שמיני עצרת: תפילת הגשם

הצעה של הרב[נית] לאה שקדיאל לתפילת גשם שמקומה במהלך תפילת שמחת תורה ומטרתה להנכיח את מקום הנשים, האימהות והאחיות בתחינה המשותפת עם היפתח עונת החורף, שמוזכרת אף בתפילות היומיום אט אט.

נאמרת בעמידה, כאשר ארון הקודש פתוח

(כולן שרות:) שפכי כמים ליבך נוכח פני ה': (איכה ב/י"ט)

(חזנית:) אלקינו ואלקי אבותינו וְאִמּוֹתֵינוּ:

(בכל בית, כולן שרות עם החזנית:)

זְכוֹר אֵם אֲשֶׁר בְּכַדָּהּ שָׁאֲבָה לָעֶבֶד וְלַגְּמַלִּים מַיִם
וְאַחֲרָיו לִכְנַעַן אֶל אֲדוֹנוֹ נִמְשְׁכָה בְּנַחַת כַּמַּיִם
אֶת יַעֲק ֹב בְּנָהּ אָהֲבָה כִּי נְבוּאָתָהּ זַכָּה כַּמַּיִם
וּלְאָחִיהָ שְׁלַחַתּוּ לְהַצִּילוֹ מִנִּקְמַת עֵשַׂו פַּחַז כַּמָּיִם –
(בכל בית, כולן אומרות בקול את הסיומת:)
בַּעֲבוּר רִבְקָה אַל תִּמְנַע מָיִם!
(והחזנית חוזרת בקול על הסיומת:) בַּעֲבוּר רִבְקָה אַל תִּמְנַע מָיִם!

זְכוֹר אֵם רוֹעָה צ ֹאן פָּגְשָׁה אֲהוּבָהּ עַל בְּאֵר מַיִם
לַאֲחוֹתָהּ עָזְרָה, אַךְ בִּסְגּוֹר רַחֲמָהּ שָׁפְכָה דְּמָעוֹת כַּמַּיִם
לָכֵן הִבְטַחְתָּ לִבְנָהּ יוֹסֵף לִפְק ֹד יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ יְאוֹר מַיִם
וּבִגְלוֹתָם בָּכְתָה, וּשְׂכַר פְּעוּלָתָהּ – שֶׁתִּהְיֶה לָהֶם אַתָּה מִקְוֶה מָיִם –
בְּצִדְקַת רָחֵל חוֹן חַשְׁרַת מָיִם!

זְכוֹר בַּת מֶלֶךְ אֲשֶׁר יָרְדָה לִרְחוֹץ עַל הַיְּאוֹר מַיִם
חָמְלָה עַל נַעַר בּוֹכֶה בַּתֵּיבָה וּמַשַׁתְהוּ מִן הַמַּיִם
גִּדְּלַתְהוּ כְּעִבְרִי גּוֹאֵל אֶחָיו וּמַעֲבִירָם בַּמַּיִם
בְּגַן עֶדֶן מְלַמֶּדֶת לְגִיּוֹרוֹת תּוֹרָה נִמְשְׁלָה לְמָיִם –
בַּעֲבוּר בַּתְיָה אַל תִּמְנַע מָיִם!

זְכוֹר מְיַלֶּדֶת יִרְאַת אלקים ל ֹא הִשְׁלִיכָה בָּנִים לַמַּיִם
נִבְּאָה כִּי אָחִיהָ יִגְאַל יְשְׂרָאֵל וְהִתְיַצְּבָה לְשָׁמְרוֹ בַּמַיִם
בְּת ֹף וּבְמָחוֹל הוֹצִיאָה הַנָּשִׁים לָשִׁיר לה' עַל נֵס הַמַּיִם
בִּזְכוּתָהּ הָלְכָה בַּמִּדְבָּר עִם הָעָם אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּאֵר מָיִם –
בְּצִדְקַת מִרְיָם חוֹן חַשְׁרַת מָיִם!

