לדבר גלויות על שירים על הורות

נְשִׁיקוֹת בָּנָנָה לַחוֹת, / חֻלְצַת אַסְטְרוֹנָאוּט עֲנָקִיסְטִי, / מַרְגִּיעוֹת, מְאַזְּנוֹת אֶת קַו הַמּוֹנִיטוֹר

וְאַתְּ פִּתְחִי לָהּ: / לִמְדִי בִּתִּי. לִמְדִי וְלַמְּדִי. אִם כְּבָנִים, אִם כְּבָנוֹת. לִמְדִי, לִמְדִי, שַׁאֲלִי וְכִתְבִי... / בְּכוֹחֵךְ לִטְווֹת וּלְחַדֵּשׁ מַחְשָׁבוֹת רַבּוֹת שֶׁעוֹד לֹא בָּאוּ לָעוֹלָם וְאַתְּ בַּת בַּיִת בְּעוֹלָמֵנוּ

הַגּוּף הָרַךְ הוּא / גּוּף שֶׁיִּתְפּוֹרֵר / שׁוּם דָּבָר הוּא לֹא מָשָׁל לְמַשֶּׁהוּ אַחֵר

אֶעֱמֹד פְּשׁוּטַת יָדַיִם בְּאֶמְצַע כְּבִישׁ מָהִיר אוֹ / אֶחְזֹר בַּדֶּרֶךְ הַחוֹרֶגֶת אֶל הַיַּעַר, אֶפְנֶה אֶל הַשּׁוּעָל לַמְרוֹת הַצֵּל, אוֹ / אֶל פִּיו הַמִּתְעַגֵּל, אֶל לְשׁוֹנוֹ, אָשִׁיר, אוֹ

לֹא יַעֲטֹף מִלּוֹתָיו / בְּצֶלוֹפַן מְרַשְׁרֵשׁ תֵּרוּצִים, / לֹא יַחְרֹק שִׁנַּיִם / כְּשֶׁתִּשְׁאַל אוֹתוֹ

כְּמוֹ סִירָה הַשּׁוֹקַעַת בִּמְצוּלוֹת הַיַּם / רֹאשְׁךָ הַצָּעִיר נוֹטֶה בְּזָוִית עֲקֻמָּה

הַמְּיַלֶּדֶת מְמָרֶקֶת גּוּפְךָ / בְּמַגֶּבֶת מְחֻסְפֶּסֶת, / מוֹלִיכָה אוֹתְךָ לְקֻפְסָה

וְאַתְּ צוֹעֶקֶת בְּשֶׁקֶט וּבְקוֹל / וְרוֹצָה לְלַמֵּד אוֹתָם הַכֹּל / רַק שֶׁלֹּא יִפֹּל, / רַק שֶׁלֹּא תִּפֹּל

לְהָעִיר אֶת הַיְּלָדִים / וּלְשַׁנֵּן / חַיַּי לֹא הָיוּ לַשָּׁוְא.

הָיִיתִי יַלְדָּה כְּשֶׁאִמִּי / נִשְׁבְּרָה לִרְסִיסִים. / בָּאתִי וְקָשַׁרְתִּי עַצְמִי / לַחֲגוֹרָתָהּ.

אַתְּ שֶׁהָיִית פֹּה יוֹם לְפָנַי, אוּלַי גַּם אוֹתָךְ הִבְהִיל הָרֶוַח / בֵּין הַגּוּף וְהַמַּרְאָה

עִם אֵיזוֹ אוֹת מַתְחִילִים / מוֹדַעַת אֵבֶל / אוֹ אֵיךְ כּוֹתְבִים / הֶסְפֵּד כְּשֶׁאֲנִי עוֹד לֹא לָמַדְתִּי / לְנַקֵּד

הֵבֵאתִי אוֹתְךָ לָעוֹלָם אִישׁ קָטָן / לֹא הֵבַנְתִּי מִיָּד שֶׁחֶסְכוֹנִי נֶעְלַם

זֶה לֹא שֶׁאֲנִי מְיֹאֶשֶׁת מִלָּקוּם אֵלַיִךְ שׁוּב

הִכַּרְתִּי אִמָּא. / לֹא הִכַּרְתִּי אֶת הָאִשָּׁה. / זוֹ עִם הַחֲלוֹמוֹת / שֶׁאֵינָם בְּהֶכְרֵחַ שֶׁל בְּנָהּ. / הִכַּרְתִּי רַק אִמָּא

צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה לָךְ אֵם עָלֶיהָ לִכְעֹס / לַבַּת שֶׁאֲנִי אֵין לַבַּת שֶׁיֵּשׁ לִי כֵּן / צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה אֵם עָלֶיהָ לִכְעֹס / אֶל רֶחֶם קֵן אוֹתָךְ תִּכְנֹס 

הַפַּעַם אָבִיו לֹא יִגְעַר, אִמּוֹ פָּסְקָה לְהִתְבַּקֵּשׁ -/ רַק חֲרָקִים שֶׁהָיוּ חֲבוּיִים מִיִּרְאַת הוֹרָיו/ יַכְרִיזוּ עַתָּה בְּגָלוּי אֶת יַתְמוּתוֹ.

מַה מּוּזָרָה מִיתַת אָב / גַּם זֹאת שֶׁל אֵם, / שֶׁאַחֲרֵיהֶם אֵין כְּבָר עַל מִי לְהַצְבִּיעַ: / הִנֵּה מִשָּׁם יָצָאתִי

אֵין לָדַעַת מַהִי שְׁמִירַת דָּבָר, / אִם לְכַוְּצוֹ בְּכַף הַיָּד שֶׁלֹּא יִמָּלֵט, / אוֹ לְגַדְּלוֹ מֵעֵבֶר לָאֹרֶךְ הַמָּצוּי / וּלְהִתְפַּלֵּל לִשְׁלוֹמוֹ בְּמִטּוֹת הָעֶרֶב.

פְּנֵי בֻּבָּה אַדְמוֹנִית בַּחַלּוֹן / מַבָּט כָּחֹל וְנוֹקֵב וְאַפּוֹן

צְלִיל הַצְּעָדִים הַקְּטַנִּים הַמְּהִירִים / בַּחֲלַל הַדִּירָה לְזוּגוֹת צְעִירִים / מַגִּיעִים הַיְשֵׁר לְמִטַּת הַהוֹרִים

לְהַבְחִין בֵּין עֲרָכִים שׁוֹנִים / בַּעֲלֵי שֵׁם דּוֹמֶה לְ ח.ר.מ / הִגַּעְתִּי לְ רְמַ"ח מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵיבָרִים בָּאָדָם

מדור ״גלוית עיניים״ שמח להביא ראיון עם המשורר אהרלה אדמנית על השפעות של דמויות לאורך חייו, על החיפוש התמידי אחר כנות ואותנטיות ועל תהליכים של התאהבות איטית בספרות ובשירה, שרק עם בוא טלטלה לחייו ופצעים שנפתחו הביאו לפרץ כתיבת שירים משלו.

הַיֶּלֶד מַעֲבִיר אֶת יָדָיו / עַל חֲרִיצֵי הָעֵץ