הרבנית דבורה עברון וחגית אקרמן פורשות את נקודות ההשקה בין מגדר והטקס היהודי, בוחנות את התפיסה המגדרית החברתית המשתקפת בטקסים יהודיים מסורתיים, ומציעות דרכים להטמעת תפיסות מגדריות אקטואליות ורלוונטיות לימינו. הן מתייחסות הן למרחב המשותף לגברים ונשים והן למרחב הנשי הנפרד, תוך הצגת התייחסויות חדשות והצעות לשינויים.

מאמר זה הוא פרי יצירה מבית יוזמת "ניגון נשים" של המדרשה באורנים. המאמר פורסם במקור ב- "כיכר העיר: בימה ליהדות-ישראלית" ביוזמת עמותת פנים בשיתוף עם רכס פרויקטים חינוכיים. גליון מס' 1, עמ' 34-49.

לקריאת המאמר בפורמט pdf נוח להדפסה ועם רשימת מקורות >>

מבוא

המבט המגדרי כדרך לבחינת המציאות והסדר החברתי שינה ועדיין משנה את פני החברה במגוון ממדים. חשיפת ההבניות החברתיות ויחסי הכוחות בין גברים ונשים מזמינה לבחינה מחודשת של המרחב התרבותי ושל הטקסים המתקיימים בו. המדרשה באורנים[1] ו"ניגון נשים"[2] כחלק ממנה פועלות לחידוש החיים היהודיים בישראל. פעילות זו כוללת מחקר ויצירה של טקסים תוך מתן תשומת לב מיוחדת להיבטים המגדריים של הטקס, כמו למשל שילובן כשוות בטקסי חיים ומעגל השנה ויצירת מרחבי טקס חדשים לנשים.[3]

במאמר זה ניגע בנקודות ההשקה בין מגדר והטקס היהודי, נבחן את התפיסה המגדרית החברתית המשתקפת בטקסים יהודיים מסורתיים, ונציע דרכים להטמעת תפיסות מגדריות אקטואליות ורלוונטיות לימינו.

במסגרת המאמר בחרנו להתייחס הן למרחב המשותף לגברים ונשים והן למרחב הנשי הנפרד, תוך הצגת התייחסויות חדשות והצעות לשינויים. נדגים זאת דרך טקס חתונה המתקיים במרחב ציבורי משותף ובעזרת הצעה ל"טקס אם הכלה/ החתן" כטקס חדש המתקיים במרחב נפרד.[4]

היהדות הישראלית המתחדשת בתרבותה ובטקסיה יוצרת מרחב ראוי עבור גברים ונשים כאחד. ההתייחסות להיבטים מגדריים במרחב הטקסי מסייעת בתיקון עולם ובקידום צדק חברתי שמבקש לבטל היררכיות ולהתקדם לקראת חברה של סולידריות ושוויון, בבחינת "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים ואחיות גם יחד".[5]

א. מהו טקס?

הטקס מציג בפנינו באופן מרוכז את החוויה החברתית-תרבותית, את מגוון היחסים וההיררכיות בחברה ואת האמונות והאידיאולוגיות של המשתתפים בו (ניסן רובין 2004). הוא מהווה מסגרת שבה מתרחש ביצוע תרבותי של התייחסות לסמלים. במהלך ביצוע הטקס מתייחסים המבַצעים לסמליהם, ומאשרים את ערכיהם באמצעות פעולות ואמירות מקדשות. הטקס מפרש, מעצב ומאשר את זהותם החברתית של משתתפיו ואת הדרך שבה הם תופסים את הסדר החברתי. טקס יכול לייצר עבור המשתתפים בו את אידיאל המציאות הראויה על כל גווניה. מבחינה זו טקס יכול להוות מגדלור המתווה דרך ראויה להולכים בה.

הטקס מבחין בין אלו שבפנים לאלו שבחוץ, בין אלה שיכולים לעבור טקס לאלה שלעולם לא יוכלו לעבור אותו, ובכך הוא יוצר אליטה מקודשת ומובחנת בעיני עצמה והסובבים אותה. הטקס מקדש את ההבדלים הקיימים בין הקבוצות השונות והופך אותם לחוקיים וממוסדים (פייר בורדייה 1998). למשל, בטקס בר המצווה המסורתי, ניתן לראות כיצד הטקס וחלקיו השונים מסמלים את הצטרפות הנער לציבור ולתרבות. הטקס נערך בבית הכנסת, מקום שמייצג את הציבור, להבדיל מביתו הפרטי של הנער. הקריאה בתורה מסמלת את השייכות והמחויבות של הנער לתרבות היהודית ולמסריה. קיום הטקס במרחב גברי נפרד ממרחב נשי, משקף את הסדר החברתי הקיים ואת התפקידים המגדריים עפ"י סדר זה.

