גם אם נלקט את המדרשים ונהפוך כל אבן, לא נמצא לצערנו, את מעגל התמיכה בדינה. את היד העוטפת, את האוזן הקשבת, את העיניים המביטות בה ואת הפה שאומר לה; אנחנו איתך!

המלחמה שפרצה לחיינו באכזריות בשמחת תורה מדגימה לנו באופן חריף את הדפוסים המאפיינים השתקה של טראומה והשתקה של נפגעות ונפגעים. סיפורי האונס הקשים שחוו החטופות מושתקים ומוכחשים בעולם. המודעות, ההכרה, המוכנות לפעולה והתמיכה הבלתי מסוייגת הם המשאבים היקרים ביותר לשיקום מן הפגיעה וליכולת להחזיק בכאב ובתקווה גם יחד, ליכולת להתאבל ולתקן, לכאוב ולצמוח.

פורסם בנובמבר 2023 במסגרת ׳שבת התייצבות לצד דינה׳: רשומה לקראת קריאת פרשת ״וישלח״, המכילה את סיפור דינה בת יעקב ולאה. הרשומה נכתבת מתוך חשיבות הקשר החברתי של העיון בסיפור דינה, ועל בסיס הכרה כאובה במעשי הפגיעה והאלימות הנוראיים שנכפו על החברה הישראלית והיהודית בבוקר שמחת תורה.

פורסם בנובמבר 2023 במסגרת ׳שבת התייצבות לצד דינה׳: רשומה אינפורמטיבית זו מבקשת להנגיש בצורה מהירה ופשוטה מקורות מגוונים עבור אלו המבקשים.ות ללמוד וללמד, לדון ולקיים שיח משמעותי, להיפגש עם התוכן המורכב הקיים בטקסט ואף לקיים טקסים או תפילות לשם התמודדות ותיקון קהילתי ו/או אישי.

רשומה שהתפרסמה בנובמבר 2023 במסגרת ׳שבת התייצבות לצד דינה׳: בכל שנה נקראת פרשת ״וישלח״ כשקהילות רבות שומעות את סיפורה של דינה ובכל שנה ישנה אפשרות להתייחס לסבל של דינה, לשתיקה שלה ולתגובות של הסובבים אותה. בשנה הזו נראה שיהיה קשה במיוחד לקרוא את הפרשה מבלי לחשוב על הצורך במוגנות ועל ההזדקקות בהכרה, בתמיכה ובהכרעה לעמוד לצידה של דינה בת לאה ויעקב ולצד כל ׳דינה׳ באשר היא ובאשר הוא שם.

רשומה שהתפרסמה בנובמבר 2023 במסגרת ׳שבת התייצבות לצד דינה׳: ״...התורה, היא יומן קולקטיבי על טראומה והחלמה. יומן שכתבו האבות והאמהות שלנו. היא משלחת עדות להריסות האדם ולזוהר שבאדם. לכן שפת התורה כמו שפתם של הנפגעים... היא עדות שבורה ועמוקה. שפת התורה ובעקבותיה שפת התפילה הן שפות-קודש כי הן משוחחות עם האדם במקום שבו נשברו ונגמרו לה / לו המילים...״

כאן תוכלו למצוא פירוט והפנויות לכל התכנים שהעלינו במסגרת קיום ההתכנסות ״מה שלומך אחות״ ו״שבת התייצבות לצד דינה״. יוזמה זו התקיימה לכבוד שבת פרשת ״וישלח״ ולמען הפניית תשומת הלב, תוך הבעת תמיכה בדינה ובנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. הפעילות התקיימה בנובמבר 2023. *רשומה זו מובאת במסגרת עדכוני התוכן במגזין גלויה - במדור ׳מה חדש׳ - ומהווה מעין תוכן עניינים.

בעצה אחת שמעון ולוי החליטו לקחת את הפגיעה של אחותם ולעשות בה כטוב בעיניהם. מהטקסט ניתן ללמוד כי הם התעלמו לחלוטים מדינה ומהשבר שלה והתרכזו בכאב הפרטי שלהם. הם לא חשבו אף לרגע אחד, להיכנס אל דינה בדחילו ורחימו, לשבת מולה להישיר אליה מבט ולהיות איתה שם בכאבה.

