצמנו על שלל חלקינו – נוכל לקבל בנקל גם את המציאות שמחוץ לנו, את החברה ואת היחידים בה – שונים מאיתנו ככל שיהיו.

האם יש לך טיפ או עצה לכותבות.ים מתחילים?

אם את אוהבת לכתוב, תכתבי, כמו שאומרות – תעשי רק מה שאת אוהבת. תקראי שירים של אחרים ואחרות (שאת אוהבת וגם שאת לא אוהבת) תלמדי את הקול שלך ותהי רכה עם עצמך ועם מה שיוצא לך. לפעמים כותבים משהו ומרגישים שזה הדבר הכי טוב בעולם ומישהו אומר לך שזה לא, או שהוא לא הבין כלום, ואת מתפנצ׳רת. ולהפך, לפעמים מישהו עף על משהו שלא ציפית. כתיבה היא בסך הכל עוד הופעה של חיים וכמו בחיים – לבוא בלי ציפיות תמיד יקרב אותך לאושר שלך.

האם יש עוד תחומים בהם אתה פועל?

אני מטפל במגע, ואת רוב הפעילות בתחום הזה אני מכוון לעבודה עם אנשים מבוגרים, או לאנשים הנושאים איתם מחלות חשוכות מרפא. אני אוהב את המפגש עם הקצה הזה של החיים, אבל הוא גם קשה וכואב, וחושף לכאב גדול של אנשים. והכאב הפרטי שלהם קשור גם לפצעים חברתיים וסדרי עדיפויות הדוחקות אנשים רבים לשוליים ותמיד פוגעות קודם במי שחלש. את האיזון לזה מצאתי בעבודה עם ילדים. ילדים זו באמת שמחה שאין לה סוף.

מה התוכניות שלך קדימה? האם אתה מתכנן פרויקטים עתידיים?

כרגע יש ספר שמתבשל ואמור לראות אור בשנה הקרובה בהוצאת ׳פרדס׳ הנהדרת – ואחריו, אני בעיקר מקווה שעוד יהיה אפשר לכתוב בחופשיות. לקרוא הכל, לפרסם הכל, לכתוב איך שרוצים ועל מה שרוצים – כל עוד זה לא פוגע באמת באף אחד אחר. חוץ מזה אני לא מתכנן תכניות ספציפיות – מה שיבוא וירגיש נכון – יקרה.

שירים של אורי פרץ במגזין גלויה:

• פלסטיק
• חלום חולף כנפנוף במטפחת
• הקיץ הטוב והמלחמה 
• שיר אהבה לציפור
• יוסף 
• חורף קשה

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

• יער של סמלים – רות נצר
• עולם עשיר ומטלטל – על שירתה של חוה פנחס-כהן ז״ל – ד"ר ענבר רווה
• הצעה לטקס "פריון" ליציאה מעקרות מחשבה ויובש יצירה – שלומי פרלמוטר
• כִּי הִשְׂבִּיעַ נֶפֶשׁ שֹׁקֵקָה: ליווי רוחני בגיל השלישי בעזרת ספר תהילים – הרבנית רחל ריינפלד וכטפוגל
• יומן מחלה-מלחמה – גלויה אנונימית
• חורבן הבית כחורבן הגוף: התמודדות עם נכות שקופה – אריאלה נידם פרץ
• הגבר המרגיש הוא הסחבק החדש – עדיאל בר שאול
• איזהו גיבור? הפוגש את יצרו – אורי שרמן-קנוהל
• מיניות גברית כמהלך חיים – כיצד לחנך נערים להתנהגות מינית חיובית? – ד"ר ירון שוורץ