טרנר (ויקטור טרנר 2004). מציג שלושה שלבים בתהליך הטקסי: הראשון, התנתקות משטף הפעילויות היומיומיות ומעֲבר למצב סף לימינאלי; השני, כניסה לעולם טקסי המרוחק מהמושגים היומיומיים של חלל וזמן; ושלישי, חזרה אל עולם היום-יום, בדרך כלל ממקום אחר של שינוי וטרנספורמציה. השלב הלימינאלי מאופיין בטשטוש גבולות ודמדומים. בשלב זה גבולות המחשבה נפתחים, משתחררים וניתנים לעיצוב. לדברי טרנר בשלב זה המשתתפים נחשפים לתחושת אחווה, וכתוצאה מכך ההבדלים המעמדיים מיטשטשים, והמבנים היומיומיים החברתיים והאישיים זוכים לפענוח ולקריאת תיגר כאחד. בשלב זה עשויות להתקיים פעולות חתרניות מבחינה חברתית וטקסית. לדוגמה, קיום טקס בת מצווה זהה במרכיביו לטקס בר מצווה: עלייה לתורה של הנערה, קריאת נשים בתורה ואמירת דברי תורה ע”י נשים בציבור. השימוש במרכיבים אלה הוא בבחינת חתרנות חברתית שנעשית באמצעות הטקס.

נדמה כי הבנת כוחו הרב של המרחב הטקסי בשימור ערכי החברה כמו גם כזירה לביצוע פעולות הבאות לעִתים לערער ולחתור תחתם במטרה לשנותם, הופכת אותו למרחב חשוב ומשמעותי ביותר למעצבי תרבות ואורחות חיים. הדבר גם נותן פשר לכמיהתן של נשים להיכנס למרחב זה כשותפות, כמשפיעות, כקוראות תיגר וכמעניקות השראה ליצירת המציאות הראויה.

בכל חברה מתקיים מתח בין התרבות המשמרת לבין התרבות המשתנה, בין הצורך לשמֵר אתוסים וערכים מסורתיים לבין הצורך לחדש, להרחיב, להוסיף ואף להחליף ערכים ישנים בחדשים. מכיוון שהטקס הוא אמצעי מרכזי בשימור ובמתן תוקף לתרבות קיימת, הוא עלול להוות מכשול בפני אלה הרוצים להטמיע ערכים חדשים בחברה. יחד עם זאת, מכיוון שהטקס הוא כלי חזק ומשמעותי להטמעת מסרים, אפשר לנצלו גם להטמעת מסרים חדשים. לפיכך, עצם העיסוק בטקסים, הבנת תפקידם ומסריהם העמוקים וכן הכנסת שינויים בהם באופן תהליכי ומותאם, הם עיסוק הכרחי עבור פעילי האקטיביזם התרבותי. באמרנו "אקטיביזם תרבותי" כוונתנו להתערבות במרחבי התרבות, ובתוכם המרחב הטקסי, מתוך מחויבות עמוקה ולקיחת אחריות. אחריות רבה נדרשת בשליטה על עוצמת המהלך והתחשבות בסכנת נפיצותו, שכן זהו מרחב שבו כל שינוי, אפילו הקטן ביותר, מתמודד עם תהליך ארוך שנים של יצירה והבניה תרבותית. האקטיביזם התרבותי, בניגוד לאקטיביזם החברתי, קורה בצעדים קטנים ומוטמע במשך דורות.

ב. מגדר וטקסים

במשך שנים עוצב המרחב הטקסי ע"י גברים (יעל רוטנברג 2005, רחל אליאור2001), כולל טקסים שרק נשים השתתפו בהם כגון טקסי טבילה במקווה.

בארבעים השנים האחרונות, עם קידום מעמד האישה וכניסתן של נשים לליבת לימודי היהדות, יותר ויותר נשים לוקחות חלק במרחב הטקסי כמשפיעות ומובילות. בסוף שנות ה-70 חלו שינויים מרחיקי לכת בקרב יהדות ארה"ב. פמיניסטיות שבגרו בגל הפמיניזם השני של סוף שנות ה-60, החלו להשפיע על ההנהגה, ועמדותיהן חלחלו לתוך המרחב הליטורגי. האקטיביזם יצר תודעה ומציאות חדשה שבה נשים למדו הלכה ותלמוד (תחומים שעד אז היו נחלתם של גברים בלבד) והוכשרו כרבניות וכחזניות. נכתבו סידורי תפילה שייצגו את שני המינים, ונשים החלו לקחת חלק בהנהגה ובהובלה של ארגונים דתיים – בעיקר בקרב היהדות הליברלית.

כיום נשים אינן מוכנות להסתפק יותר בעמידה מן הצד כמתבוננות, אלא שואפות להרגיש בבית בתרבותן – לנכֵס אותה ולהיות מעורבות, יוצרות ומחויבות לה. הכנסת הפרספקטיבה הנשית למרחב הטקסי היא פעולה של תיקון עולם ומתן פתחון פה לקול הנשי השָתוּק. זוהי גם הזדמנות לחקור דרכים חדשות של חשיבה, מדרש והסתכלות שהמבט הנשי יכול להאיר ולחדד. תהליך זה שנמצא עדיין בשלבי התהוות, משפיע לא רק על השמעת הקול הנשי, אלא יוצר מרחב של ריבוי קולות המאפשר לקולות נוספים שהושתקו במהלך השנים לבוא לידי ביטוי. יצירת טקסים רלוונטיים לחיים יהודיים מגוונים בישראל היא תהליך הכרחי בהתחדשות התרבות במציאות משתנה.