זְכוֹר צַדִּיקָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מַיִם
עָלְתָה עִם אִישָׁהּ לְהִתְפַּלֵּל כְּשֶׁנִּצְרַךְ הָעוֹלָם לְמַיִם
עָלָה הֶעָנָן מִזָּוִית שֶׁלָהּ כִּי לֶעָנִי נָתְנָה לֶחֶם וּמַיִם
וְעַל רְשָׁעִים בִּקְּשָׁה רַחֲמִים וְעָשׂוּ תְּשׁוּבָה טְהוֹרָה כַּמָיִם –
בַּעֲבוּר אֵשֶׁת אַבָּא חִלְקִיָה אַל תִּמְנַע מָיִם!

זְכוֹר שְׁבָטִים אֲחֵי-דִּינָה שֶׁהֶעֱבַרְתָּ בְּגִזְרַת מַיִם
שֶׁהִמְתַּקְתָּ לָמוֹ מְרִירוּת מַיִם
תּוֹלְדוֹתָם נִשְׁפַּךְ דָּמָם עָלֶיךָ כַּמַּיִם
תֵּפֶן, כִּי נַפְשֵׁנוּ אָפְפוּ מָיִם –
בְּצִדְקָם וּבְצִדְקָן חוֹן חַשְׁרַת מָיִם!

(החזנית:) שאתה הוא ה' אלקינו, משיב הרוח ומוריד הגשם!

(המתפללות:) לִבְרָכָה וְל ֹא לִקְלָלָה! (החזנית:) לִבְרָכָה וְל ֹא לִקְלָלָה! (המתפללות:) אָמֵן!
(המתפללות:) לְחַיִּים וְל ֹא לְמָוֶת! (החזנית:) לְחַיִּים וְל ֹא לְמָוֶת! (המתפללות:) אָמֵן!
(המתפללות:) לְשׂ ֹבַע וְל ֹא לְרָזוֹן! (החזנית:) לְשׂ ֹבַע וְל ֹא לְרָזוֹן! (המתפללות:) אָמֵן!

(סוגרים את הארון)

(לפני תפילת עמידה בלחש, החזנית אומרת את הפסוקים במקום חצי קדיש:)

ועתה יגדל נא כוח א-דוני כאשר דיברת לאמור: (במדבר י"ד/י"ז)
והתגדילתי והתקדישתי ונודעתי לעיני גויים רבים, וידעו כי אני ה': (יחזקאל ל"ח/כ"ג)
יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם: (תהילים קי"ג/ב')

* ההסבר דלהלן נכתב בעקבות הזמנתה של עורכת עמודים, יונה ברמן, לפרסם את התפילה בגיליון (668)2, מרחשוון תשס"ג, עמ' 4-5.

מאז ייסוד קהילתנו האורתודוקסית-מודרנית בירוחם, בשנת 1978, התארגנו נשים לפעילות רוחנית משלהן, תחילה בצורת קבוצת לימוד שנפגשה מדי ראש חודש עברי. המשתתפות בקבוצה התחלפו במשך השנים, אבל בכל זאת יש לנו תחושה חזקה של בניית מסורת חיונית עם התפתחות משלה. בשנת 1984 הוספנו קריאת מגילת אסתר בפורים, ובשנת 1991 הוספנו גם לימוד תלמוד בשבתות. ב- 1993 התחלנו גם לקרוא בתורה – בראשי חודשים, לציון בת מצווה, ולבסוף – החל מתשנ"ה – גם בשמחת תורה. אנו נוהגות להשתתף בהקפות בבית הכנסת – פותחים אצלנו את הוילון של המחיצה, ובשנתיים האחרונות אנו גם רוקדות עם ספר תורה – ורק לאחריהן לפרוש למקום אחר (בבית פרטי סמוך, והחל מהשנה – בבית המדרש של בית הכנסת עצמו), לקריאה בתורה ולסיום יתר התפילה.
כיוון שאנו מקפידות לא לכלול בתפילתנו "דברים שבקדושה" הנאמרים רק במניין גברים, ידענו כי בין היתר לא תכלול תפילתנו "חזרת הש"ץ" של מוסף. עז היה רצוננו לעשות משהו בקשר לתפילת הגשם, שהרי כל דמויות המופת הנזכרות בה הן גברים, אבותינו. לשמחתנו "גילינו" כי הנוהג אצלנו הוא לומר תפילה זו לפני מוסף, ולא כחלק מן התפילה עצמה. "גילינו", במרכאות – כפי שאנו "מגלות" פרטים שונים שהיו שם כל הזמן, קיימים מחוץ לנו קיום שאינו זקוק לנו הנשים כלל… שהרי המעבר מהשתתפות פסיבית בתפילות בית הכנסת לפעילות של ממש גורם לנו לשים לב, להוציא מהכוח אל הפועל…

