״אי-אפשר לרפא פצע בלי להאיר אותו באור רך, אישי ומקצועי גם יחד״ - המטפלת המינית שולמית שפרבר מזמינה להצטרף למחקר שלה בנושא מיניות בראי חוויות מגילאי הילדות.

אֵיךְ לוֹמַר שֶׁכָּל הִתְעוֹרְרוּת הִיא הֶלֶם, / אֵינְסוֹף שֶׁמִּתְגַּשֵּׁם בִּבְשַׂר הַחֹמֶר, / בְּרַכּוּת שֶׁאֵין כְּמוֹתָהּ בְּכָל הָעוֹלָם.

אֲנִי עוֹלָה עַל גְּדוֹתַי / מֵרֹב הֱיוֹת / וּבִמְלֹא עֵינַי אֲנִי רוֹאָה

הָעֲיֵפוּת גּוֹרֶסֶת מַחְשָׁבוֹת / הָעֲצָמוֹת שָׁרוֹת שִׁיר בֹּקֶר / חֲלוּדָה / קְחִי אֶת זֶה בִּפְעִימוֹת רָפוֹת:

בְּשָׁעָה שֶׁנֶּאֱבַקְתָּ בַּמִּפְלָצוֹת / נִפְרַם אֲרִיג לִבִּי / חוּטִים חוּטִים.

מְקוֹר הָרַחֲמִים, מוֹדָה אֲנִי לְפָנֶיךָ עַל הַבְּרָכָה הָאֲצוּרָה בְּגוּפִי, בְּתִפְקוּדָיו וּבִיכוֹלוֹתָיו.

אֲנִי בְּדָיָה סַסְגּוֹנִית / בְּמוֹחוֹ שֶׁל מִישֶׁהוּ

חוֹבָה לְהִתְיַצֵּב תָּמִיד בָּרֶגַע שֶׁנִּקְבַּע, / גַּם בְּגוּף־נֶפֶשׁ מֻתָּשִׁים וְזוֹעֲקִים אֶת סֵרוּבָם

קוֹרֵאת לִי / וְדוֹחֶפֶת אוֹתִי לְשַׁחְרֵר / אֶת עַצְמִי

כִּי לַהַג יְגִיעַת בָּשָׂר / מְצֻלָּק אֵין קֵץ

לֶחֶם הַפָּנִים לַכֹּהֵן / וּבֹשֶׁת הַפָּנִים לְנִפְגַּעַת / וְהַקְּבִיעָה: "סוֹטָה!" / הִיא מִנְחַת הַחוֹטֵא

זוֹ טְבִיעָה אִטִּית מְאוֹד. אֶת הַשִּׂיחוֹת שֶׁל אֲרוּחַת הָעֶרֶב לֹא נִתַּן יוֹתֵר לִשְׁמֹעַ. / כְּשֶׁאַתְּ פּוֹתַחַת אֶת הַמַּיִם הַחַמִּים בַּמִּקְלַחַת, לְאֵדִים יֵשׁ רֵיחַ שֶׁל שְׁקֵדִים מָרִים. / תִּתְקַשְּׁרִי כְּבָר לְשֵׁרוּתִי הַחֵרוּם. יֵשׁ צְלִיל חִיּוּג, אַתְּ דּוֹחֶפֶת חֲזַק עִם הָרַגְלַיִם

לָהוּט כְּנַעַר צָעִיר / לִפְלֹט אֶת שִׁירָיו

שֶׁכְּשֶׁהִפְסַקְתְּ לְעַשֵּׁן אָמַרְתְּ שֶׁהֲכִי קָשֶׁה זֶה בֵּין חֲבֵרִים, כְּשֶׁיּוֹצְאִים בָּעֶרֶב, בְּהַפְסָקוֹת בָּעֲבוֹדָה, אֲבָל נִשְׁבַּרְתְּ כְּשֶׁהָיִית לְבַד. שֶׁהַמִּלָּה "צַמְרִירִי" מַעֲבִירָה בָּךְ צְמַרְמֹרֶת. שֶׁאֶת מָה שֶׁקָּרָה סִפַּרְתְּ לַחֲבֵרָה אַחַת וְלֹא דִּוַּחְתְּ לַמִּשְׁטָרָה. שֶׁאַתְּ מְפַחֶדֶת מֵחַדְרֵי מַדְרֵגוֹת וּמִמִּי שֶׁאוֹמֵר שֶׁהַכֹּל קוֹרֶה לְטוֹבָה.

דּוֹחֵק בַּבָּשָׂר פְּנִימָה / אֶת הָאַהֲבָה

הַבֵּט בְּכֶלֶב שֶׁחוֹצֶה אֶת הַפְרֵיְם בַּאֲלַכְסוֹן / וּבְרוֹכֵב הָאוֹפַנַּיִם שֶׁבּוֹלֵם כְּדֵיי לֹא לִפְגֹּעַ בְּוֹ / וּמוֹעֵד בְּאֹפֶן מֻשְׁלָם

וְעֵינַיִם חוּמוֹת, יְרֻקּוֹת אוֹ כְּחֻלּוֹת, / בְּמֶרְחָק אֲוִירִי שֶׁל חֶלְקַת אֲדָמָה, / קַשּׁוּבוֹת לְהֶסְבֵּר עַל מוֹתַר הָאָדָם / מִן הַבְּהֵמָה.

וְחָפַפְתִּי וְסָרַקְתִּי וְסִבַּנְתִּי וְהִתְפַּשַּׁטְתִּי / וְהוֹרַדְתִּי וְיָרַדְתִּי וְטָבַלְתִּי וּבִרְכָתִי וְעָלִיתִי / וְחִיַּכְתִּי וְהוֹדֵיתִי וְהִתְלַבַּשְׁתִּי וְשִׁלַּמְתִּי וְנָסַעְתִּי.

וּבַיּוֹם שֶׁהַתִּקְרָה נִפְעֲרָה / נוֹתַרְתִּי נִבְגָּד / לְעֵינֵי הָאֱלֹהִים הַשּׁוֹתְקִים.

מָה אוּכַל לְהַצִּיעַ לְךָ הַיּוֹם / מִלְּבַד פִּגּוּמִים קְטַנִּים / לִמְצֹא אֶת הַגֶּרֶב שֶׁנָּפַל מֵאֲחוֹרֵי הַמִּטָּה

מָה עוֹד אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת / כְּשֶׁאֲנִי מֵתָה וְנִרְקֶבֶת(...) עַד שֶׁיִּמְצְאוּ גּוּפָה

אֶפְשָׁר לִנְסֹעַ אַחֲרֵיכֶן? / נוּרוֹת אַזְהָרָה אוֹתְתוּ / עֵינֶיהָ הָעֲיֵפוֹת לֹא הִצְלִיחוּ לִרְאוֹת יָשָׁר / בְּיָמִין לָא יָדְעָה אִם יֵשׁ חִבּוּק אוֹ סְטִירָה, שְׂמֹאל לֹא עָלָה לַדִּיּוּן.

כָּל אֶחָד מַחְזִיק קָצֶה / לִמְתֹּחַ חוּט / לִתְלוֹת עָלָיו צִפּוֹת וְצִפִּיּוֹת

אֶת נוֹכְחוּת נַפְשִׁי. שָׁם, / מְצִיאוּתִי הַזְּקוּפָה קָמְלָה כְּנֶגְדָּהּ. / הָיִיתִי אָז עוֹדִי, / חוֹלֵם חַיִּים פְּשׁוּטִים.