בטקסים הפמיניסטיים-יהודיים באות לידי ביטוי שתי מגמות מרכזיות: האחת, מגמה ליברלית המבקשת לאפשר לנשים להיכנס למרחבים טקסיים שמהן נעדרו והודרו, לעִתים אפילו מבלי לשנות את מהלך הטקס, והשנייה – מגמה רדיקלית המבקשת שינוי בטקסים היהודיים במטרה לתת תוקף לתפיסת עולם חלופית המזמינה לשינוי ערכים, היררכיות ויחסי כוחות מגדריים.

במאמרה "טלית ורודה", אליס גולדשטיין (Elyse Goldstein Ed. 2009) רַבָּה רפורמית אמריקאית, מבחינה בין שני סוגי טקסים שהיא מכנה הטקס המחקֶה (Imitative Ritual) והטקס המחַדֵש (Innovative Ritual). הטקס המחקה הוא עיצוב מחדש של המודל המסורתי בתוספת "טוויסט" נשי (דוגמת טקס הענקת טבעת ע"י האישה לאיש). טקס כזה מאפשר איזון ושוויון בין המינים, ו"מנרמל" כניסת נשים למרחבים שנתפסו כגבריים. בדרך זו הטקס מאפשר לנשים להיות שותפות מלאות ברגעים רוחניים ומקודשים.

הטקס המחַדֵש נולד בעקבות הצורך להביא שפה נשית, למלא חֶסר ולייצג אירועים המייחדים נשים שלא זכו לייצוג בטקסים המסורתיים שנוצרו והובלו ע"י גברים. למשל טקסי טבילה, טקסי הולדת בנות או התחלה וסיום של מחזור חודשי. הטקס המחדש אף מבקש להתחבר לדמויות נשיות ולמודלים נשיים כדמויות השראה (שם).

גולדשטיין עסוקה מאוד בסוגיית התוקף של הטקסים הנשיים ואיזון החלקים המחדשים בהם. היא מתריעה מפני חידושים המתרחקים יותר מדי מן המסורת ומזמינה לקחת אחריות על שינויים אלה. לדבריה, רק גישה כזו יכולה לאפשר לטקסים אלה לקבל מקום ראוי כחלק ממסורת ממשיכה-חדשה.

בהתאם לדבריה של גולדשטיין וכהרחבה להם אנו מציעות סוג שלישי של טקס, טקס מתהווה-מתרחב: טקס המתקיים במרחב הציבורי, מיועד לגברים ונשים כאחד ושומר על איזון בין מסורת לחידוש. זהו טקס הנותן מקום של כבוד לקולקטיב התרבותי, לתשתית התרבותית שנוצרה במהלך שנים רבות, ובאותו זמן מאפשר חידוש מתוך הקשבה עמוקה לערכי ההווה. טקס זה שונה מהטקס המחקה בכך שהוא מאפשר פעולות סמליות נוספות שמטרתן להביא לידי ביטוי את הערכים החדשים, כמו שוויון מגדרי או ביטוי אינדיווידואלי של זוג ספציפי או רוח קהילה מסוימת.

ג. כניסת נשים למרחב הטקסי הציבורי

האתגר המרכזי שעמד בפני נשים שביקשו להתמקם כנוכחוֹת משמעותיות וכמובילות במרחב הטקסי-ציבורי, היה ליצור לעצמן את החוויה החסרה בבחינת גירסא דינקותא בבגרותא. משמע, להתאמן ולאמץ לעצמן תפקידים שלא מילאו בעבר במטרה ליצור מציאות מגדרית חדשה ומעוררת השראה לעצמן, לחברותיהן ולבנותיהן. אתגר זה דרש לעבור תהליכי הבשלה הדרגתיים שניתן לתאר בשני שלבים: שלב המרחב הנפרד ושלב החזרה אל המרחב המשותף (חגית אקרמן 2012).

בשלב המרחב הנפרד הוקמו בתי מדרש והתקיימו טקסים במרחבי תפילה לנשים בלבד ובהובלתן. נחיצותם של מרחבי לימוד וטקס נפרדים לנשים מבוססת על ההנחה כי זהות נשית מתפתחת בתהליך מעגלי, הכולל חיבור בין מרכיבים סותרים לכאורה, כגון הזדהות ומובחנוּת, המשכיות ונפרדוּת אשר בסופו של דבר מתמזגים לזהות אחת. הזהות הנשית נוצרת מתוך זיקה עמוקה למערכות יחסים, מ"רשתות" של יחסי קרבה, הדדיות ואמפתיה, ופועלת בתנאים של סביבה בטוחה ובאווירה לא ביקורתית [4]

ההפרדה מאפשרת יצירה של החוויה החסרה ותיקון חוויית ההדרה שחוו הנשים לאורך דורות במרחב המשותף והפנימו כאמת שאין לשנותה. במרחב זה, כמרחב של אינקובציה וגדילה, ניתנת ללוקחות בו חלק הזדמנות לחוש שוות מעמד וערך, להתנסות בתפקידים הנחשבים גבריים, ליצור, להשתתף, לנהל ולהוביל את הטקס וכן להצהיר בעלות על יהדותן. בנוסף, ההפרדה המגדרית מאפשרת להן ליצור שפה חדשה, אותנטית, נבדלת וסגולית שניתן לכנותה "שפה משייכת".

