*(כף ידה מונחת)

לסבתא זהרה

כַּף יָדָהּ מֻנַּחַת בְּרִפְיוֹן עַל רֹאשִׁי
צוֹפֶנֶת חָכְמָה עַתִּיקָה,
בשְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת
צְלָלִים מְרַקְּדִים עַל הַקִּירוֹת
אך אֵין בִּי פַּחַד,
אֲנִי מֻנַּחַת בְּחֵיקָהּ
ומִתְעַרְסֶלֶת
שהִיא הָאֲוִיר וְהַמַּיִם
הַצִּפּוֹר וְעֵץ הַתְּאֵנָה,
מִמֶּנָּה שָׁרָשַׁי יוֹנְקִים
ואתה אני צוֹמַחַת אֶל הַתְּכֵלֶת,
שֶׁעָלְתָה מִלְּפָנָיו לְחַבֵּר בֵּינֵינוּ
זִכָּרוֹן מִיָּמִים קַדְמוֹנִים
עֵת עָמַדְנוּ חֲבוּקוֹת
בְּתַחְתִּית הָהָר.