הצעה של הרב[נית] לאה שקדיאל לסדר ברכות הילדים בעת העליות לתורה שבחג שמחת תורה, עם נתינת מקום למי שכבר בגרו וכלולים בקהל המתפללים והמתפללות.

״הגעתי לגיל 40, והחלטתי שיום הולדת עגול זה סיבה לעבור את המשוכה, ולקרוא בתורה״ - ד״ר רבקה נריה בן-שחר כותבת על הבחירה לקרוא בתורה עבור הציבור ועבורה

כחלק מהשיח בעליית תורה לנשים נידונה רבות זרימתה הטבעית של ההלכה. הרב הפרופ' דניאל שפרבר דן בטיעונים לכאן ולכאן תוך הצפת מושג חדש בהקשרו - כבוד הבריות

בתי אמהות ונשים שחיברה רות גן קגן בהשראת הפיוט המסורתי שנאמר בקהילות אשכנז. כאן משולבים בתי הפיוט המקורי, המעוררים את זכות האבות בבתי הפיוט החדשים, המעוררים את זכות האמהות. פיוט זה ראוי להצטרף לפיוטי הגשם בתפילות שמיני עצרת.

הצעה לפיוט גשם עדכני עבור חג שמיני עצרת, שחובר על-ידי ד״ר יעל לוין וכולל בתוכו תחינה על המים עבור הכלל בזכות קשר אימהות ישראל למים בכלל ואף למימי המקווה בעת הטבילה.

הצעה של הרב[נית] לאה שקדיאל לתפילת גשם שמקומה במהלך תפילת שמחת תורה ובנוסח זה מעניקה מקום לנשים: האימהות, הרעיות, האחיות והשותפות בכמיהה לשנה גשומה וברוכה.

וּמִתַּחַת לְחוּטֵי הַחַשְׁמַל שֶׁמּוֹתְחוֹת הַמִּלִּים בַּגּוּף / עוֹבֶרֶת הַמַּחְשָׁבָה עָלֶיהָ בְּאַקְרוֹבָּטִיקָה שֶׁל מְטוֹס רִסּוּס.

חֵיק הוּא אֵיבָר / הַנִּבְרָא מֵאַהֲבָה

לוֹכְסְנֵי אוֹר מֻצְלָפִים מֵחֲרַכֵּי הַתְּרִיס / עַל הַמָּקוֹם בּוֹ תַּעֲנוּג וּכְאֵב נִשְׁמְעוּ

שָׁעוֹן לוֹ, נוֹשְׂאוֹ תָּמִיד בַּכִּיס מְעִיל, שָׁעוֹן מֻוזְהָב. / וְלִבְקָרִים נִמְתָּחִים חַיָּיו כִּקְפִיץ מַזְקִין, כָּל חַיָּיו. / כְּמוֹ קִיבֵּל עַצְמוֹ בִּירוּשָׁה מֵאָבִיו.

בַּמִּשְׁעוֹל הַתָּלוּל שֶׁל הַסָּפֵק אַעְפִּיל / אֶל גַּן הָעֵדֶן, תְּשׁוּבָה. / שָׁם אֶבְנֶה לִי בֵּית אֶבֶן / שָׁם אֶמְצָא מְנוּחָה.

יוֹם אֶחָד אֶהְיֶה רַק נוֹף יָפֶה / שֶׁלְּתוֹכוֹ הִתְרַסַּקְתָּ / בְּמָטוֹס דּוּ-כְּנָפִי

אֲנִי עוֹלָה עַל גְּדוֹתַי / מֵרֹב הֱיוֹת / וּבִמְלֹא עֵינַי אֲנִי רוֹאָה

אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת רָאוּי לְאַהֲבָה / שֶׁל הָאִשָּׁה שֶׁרְאוּיָה לְאַהֲבָה שֶׁלִּי

וּמִסְּבִיבִי / הַנָּשִׁים הָרוֹת, מְעֻבָּרוֹת / מִכָּל עֵבֶר, וַאֲנִי – אֲדָמָה / מְצֻפֶּפֶת וּפְצוּעָה. / אֵין בִּי נִצָּן.

בְּצִבְעֵי וָרֹד אָדֹם לָבָן / "קוּמִי עוּרִי לָאָבִיב" קָרְאוּ, / "עֵת לִחְיוֹת, לִיצֹר" אָמְרוּ,

הָאִישׁ שֶׁל הַשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה / הִתְרִיעַ שֶׁאֵין אֶצְלוֹ מַצִּיל / וְחָשַׁבְתְּ שֶׁמָּה כְּבָר יִקְרֶה / בְּכָזֹאת שְׁלוּלִית וְעַד עַכְשָׁו וְעַכְשָׁו וּמֵעַכְשָׁו / אַתְּ חוֹלָה בְּאַהֲבָה כְּרוֹנִית

גִּלִּיתִי - / זוּלַת הַהַכָּרָה שֶׁעֲדַיִן / תּוֹסְסוֹת בִּי בָּבוּאוֹת דְּמוּתֵךְ / בְּאוֹתָן סְצֵנוֹת שֶׁאֵין לָהֶן סוֹף,

אֲבָל כְּשֶׁמַּשֶּׁהוּ חָדָשׁ מַתְחִיל / אֵין לוֹ סִיבָּה, כַּוָּונָה וְרַצְיוֹנָל / הוּא פָּשׁוּט מַתְחִיל

עוֹזֵב בֵּיתוֹ לְבֵיתוֹ, / אִמּוֹ לְאִשְׁתּוֹ, / אָבִיו לְעַצְמוֹ, /עַצְמוֹ לְאָב.

בָּעֶרֶב הָיִינוּ מְבֻגָּרִים / שָׁתִינוּ וְטָעַמְנוּ קְצָת / אָז צָחַקְנוּ כְּמוֹ יְלָדִים

וַאֲנִי, / נוֹתַר עַל הָרָצִיף טוֹבֵל בֶּעָבָר / מַבִּיט בַּעֲבוֹתוֹת שֶׁנִּמְתָּחוֹת / עַד אֵלָיו.

לַיְלָה לַיְלָה אֲנִי מִתְהַפְּנֵט מִקּוֹל נְשִׁימָתֵךְ / כְּמוֹ הָיְתָה הִבְהוּב מִגְדַּלּוֹר לְמַלָּח שֶׁכִּמְעַט נִטְרַף

הִיא יְשֵׁנָה בַּחֶדֶר הַשֵּׁנִי. כְּתֵפֶיהָ מְנִיפוֹת יָדַיִם / עַל הַכָּרִית. מִמּוּל הַקִּיר. לְבֵנָה עַל / לְבֵנָה, מְרִיחַת הַמֶּלֶט הַמִּתְקַשֶּׁה