שפה זו אורגת את חלקי הזהות השונים בתוך מרחב לומד, קִשרי, פמיניסטי ודיאלוגי,[5] החותר לגילוי וליצירה של ידע תרבותי יהודי נשי חדש. כל אלה מאפשרים פעולה של ניכוס וחוויית שייכות, כמו גם הזדמנות להתפתחות וצמיחה כתנאי חשוב ביותר לקראת חזרתן למרחב המשותף.

היבט נוסף שהתקיים בתוך המרחב הנפרד היה טיפוח תלמידת חכמים הבקיאה בספרות הקודש והתנסות אינטנסיבית בכתיבת פרשנות לספרות הקודש. שני המרכיבים הללו, הן הפרשנות והן ספרות הקודש, היו עד אז "מחוץ לתחום" עבור נשים. צעד זה היה מהפכני. הכתיבה במרחב הנפרד העניקה לנשים במה להתנסות בכתיבה אישית, מדרשית ויוצרת, תוך ניהול דיאלוג עמוק עם טקסטים עתיקים וחדשים השייכים לקאנון התרבותי היהודי. היא הזמינה את הנשים להעז ולהשמיע את קולן, להביא את נקודת מבטן הייחודית, תוך התגברות על חששות ומחסומים הקשורים בכך שעולם זה נשלט במהלך ההיסטוריה באופן מוחלט ע"י גברים. הכתיבה הפרשנית הציגה סוגות שונות, כמו כתיבה מדרשית, אישית, אוטוביוגרפית, שירה ופרוזה, ויצרה כלי חשוב מאין כמותו שאִפשר ליותר ויותר נשים להרגיש "בעלות בית" בתרבותן וליצור את תורתן[6] .

התבוננות על תהליך כתיבה זה מגלה כי במהלכו התאמנו הנשים גם בקריאה ובכתיבה של מיתוסים יהודיים תוך פירוקם ויצירתם מחדש[7], וזאת ע”י ביטול סטראוטיפים מגדריים, שינוי היררכיות קודמות ומתן נראוּת ומקום מרכזי לדמויות נשיות המופיעות פעמים רבות בטקסט המקור כשוליות ונדחות. התוצאה הייתה יצירת מיתוס חלופי החותרת תחת הנורמות הקיימות, קוראת לתיקון עולם ומזמינה להרחיב ולהעשיר את הקאנון.

ד. טקס "אֵם הכלה או אֵם החתן" – דוגמה לטקס במרחב נפרד

טקס אם הכלה או אם החתן הוא טקס ש"צמח" בצוות "ניגון נשים" במדרשה באורנים. זהו טקס שאנו חוגגות במרחב נשי לחבֵרה המחתנת את אחד מילדיה. הטקס מתקיים כעשרה ימים לפני החתונה ומטרתו "לתת מקום" לאימא על מנת שבחתונה עצמה היא תוכל לפַנות מקום לילדיה.

בבית המדרש "ניגון נשים" עסקנו רבות במעגל החיים ובמשפחה. מתוך הלימוד והשיתוף בחוויות האישיות הבנו עד כמה אירוע של חתונה במשפחה הוא מורכב. יש בו רגשות מגוונים, בדרך כלל בעלי עוצמה רבה, זוהי הפקה שמעורבות בה דמויות רבות וכמובן מפגש בין שתי משפחות המחזיקות לעִתים תפיסות שונות ואף מנוגדות לגבי זוגיות, טקס, קדושה ועוד. פעמים רבות החתונה מפגישה רקעים תרבותיים שונים. מפגש זה עשוי להתקבל בשמחה, ובאותו זמן להציף דילמות מורכבות שזקוקות להתייחסות מתמדת. חתונה טומנת בחובה פּרֵדה של החתן והכלה ממשפחותיהם לקראת בניית משפחה חדשה, פרֵדה המוסיפה עוצמה רגשית גדולה לאירוע עצמו ולחודשים שלפניו. להורים יש תפקיד חשוב בליווי בני הזוג לחתונה ובהחזקת המורכבות כולה. טקס אם הכלה או אם החתן בא לסייע לאימא, לאפשר לה מקום משלה שבו היא מאזינה לעצמה, משתפת את חברותיה במה שעובר עליה, בחששות, בכאבי הפרֵדה, בדברים חדשים שלמדה ובחגיגת השמחה שבחתונה.