הדור שלנו אינו הדור הראשון של יהודים שחוו זוועות כאלה, אבל הוא הדור הראשון שחווה זוועות כאלה כאשר הוא מצויד בידע ובהבנה של ההשפעה העצומה של הטראומה.

אנו יודעות כי את הנעשה, אין לכסות. גם לאה יודעת שסיפורה של דינה חזקה עליו להיות מסופר. ארגוני נשים בינלאומיים חייבים, כמתבקש מעצם רוחם ודרכם, להצטרף לחיבוק, כזלפה ובילהה. בחיבוק הנשים היוצאות יחד מן האוהל, בתמיכתם האוהבת של יעקב ובניו, ייתבע דין צדק.

האחריות הקהילתית והלאומית שלנו היא לתמוך בשורדות ושורדי התקפת הטרור המיני של חמאס, ומוטלת עלינו החובה לפעול במגוון מישורים לקדם את ההחלמה והריפוי שלהם

פסית שיח משתפת במחשבותיה על דינה בזמן הזה: ״התחלת הריפוי היא כאשר מאפשרים לנפגע להחזיר את השליטה לידיו. לדינה זה לא התאפשר. לא שכם ולא אחיה אפשרו לה להחזיר את השליטה על חייה ולהשמיע את קולה״.

אורי שרמן קנוהל על התביעה הערכית לעסוק בחוסר ובמעשי פגיעה המופיעים בטקסט המקראי בכלל ובסיפור דינה בפרט. תיאור המעגל הטראומטי, השיח הדיכוטומי הנובע מטראומה ודיון בשאלה: איך לדבר את הטראומה?

קריאה בסיפור דינה ומשמעויתיו למציאות שלנו אחרי השבעה באוקטובר

מקומה של דינה נפקד בפרשת וישלח, אך על ידי קריאה מחודשת בפרשה, אפשר להנכיח אותו מחדש. הנה כמה מהדברים שהיינו רוצים להגיד לה

בקשה להציע פתרון נקודתי יותר לעונשו של אנס, שמשתמש במסקנות המשפטיות של החוק המקראי ומתרגם אותן למושגי חובות וזכויות מודרניים. מובן שאין כל הצדקה מוסרית או משפטית לחייב את הנאנסת להתחתן עם האנס, אבל חובתו לדאוג לרווחתה, לשלומה, לבריאותה הנפשית והגופנית, למשך כל ימי חייו בעינה עומדת.

ראוי שנשאל על מחיר ההשתקה, ומחיר הזהירות. יורם גלילי משתף כי לדעתו פרשת "וישלח״, ובתוכה מעשה אונס דינה, אינה מתירה לנו שלא שלא להתייחס לשאלות ולמחירים שטמונים בשתיקה בקהילותינו.

קריאה מחודשת בסיפורי דינה, דרך פרשנויות חדשות המבקשים להנכיח את קולה הנעלם של דינה.

המילה 'אחותנו' מבטאת את התביעה שהיא אחת מאיתנו, ואיננה הפקר. היא מסייעת לתבוע חזרה גם את ערכה, הצהרה לעולם שהיא איננה חסרת ערך. שהיא חייבת להפוך לאחריותנו.

לא זו בלבד שלא העניקו לדינה את האפשרות ללמוד תורה, צעירה ככל שתהיה גם לא היו באמתחתה הכלים הנאותים שיכשירוה להתמודד עם מצבי חיים משתנים ומתחלפים. אפילו דרך ארץ הקודמת לתורה, לא היה בידה; היא לא ידעה לחוש חשדנות כלפי זרים, ולא חינכוה לגלות במידת הצורך התנגדות.

סיפור סדום כמו סיפור אמנון מדגישים כי אונס הוא ביטוי קיצוני של אלימות והעיסוק בהם מזכיר לנו כי עיסוק באונס אינו עיסוק במין אלא עיסוק בכפייה ובכח.

ביכולת של קהילה לרפא את השברים האישיים. מתוך שותפות גורל ולא מתוך רחמים.  ריפוי היא דרך פתלתלה, ארוכה וכואבת, בימים רגישים אלה ניכר שהארץ כולה זקוקה להתמלא במעגלים שכאלה שידליקו לפיד בחשכה ויספרו את סיפור השבר.