כדי לבדוק תקדימים להתמודדות עם הנוסח הגברי של תפילת הגשם, פנינו באופן טבעי אל התנועות הלא-אורתודוקסיות. מצאנו את מבוקשנו: בנוסחים חדשים אלה, בכל אחד מבתי הפיוט הוסיפו המחברים/ות גם דמויות נשיות, למען האיזון והשוויון: לאברהם הוסיפו את שרה, וכיוצא בזה. הפתרון הזה נראָה לי משום מה "טכני", צודק – אבל מלאכותי, ואף עורר אצלי שאלה נוספת: מדוע לקשור במים דמויות מופת שונות, כאשר לא לכולן יש לזה "רקע מתאים", לא בפשט הפסוקים ולא במדרשי חז"ל? בעצם, דווקא לנשים יש יותר קשר למים, לבאר למשל… ואז התיישבתי לכתוב פיוט המיוסד על המתכונת המסורתית של תפילת הגשם, אבל כולו נעזר בדמויות נשים בלבד, ורק כאלו הקשורות ממש במים. וכך נאספו אל החבורה גם "חסידת אומות העולם" אחת (בת פרעה, כלומר בת האל רע, אשר בתרגום מילולי לעברית הפכה לגיורת בשם "בת-יה", ובספרות הזוהר – למלמדת תורה בגן עדן), וגם אחת ללא שם (אשת אבא חלקיה מן התלמוד, תענית כ"ג), כנציגת כל הנשים חסרות השם שבכל הדורות… ואשר לשנים עשר השבטים אשר בבית האחרון – הלא בכל העם מדובר כאן, ומה ניתן לעשות כדי לשבור את הבלעדיות הגברית הזו בלי לסלף את המקורות, חוץ מאשר להזכיר כי גם אחות אחת היתה להם, דינה… (לפני שנה פיתחתי גם רעיון נוסף לגאולת דינה מן השכחה, אך על כך אכתוב אי"ה בקרוב במקום אחר).

כשהבאתי את הפיוט שלי לפני חברות הקבוצה, מול הצעה אחרת לנוסח מאוזן הכולל גם גברים וגם נשים, התקבלה ההחלטה להעדיף את הנוסח שלי. ומאז, במקביל לגברים בבית הכנסת הנושאים תפילת גשם ובה הם מזכירים לפני הקב"ה את זכות אבותינו, אנו הנשים מזכירים בתפילתנו לפני המקום את זכות אימותינו. כך וגם כך, לו יהי גשם…