הטקס

הכנה – אחת מחברות האם מתמנה להובלת הטקס ומתכננת יחד אתה את כל מרכיביו, החל מרשימת המוזמנות, המקום והכיבוד וכלה במרכיבי התוכן. כדאי להזמין לטקס נשים ממעגלי השתייכות שונים: משפחה, מקום עבודה, חברות. באופן כזה נוצר מְכל אינטגרטיבי המכיל את מעגלי התמיכה הקיימים בחיי האם. זוהי גם הזדמנות להזמין חברות שמסיבות שונות לא ניתן להזמין לחתונה. בטקס ישולבו מקורות יהודיים הקשורים להורות ונישואין, שירים וברכות אישיות.

הטקס – הנשים נפגשות ביום ובשעה שנקבעו, והאירוע נפתח באכילה משותפת של הכיבוד שהביאה עמה כל אחת. החלק הטקסי מתקיים בישיבה במעגל. עורכת הטקס פותחת בדברים על ההתכנסות, ומזמינה להתכוונות של כולן להיות יחד עם האֵם בהתכוננות לחתונת בנה או בִּתה. הטקס משלב מקורות יהודיים, שירים, דברי ברכה ודברים של האימא עצמה. האימא מוזמנת לספר על בנה או בִּתה שמתחתנים, על בן או בת הזוג ועל כל דבר שהייתה רוצה לשתף. נעשה מאמץ מיוחד ליצור מקום בטוח עבור האימא כך שתוכל לשתף גם בחששות, בתקוות ובאכזבות. לקראת סוף הטקס מוענקת מתנה.

ה. שלב החזרה אל המרחב המשותף

החוויה של חזרת נשים מהמרחב הנפרד למרחב הטקסי המשותף פועלת כחוויה סותרת של חיזוק והיחלשות גם יחד. מחד, הנשים חוו תחושת התעצמות במרחב הנפרד המתבטאת ביכולת להיות אקטיביות וחדורות מוטיבציה למעורבוּת בטקס, להתעקש להביא מעולמן התוכני-הנשי ולהרגיש משפיעות ושייכות. מאידך, לעִתים החזרה אל הטקס המשותף מלוּוָה בתחושה של היחלשות – כחזרה לזירה גברית של שפה היררכית, תחרותית, מאבק ודיבור בשפה גברית, תוך התעלמות מקולן כנשים. תחושה זו נובעת מהקושי לשחזר בטקס המשותף את חווית החופש, השותפות והשייכות הנוכחוֹת כל כך במרחב הנפרד.

לעתים תנועה זאת בין התחזקות להחלשה מתרחשת כתהליך. בשלב ראשון, אחרי השתתפות בטקס נשי נפרד, קיימת במרחב המשותף חוויה של ניכור, חוסר אונים ופיצול, כאילו המרחב הנשי והמרחב המשותף הם שני מרחבים שאי אפשר לגשר ביניהם. בשלב זה הנשים לא מאמינות כי ניתן לשנות את הסדר הקיים. בנוסף לכך הסביבה חשדנית ומגיבה, לעתים בהדיפת הנשים שמערערות על הסדר הקיים ומנסות לקדם שינויים במרחב המשותף. צריך לזכור שבזמן שהנשים עברו תהליך משמעותי במרחב הנשי הנפרד, הציבור לא עבר את התהליך הזה. בשלב זה מבינות הנשים שעליהן להתייצב ולתווך החוצה את התהליך שעברו, והן שואבות כוח ותמיכה מהקשרים שיצרו ביניהן. אט אט חוויית ההתעצמות מחלחלת ומופנמת אצלן ומִתרגמת לכוח. מתחילה להיווצר עבורן האפשרות לפעול לשינוי המרחב המשותף, תוך שמירה על קולן ועל סמכותן הפנימית ושילוב הטוב שבשני העולמות. היערכות מחודשת של הנשים במרחב הטקסי המשותף לוקחת בחשבון עימות עם פעולת ההדף שיוצר הערעור על סדרי החברה, תוך הכלה וקבלה של התגובות הקוטביות והחרדות משינוי המבנים החברתיים, המשפחתיים והקהילתיים מצד גברים ונשים כאחד.

אפשר לומר כי טקסי הנשים במרחב הנפרד מהווים ביטוי כפול לאקטיביזם תרבותי: הביטוי האחד הוא בעצם יצירת חלופה לטקסים המסורתיים, והביטוי השני הוא דרך השפעתה של חלופה זו על ההגמוניה התרבותית במרחב הטקסי המשותף.

גם כאן, בחזרת הנשים מהמרחב הנפרד אל המרחב המשותף, אפשר לתאר את תהליך ההשפעה של הוספת הקול הנשי ושל הכנסת השפה המשייכת למרחב הטקסי-הציבורי-המסורתי בשלוש דרכים: הליברלית, הרדיקלית והטקסטואלית (חגית אקרמן 2012).

הדרך הליברלית: חזרה אל הטקס המשותף מתוך תחושת שותפות ולקיחת מקום שוויוני בתפקידי גברים ונשים. נשים יהיו שותפות פעילות, ישמיעו קול, ידרשו, יובילו חלקי תוכן (יצאו חלקית מתפקידי השירות) ואף ינהלו חלק מהטקס.

הדרך הרדיקלית: שינוי מבנה הטקס כך שייתן ביטוי לשפה בעלת איכויות נשיות, כמו למשל מעבר מהובלה היררכית להובלה משותפת, מתן לגיטימציה לתכנים אישיים, עידוד השתתפות פעילה של חברי הקהילה המשתתפת ועוד.

הדרך של ההרחבה הטקסטואלית: הרחבת הטקסט הקאנוני ע”י שילוב טקסטים נשיים בו. הרחבה זו מטפחת תחושת שייכות והזדהות של נשים ובמקביל פותחת בפני גברים את ההזדמנות להיחשף לידע ולשפה נשית רבת ערך.

ו. חתונה – דוגמה להשפעת הקול הנשי על טקס במרחב הציבורי

כאמור לעיל, לקול הנשי יש השפעה על המרחב הציבורי בשלוש דרכים באותו טקס עצמו. נדגים בעזרת טקס חתונה כיצד השפעה זו יכולה לבוא לידי ביטוי מעשי בטקס ובמרכיביו הסמליים. נתאר טקס חתונה שנערך לאחרונה וננתח אותו לפי המרכיבים שציינו.

החתונה נערכה ע”י שניים, גבר ואישה. במפגש המכין בין החתן, הכלה ושני העורכים דובר על הרצון שהטקס ישקף את הערך "זכר ונקבה ברא אותם" ויכיל את המרכיבים המסורתיים – אירוסין, קידושין, כתובה ושבע ברכות.

הטקס נפתח בדבריה של עורכת הטקס ובברכתה לזוג ולהוריהם, ברכה שבה שילבה התייחסות לפרשת השבוע יחד עם הקראת שיר של משוררת ישראלית. לאחר מכן בירך עורך הטקס את ברכת האירוסין המסורתית והוסיף מספר מילים משלו. החתן קידש את הכלה בטבעת, והכלה ענדה טבעת לחתן באומרה "שימני כחותם על לבךָ".

בני הזוג כתבו כתובה אישית בה התחייבו שניהם לחיים המשותפים. עורך הטקס הקריא את הכתובה האישית ועורכת הטקס הקריאה חלק מהכתובה המסורתית.

בני הזוג בירכו ביחד את ברכת "שהחיינו" ובחרו שיר שביקשו שהקהל ישיר אִתם בהובלת עורך הטקס.

את שבע ברכות הנישואין המסורתיות בירכו גברים ונשים, ולפני שבירת הכוס שיתף החתן את הקהל בגעגועי המשפחות והזוג למי שלא נמצא כאן לחגוג עמם את האירוע המשמח. בני הזוג אמרו ביחד "אם אשכחך ירושלים" והחתן שבר את הכוס.

נתבונן בטקס המתואר על פי שלושת המרכיבים:

המרכיב הליברלי: את הטקס ערכו גם גבר וגם אישה. קולה של הכלה נשמע כמו קולו של החתן, והכלה העניקה לחתן טבעת. נשים כמו גברים בירכו ברכה משבע הברכות המסורתיות.

המרכיב הרדיקלי: הטקס הונחה ע”י שניים, גבר ואישה, באופן שוויוני. שני העורכים הקריאו טקסטים מסורתיים וטקסטים שנכתבו עבור הטקס הספציפי. בני הזוג כתבו כתובה משלהם ששילבו בכתובה המסורתית. הקהל היה שותף בשירה ובברכות.

המרכיב הטקסטואלי: בני הזוג כתבו כתובה שלהם ושילבו בה ביטויים נשיים וגבריים. עורכת הטקס שילבה טקסט נשי בדבריה, והשיר שבחר הזוג לשיר עם הקהל נלקח מהקאנון הישראלי העכשווי.

מכיוון שהחברה היהודית מורכבת מזרמים שונים וממחויבויות שונות להלכה ולמסורת, אנחנו מזמינות לשים לב לעקרונות אותם אנחנו מביאות ולהתאימם לצרכי הטקס הספציפי שמתרחש בקרב ציבור מסוים.

ז. תפקיד ההובלה הנשית בטקסים

בטקסים שתיארנו לעיל לא הבחנו בין הנשים המובילות את הטקסים לאלו המשתתפות בהם. כעת ברצוננו להתמקד בנשים המובילות טקסים, באופני ההובלה שניתן לכנותם "נשיים" ובדילמות העולות על רקע כניסתן של נשים לתפקידי הובלה במרחב המשותף.

ההובלה הנשית בטקסים מבקשת לנוע ולשלב בין שתי שפות: השפה המוכרת כגברית, ההיררכית, המוזנת בידע פורמלי ומומחיות, והשפה המוכרת כנשית, השוויונית, המתקיימת בגובה העיניים, המוזנת בקשרים בין-אישיים ונותנת מקום לייחודיות המשתתפים ולפרשנות האישית.

