הַגּוּף הָרַךְ הוּא / גּוּף שֶׁיִּתְפּוֹרֵר / שׁוּם דָּבָר הוּא לֹא מָשָׁל לְמַשֶּׁהוּ אַחֵר

אֶעֱמֹד פְּשׁוּטַת יָדַיִם בְּאֶמְצַע כְּבִישׁ מָהִיר אוֹ / אֶחְזֹר בַּדֶּרֶךְ הַחוֹרֶגֶת אֶל הַיַּעַר, אֶפְנֶה אֶל הַשּׁוּעָל לַמְרוֹת הַצֵּל, אוֹ / אֶל פִּיו הַמִּתְעַגֵּל, אֶל לְשׁוֹנוֹ, אָשִׁיר, אוֹ

הַמּוֹצִיא אֶת עַמִּי מִמִּצְרַיִם, גְּאַל אוֹתִי מִמְּצָרַי הָאִישִׁיִּים, מֵהִסְתַּכְּלוּת צָרָה עַל הַמְּצִיאוּת וְעַל עַצְמִי

מעמד סדר הנשים מתקיים לפני פסח, ובו נערך טקס בשם 'קערת החירות' שמזמין את המשתתפות לדבר, להודות ולהתפלל על חירותן האישית.

הרבנית החילונית סיגל אשר מציעה להרכיב טקס קבלה של התינוק או התינוקת לתוך המשפחה.

תֵּן לָנוּ לָלֶכֶת. כְּבָר יָבְשׁוּ הַיַּמִּים, / עַנְפֵי הָעֵצִים עָרְמוּ עֲלֵיהֶם / עַל פְּנֵי אֶרֶץ מְצַמַּאַת

וְהָיִיתָ כְּאֵשֶׁת לוֹט / מְאֻבָּן / קָפוּא / סַלְעִי

אֵין רֶחֶם בְּגוּפִי, אַךְ שָׁמַעְתִּי קוֹלָהּ, / וּתְחִנַּת רַחֲמִים כְּמוֹ הִתְנַגְּנָה / בְּתוֹכִי.

קוֹלוֹת יֵרָאוּ / וְאֶל יְדַבֵּר / וַאֲנִי אֶצְטַבֵּר בַּזָּהָב / וְאֶדְבַּק בַּגַּשְׁמִי.

לֹא יַעֲטֹף מִלּוֹתָיו / בְּצֶלוֹפַן מְרַשְׁרֵשׁ תֵּרוּצִים, / לֹא יַחְרֹק שִׁנַּיִם / כְּשֶׁתִּשְׁאַל אוֹתוֹ

כְּמוֹ סִירָה הַשּׁוֹקַעַת בִּמְצוּלוֹת הַיַּם / רֹאשְׁךָ הַצָּעִיר נוֹטֶה בְּזָוִית עֲקֻמָּה

הַמְּיַלֶּדֶת מְמָרֶקֶת גּוּפְךָ / בְּמַגֶּבֶת מְחֻסְפֶּסֶת, / מוֹלִיכָה אוֹתְךָ לְקֻפְסָה

וְאַתְּ צוֹעֶקֶת בְּשֶׁקֶט וּבְקוֹל / וְרוֹצָה לְלַמֵּד אוֹתָם הַכֹּל / רַק שֶׁלֹּא יִפֹּל, / רַק שֶׁלֹּא תִּפֹּל

לִפְעָמִים גַּם בַּבְּיַחַד – / יֵשׁ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה לְבַד/ וּמִלִּים, כְּמוֹ פָּנַס רְחוֹב / מוֹלִיכוֹת אוֹתָנוּ קָרוֹב.

שֶׁתַּצִּית אוֹתִי בְּאֵשׁ וְאֶבְעַר אֵלֶיךָ בַּעֲשַׁן/ סִיגַרְיָה שֶׁל מוֹצָאֵי.

בַּסּוֹף יִגְבַּר עָלַי הָעֶרֶב/ כְּנִיעָה לְלֹא תְּנַאי לְמַלְכוּת הַכֵּלִים/ לְצִבְאוֹת הַכְּבִיסָה, לַסִּפּוּר לִפְנֵי שֵׁנָה

מְרֻפֶּטֶת כְּמַגֶּבֶת, חֶבֶל הַטַּבּוּר בֵּין יָדַי. / צוֹעֶקֶת לְחַיִּים / לְהִוָּלֵד

שָׁנִים הִתְחַנַּנְתִּי לְשַׁעַר / עַכְשָׁו הוּא מְבַקֵּשׁ: פִּתְחִי לִי

עֵץ חַיִּים עַכְשָׁו / צוֹמֵחַ בְּגַבִּי, בַּשִּׁדְרָה / פּוֹרֵשׂ עֲנָפִים וּתְמוּרוֹת

בַּחוּץ לֹא תִּמְצְאִי מִלָּה אַחַת לְהֵאָחֵז / מִלְּבַד אַהֲבָה.

הַלֵּב הוּא אוֹתוֹ לֵב / וְהַשָּׁעוֹת שֶׁל לִפְנֵי הַשַּׁבָּת / עֲדַיִן מְחַפְּשׂוֹת אַחֲרֶיךָ

וְאַף שֶׁאֲנִי יוֹדַעַת / שֶׁיֵּשׁ בּוֹרֵא עוֹלָם / וְיֶשְׁנָהּ אַהֲבָה

לֹא, / לֹא חָזַרְתִּי בִּשְׁאֵלָה.

אַל תִּסְתַּכֵּל בִּי עַכְשָׁו / כְּשֶׁאֲנִי כִּמְעַט