בתי רחלי נזכרה בפסוק ממגילת איכה, כמתאים ביותר לפתיחת המעמד כולו. ואשר לפסוקים המסיימים, במקום "חצי קדיש" שלפני מוסף – לקחנו את הרעיון מסידור "שפתי חנה" של קבוצת תפילת הנשים בבית הכנסת הספרדי-פורטוגזי של מונטריאול, ושם מצוין כאסמכתא ספר חסידים: אלה הפסוקים המומלצים לאמירה כאשר אין מניין, שהרי תוכנם תואם את תוכן הקדיש.
הפיוט הזה הוא יצירה ארצישראלית, משום שהוא נולד מתוך הצירוף של שמחת התורה לשמיני עצרת. לחברות בקבוצות תפילה דומות בתפוצות אין בינתיים הזדמנות להתמודדות עם אתגר זה, שכן הן נוהגות להיפגש לתפילה רק בשמחת תורה, ביום טוב שני של גלויות.

* התפילה נכתבה לשמחת תורה תשנ"ה

* השתמשתן/ם בהצעות שלנו לטקס? נשמח לקבל עדכונים ותיוגים בכתיבה שלכן/ם על הטקס – #נָחוּגָה / #נחוגה.

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

שירים שמהדהדים את הדיון שבמאמר:

• כשאמלא את כרסי – אסתר שקלים
• תפילה לשליחת ציבור – אסנת אלדר
• לעשות בגוף מקום – נעמה שקד

תכנים נוספים מתוך האתר, להרחבה:

• לעלות בקודש: נשים בשמחת התורה – במנייני נשים ובקהילות משתפות – צוות גלויה
• בנחת רוח: בית תפילה יקרא לכל המתפללות והמתפללים – נורית יעקבס ינון
• קולה של אשה מתפללת – ד"ר רבקה נריה בן שחר
• בגוף ראשון, בקול שונה? להורות הלכה גם על-ידי מורות הלכה – הרבנית שרה סגל-כץ
• נשים כדוברות הלכה – הרבנית מלכה פיוטרקובסקי
  
• לטקס את החיים: מבוא ל"נָחוּגָה" – צוות גלויה
• "חברים מקשיבים לקולך" – היבטים מגדריים בטקסי חיים – חגית אקרמן והרבנית דבורה עברון
• בין ילדותיות למקצוענות – על מגמות בטקסי חיים וקריאה לשינוי – שלומי פרלמוטר
• אומרות אמן: סעודות אמנים בעידן החדש – ד"ר רבקה נריה בן שחר
• בת מצווה לבנות: מעמד האשה והדילמה הביתית – שלומית ונתנאל פישר
• אמן יתומה: קדיש נשים בקהילה – אלומה מוניקנדם-לאו

להרחבה ולקריאה נוספת

• "בין כבוד לשוויון: על מגמת ההתנגדות לקריאת נשים בתורה", מתוך "רוח חדשה בארמון התורה", מאת רונית עיר-שי.
• "הפמיניזם האורתודוקסי-המודרני בישראל –בין נומוס לנרטיב", מאת רונית עיר-שי ותניא ציון וולדקס.
• מעֵבר למחיצה הפנימית – פרופ׳ ורד נעם, פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ט בטבת תשע"ג, 11.1.2013
• היכל משלהן – שרה פרידלנד בן-ארזה, פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון'
• תחליפי ברכות התורה בקבוצת התפילה ׳שירת שרה׳ – שרה פרידלנד בן-ארזה
• נשים ובתי כנסת בתקופת הקורונה, קובץ רשמית – ארגון ״קולך״
• "שמחות בתורה" – חוברת דברי תורה שיצאה בשנת 2017 בקבוצת הפייסבוק "פמיניסטיות הלכתיות"
• "שמחת תורה משלנו" – תיאור חוויותיהן של נשים בשנת 2015 מקבוצת הפייסבוק "אני פמיניסטית דתיה ללא חוש הומור"
• "כבוד הציבור כמושג מגונן – עיון בפסיקתו של הרב יוסף משאש", מאת  פרופ' אבינועם רוזנק, אקדמות, גיליון כ', שבט תשס"ח
• על שמחת תורה באתר הלו"ז העברי