פעמים רבות, בנוסף להתייצבותה כסמכות פורמלית, מובילת הטקס פועלת כמנחה המביאה תשומת לב עמוקה לתהליכים האישיים, הבין-אישיים והקבוצתיים המאפיינים את הטקס. היא פועלת כ"מיילדת" וכ"מאפשרת" המעודדת אנשים להיות שותפים לידע שנוצר. היא הפועלת בזיקה, רואה באנשים שלהם היא נותנת שירות שותפים לידע ובעלי ידע ייחודי שנכון להקשיב לו. מנקודת מבט זו הטקס נבנה כיצירה דיאלקטית שבה גם מוביליו וגם לקוחותיו שותפים לדיאלוג הבונה ומעצב את חלקיו הייחודיים ולוקח בחשבון גם את מקום העֵדה או הקהילה בתוך התהליך.[8]

האתגרים העומדים בפני נשים הבוחרות להוביל טקס הם רבים ומורכבים. הם כוללים את הקושי להתמקם כסמכות בפני חברה שטבועה בה לעומק דמות המנהיג הרוחני (בדרך כלל גבר דתי עם זקן). נשים המובילות טקסים חשות לעתים קרובות חוויה של עמידה במבחן וצורך להוכיח את עצמן בכל פעם מחדש. בנוסף לכך עליהן לפעול תוך הכלה וקבלה של תגובות קוטביות לשינוי מבנים חברתיים קיימים, מבנים הבאים לידי ביטוי בטקסים עצמם, יחד עם הבניית תהליך תואם עבור הקהילה שבתוכה הן פועלות ליצירת שינוי ולקבלתן כבעלות סמכות.

פעמים רבות נדמה כי כניסת נשים למרחב הטקסי באה להוציא ולהדיר גברים. נדמה לנו כי דווקא שילובן של נשים בהובלה הטקסית יוצר עבור גברים אפשרות לתזוזה, לבחינה מחדש ולדיוק דרכם מתוך יכולת לנוע על רצפים רחבים יותר במנעד הגברי-נשי. יש בכך הזדמנות ובשורה. בנוסף לכך התזוזה פותחת את הדלת לקבוצות שוליים שנותרו בשקיפותן לדרוש ולקבל נראוּת וערך.

כניסתן של נשים למרחב הטקסי המשותף פותחת פתח ליצירת מודלים נוספים להובלת טקסים, כמו הובלה משותפת של גבר ואישה, הובלה ע"י קבוצה ועוד. המודלים החדשים הנובעים מתוך שבירת ההיררכיות מזמינים גם לעשות שינוי ב"בימוי" הטקס, למשל לקיים אותו במעגל ולא בשורות, להציב את הבמה במרכז, לבטל את ההבחנה בין מקום המובילים ומקום המשתתפים וכיו"ב.

סיכום

ההתחדשות היהודית הטקסית במרחב הציבורי המעורב והמשותף, מהווה בשורה חברתית החורגת ממרחב הטקס עצמו אל לב התרבות והקהילה הישראלית.

ההזמנה להתבונן התבוננות ביקורתית ומגדרית על המרחב הטקסי ולערוך בו שינויים בעקבות התבוננות זו, היא הזמנה לעסוק בתיקון עולם עבור גברים ונשים כאחד. כניסתן של נשים למרחב הטקסי לא באה להוציא ולהדיר גברים, אלא פותחת פתח ליצירת מודלים חדשים המדגישים תהליכי סולידריות חברתית ותרבותית, תהליכים אישיים ובין-אישיים, הכלה וקבלה, שוויון וביטול היררכיות.

דווקא בתקופה זו שבה קיימות תחושות של ריחוק וניכור ביחס לתרבות היהודית הבאות לידי ביטוי באדישות, בוויתור ובציניות, נראה לנו שיש חשיבות מרכזית לעשייה טקסית המעמיקה את תחושת השייכות ומחזקת את התרבות היהודית המתחדשת.

* מאמר זה הוא פרי יצירה מבית יוזמת "ניגון נשים" של המדרשה באורנים. המאמר פורסם במקור ב- "כיכר העיר: בימה ליהדות-ישראלית" ביוזמת עמותת פנים בשיתוף עם רכס פרויקטים חינוכיים. גליון מס' 1, עמ' 34-49.

* השתמשתן/ם בהצעות שלנו לטקס? נשמח לקבל עדכונים ותיוגים בכתיבה שלכן/ם על הטקס – #נָחוּגָה / #נחוגה.

***

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

• לטקס את החיים: מבוא ל"נָחוּגָה" – הרבנית שרה סגל-כץ וחורש אל-עמי
• לבחור לבנות את טקסי חיינו – מיכל יחיאלי קופנהגן
• בין ילדותיות למקצוענות – על מגמות בטקסי חיים וקריאה לשינוי – שלומי פרלמוטר
• קולה של אשה מתפללת – ד"ר רבקה נריה בן-שחר
• שירת נשים תימנית: בין מוות ללידה – ד"ר ורד מדר

• הצעה לטקס: ברית הבת – צוות גלויה
• חגיגות לידה: ברית הבן וברית הבת – צוות גלויה
• שבע ברוכות לשמחת הבת – רחלי עמיצור איצקוביץ'
• אחת, שתיים, תלאתה – הצעה לטקס לכבוד גיל שלוש של ילדות – הרבנית שרה סגל-כץ
• בת מצווה לבנות: מעמד האשה והדילמה הביתית – שלומית ונתנאל פישר
• הרהורים מותרים על חופה וקידושין – איך לקיים טקס הקרוב ביותר לעולמם של בני הזוג? – הרבנית שרה סגל-כץ וחורש אל עמי
• לשאלת תוקף קניין האישה בקידושין – טו"ר רבקה לוביץ'
• אֲנִי הָאִשָּׁה הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה בָּזֶה: על שותפות הכלה תחת חופת בני הזוג – הרבנית שרה סגל-כץ וחורש אל-עמי
• "עוֹד יִשָּׁמַע" – תכנון חופה שוויונית – ד"ר נירה נחליאל
• שמחת אם החתן-הכלה: טקס נשי לקראת חתונת הבת/הבן – הרבה הדס רון-זריז
• טקס 'סגירת עצמות': לחתום את הלידה כפי שהיא חקוקה בגוף ובנפש – אור סנדרוביץ'
• על הצורך בטקס לאחר אובדן היריון, והצעות מעשיות לכינונו – הרבנית שרה סגל-כץ וחורש אל עמי
• לקבל את הווסת: על קבלת וסת ראשונה כרגע מכונן וראוי לציון בחיי האישה – הרבנית שרה סגל-כץ וחורש אל עמי
• על הגירושין ביהדות : טקס סידור הגט – הרבנית שרה סגל-כץ, חורש אל עמי ומרב למברגר
• טקס גירושין חברתי – רבקה בן ששון
• אמן יתומה: קדיש נשים בקהילה – אלומה מוניקנדם-לאו
• גיל המעבר כסיום פרק הלכתי – מיכל מינצר

להרחבה:

• "כבוד הציבור כמושג מגונן – עיון בפסיקתו של הרב יוסף משאש", מאת  פרופ' אבינועם רוזנק, אקדמות, גיליון כ', שבט תשס"ח.

הפניות לקריאה נוספת:

[1] המדרשה באורנים היא מרכז חינוכי הפועל לחידוש החיים היהודיים בארץ, תוך התמקדות במערכת החינוך ובמרחב הקהילתי והמשפחתי. מטרתנו לעצב חברה שחבריה "מרגישים בבית" בתרבותם היהודית והציונית, ובונים את זהותם האישית והציבורית מתוכה; חברה שמתקיימים בה ערבות הדדית, אחריות חברתית וקשר אנושי חם .
http://www.oranim.ac.il/sites/heb/hamidrasha/pages/default.aspx

[2] "ניגון נשים ע"ש אסתר סטולמן" במדרשה באורנים (המכונה כיום מרכז ליהדות ומגדר) הוא מרכז לשילוב נשים בתרבות היהודית באמצעות לימוד, מפגש, שיח וטקס. ב"ניגון נשים" אנו שואפות שנשים תהיינה שותפות, משפיעות ומחדשות של התרבות היהודית והישראלית. אנו פועלות להעמקת הדיאלוג בין נשים ממגזרים שונים בחברה הישראלית, כדי ליצור חברה מתוקנת שמתקיימות בה בצוותא זהויות מורכבות ומגוונות.

[3] למשל, "שבת לנשמה", סדרי נשים, טקס ברית לבת ועוד. ראו עוד בספר "ימי אדם" – טקסי חיים יהודיים, המדרשה באורנים.

[4] היבטים ומושגים הנוגעים למרחב הטקסי-המגדרי ומופיעים במאמר זה, נחקרו והובאו ע"י חגית אקרמן במסגרת ספרה עושות סדר, סדר פסח לנשים – מבט מגדרי

[5] ברצוננו להודות לגלית שחם וד"ר נירה נחליאל על תרומתן במהלך כתיבת המאמר. 

[4] Nancy Chodorow. 1985, קרול גיליגן,. 1995, Esther Broner 2003, Sharon Cohen Anisfeld, Tara Mohr, Catherine Spector. 2003 , אריאלה פרידמן 1996

[5] נל נודינגס. 2008, בובר, מרטין. 1950, אבי שגיא. 1999, Nicolina M. Fedel, Elizabeth A. Harrington 1990, Nancy Chodorow, 1985, יוסף אבינון 2007

[6] ראו לדוגמא לכתיבת פרשנות נשית שנכתבה במסגרת ניגון נשים: ענת ישראלי ונירה נחליאל, (עורכות), 2012, והיא שעמדה –הגדה של פסח עם מדרש נשי חדש

[7] Judith Kegan Gardiner 1982, Alicia Suskin Ostriker 1986 , Elaine Showalter 1985, לילי רתוק. 1996, אורלי לובין, 1993

[8] Mary Field Belenky, Blythe McVicker Clinchy, Nancy Rule Goldberger, Jill Mattuck Tarulet 1986, דבורה עברון 2006, Patricia K. Cross 1998, Frances A. Maher and Mary Kay Tetregult 1996