מִתַּחַת לְעֵץ הַתּוּת קָשַׁרְתְּ לִי כְּנָפַיִם
שֶׁל גּוֹזַל עֶפְרוֹנִי
וְלִמַּדְתְּ אוֹתִי לָעוּף.
כָּל בֹּקֶר בָּאתִי אֶל שְׁנָתֵךְ
וְשַׁרְתִּי לָךְ בְּאוֹר רִאשׁוֹן.
עֵינַיִךְ הַשְּׁחֹרוֹת נִגְלוּ מִתּוֹךְ עֲנָנָה.
שָׁאַלְתִּי אוֹתָךְ אִם אַתְּ זוֹכֶרֶת אוֹתִי
וְאָמַרְתְּ:
"הוֹ, צִפּוֹר,
כַּמָּה גָּדַלְתְּ.
הַיָּמִים הִפִּילוּ עָלַי שֵׁנָה
שׁוּב אֵינִי מִתְחַקָּה אַחַר מַסְלוּל מְעוֹפֵךְ".
וְשָׁאַלְתְּ אִם אָשׁוּב גַּם לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר
וְאָמַרְתִּי:
"הוֹ, אִמִּי,
אֲנִי קְשׁוּרָה בְּכַנְפֵי עֶפְרוֹנִי לִשְׁנָתֵךְ
נֶחְבֶּטֶת עַל הַמַּסְלוּל,
מִתְחַקָּה אַחַר לֶכְתֵּךְ".
![* (מתחת לעץ התות קשרת לי כנפים), שיר מאת צילה זן בר - מגזין גלויה](https://gluya.org/wp-content/uploads/2013/03/Laura-Ockel.png)
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם