נוֹתַרְתִּי פְּקוּחַת עֵינַיִם / לְשׂוֹחֵחַ עַל פִּי / תְּהוֹם

בֵּיתֵנוּ שֹׁרֶשׁ נָטוּעַ עָמֹק בֶּעָפָר / מֵנֵץ סוֹרְגֵי אֵזוֹב וְקוֹרָנִית לְתַבֵּל / מָרָק כָּתֹם קוֹרֵץ מִסִּיר,

יֵשׁ שָׁעָה שֶׁהַכֹּל יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ / הָאוֹר

תפילה לקראת לידה מאת לימור רובין: "עוֹמֶדֶת אֲנִי לִפְנֵי לידַת בִּתִּי, נְשָׁמָה טְהוֹרָה הַמְּבַקֶּשֶׁת לָצֵאת לָעוֹלָם..."

בָּרוּךְ / שֶׁנָּתַן לִי כּוֹחוֹת בַּגּוּף / כּוֹחוֹת

'רשות' מפוייטת לאמירת 'הגומל' ליולדת: אָשִׁירָה לַה' כִּי גָמַל עָלָי / כִּי שָׁלַח בַּדֶּרֶךְ מַלְאָכוֹ לְפָנַי / כִּי הִגְדִּיל אֵין שִׁעוּר חֲסָדָיו וּגְמוּלַי / שֶׁגְּמָלַנִי כָּל טוּב

פוֹטוֹסִינְתֶּזָה בְּאָדֹם לָבָן / גַּם הַשָּׁמַיִם לֹא יָכְלוּ לַעֲמֹד / מִנֶּגֶד

בְּתֹם הַשִּׁעוּר הִשְׁמַדְנוּ רְאָיוֹת, / הַבָּנִים כְּבָר יָדְעוּ הַכֹּל / אוֹ לְפָחוֹת הֶעֱמִידוּ פָּנִים

רשומה שניה בבלוג ׳גלוית-לב׳ ובה הסיפור על איך בכלל עלה הרעיון להקמת האתר, איך נאמר לי שאין סיכוי ואיך כנראה גם לזה יש חלק במימוש.

נַגִּיד שֶׁבִּקַּשְׁתְּ בִּדְמָעוֹת מְתוּקוֹת מוּל מָקוֹם מָלוּחַ שֶׁאֵלָיו בָּאת לִבְכּוֹת, / שֶׁאִם אֵי פַּעַם בִּכְלָל יִקְרֶה מַשֶּׁהוּ קָרוֹב, אַתְּ בּוֹחֶרֶת בָּרַע לְתִפְאֶרֶת / כְּמוֹ שֶׁהָיָה. וְאִתּוֹ.

מאמר שפורסם באתר כיפה לכבוד פסח התשפ״ב ולכבוד כל יום מימות השנה, מתוך בקשה להזכיר כי אחריות הענקת ידע והכנה לחיים מצויה במרחב שבין הורים לילדים. תמיד ניתן להרחיב את הדעת ולהיעזר בדמויות נוספות, אך חבל להחמיץ את המרחב הפוטנציאלי שבהעברה הישירה בחיק הביתי לצד מורכבויות אפשריות.

אַהֲבָה מְלַטֶּפֶּת אֹותִי / הִיא לֹופֶּתֶּת נֶּאֱחֶּזֶּת הֵיטֵב בִקְרָבַי / בָאָה בְיָמִים, לֹוחֶּמֶּת אַמִיצָה/ לֹא אֲוַתֵר עַל דְבַר מָהטֹוב.

וּבָאתִי לַעֲמֹד וּלְהִתְפַּלֵּל וּלְהִתְחַנֵּן לְפָנֶיךָ בִּשְׁעַת רָצוֹן וְשִׂמְחָה זוֹ / שֶׁתִּמְשֹׁךְ עָלֶיהָ הַחֵן וְהַחֶסֶד, הַבְּרָכָה וְהַשִּׂמְחָה כָּל יָמֶיהָ / וְתִרְאֶה חַיִּים וְשָׁלוֹם עִם אִישָׁהּ.

רוֹצֶה לְהִנָּתֵר בְּכֹחַ / דָּבָר סָגוּר / צוֹעֵק לָצֵאת מִסַּד / אֲוִיר אָסוּר

חָלְפוּ הַשָּׁנִים, / הִשַּׂגְתִּי הַכָּרָה בְּמַעֲמַד, / שֵׂיְּעָרוֹת לְבָנוֹת חָשְׂפוּ אֶת שָׁרָשַׁי, / עִטְּרוּ אֶת מִצְחִי כְּכֶתֶר מֻשְׁלָג

הַלְּבַד הַלְּבַד מִלִּים וְלָבָן / מַעֲטָפוֹת צְחֹרוֹת לְגוּף לְבַדּוֹ / שָׁמַיִם סוֹכְכִים עַל בִּלְעֲדוּת הַהַרְגָּשָׁה / וְהָאָרֶץ מִתְגַּבַּהַת לִקְרָאתָם

סוֹבֵל סֵבֶל-פֶּרֶא / פּוֹקֵעַ כְּמוֹ בּוּעָה שֶׁל סַבְלָנוּת / פּוֹקֵעַ בְּאַדְוָה שֶׁל תַּעֲנוּג / הוֹפֵךְ שִׂמְחַת הָרוּחַ

עֲיֵפוּת שֶׁאֵין לָהּ הוֹפְכִין / יוֹרְדָה בִּי / מִגֶּרֶם אֶל גֶּרֶם / רוֹדָה בִּי / דְּבַשׁ מְאֻבָּן מֵעִדָּן שֶׁאָבַד עָלָיו כֶּלַח

שֶמֵאַחוֹרֵי כֹּל חַלוֹן מוּאָר / מִסְתַּתֵּר סִפּוּר חַיִּים

רשומה ראשונה בבלוג החדש במגזין גלויה. כאן, אני משתפת באופן אישי יותר את חום הלב שהוא המניע העיקרי לעולם הדעת והמעשה.

פֵיוֹת מְפַזְּזוֹת בֵּין גִּזְעֵי אַרְגָּמָן גְּדוּמִים, / סָבִיב מִתְפַּתְּלִים שְׁרָכִים

שלושה פיוטי אם לבר מצווה מאת הרבנית ד״ר תמר מאיר. התפילות חוברו עבור שלושת בניה.

פַּעַם יָדַעְתִּי: / תְּפִלָּה הִיא / צְלִיל / מְכֻוָּן / הַהוֹלֵךְ בָּעוֹלָם / מַה לִּי וְלִידִיעָה זוֹ?

וּמָה לֶחֶם מְסֻבְּסָד? מָלֵא אוֹ לָבָן וְתָפוּחַ, / יַלְדָּה נוֹגֶסֶת בְּכָרִיךְ, מְנַדְנֶדֶת רַגְלַיִם מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי / קַו פָּרָשַׁת עֹנִי