לדבר גלויות על מאמרים, שירים ותפילות מאורחות.ים

צוות מגזין גלויה מזמינות לשלוח אלינו מאמרים, שירים, תפילות, מסות, סיפורים קצרים, יצירות אמנות ועוד - המתייחסים אל חשבון נפש.

הָאוֹמֵר יְהִי אוֹר הוּא יִפְקַח אֶת עֵינֶיךָ / לִבְחֹר אֶת הַדֶּרֶךְ הַקְּצָרָה.

אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁשָּׁנִים אֲנִי יְכוֹלָה לִשְׁתֹּק עַכְשָׁו / בְּלִי לְהַגִּיד בְּבַקָּשָׁה, / שָׁנִים אֲנִי יְכוֹלָה רַק לְהַקְשִׁיב לְךָ מֵעֵבֶר לַדֶּלֶת, / קוֹרֵא וְאָז נִרְדָּם.

רָאִינוּ מִבַּעַד לַמִּטָּה / וְהַלֵּב הָיָה תֹּהוּ וָבֹהוּ

הַטּוֹב נָשַׁב / הֲלֹא קָרוֹב הוּא מְאֹד

הזמנה להגשת מאמרים, שירים, תפילות, מסות, סיפורים קצרים, יצירות אמנות ועוד - המתייחסים אל מתן תורה בחג השבועות, ליחסים בכלל עם המושג ״תורה״ כהשראה רוחנית, כצו מוסרי, חיבור, פולמוס, הלכה, אמונה, כפירה ומנעד רחב של תחושות ומחשבות בנושא.

הזמנה להגשת מאמרים, שירים, תפילות, מסות, סיפורים קצרים, יצירות אמנות ועוד - המתייחסים אל התמודדות עם אבלות ומפגש בהזכרת הנשמות בתפילות במועדי ישראל ובתאריכי הזכרון. עיבוד האובדן, תהליכים מתמשכים, נשיאת היומיום ומבט על החיים הנמשכים לצד התהומות, המבוכה של מי שפוגש אותנו בעת אבלנו, השאלות, השברים, התעצומות והגם וגם וגם - כל אלו מעניינים אותנו וחשוב לנו לתת לכך מקום בגלויה.

ההליכה מחג הפסח אל חג השבועות כתנועה מהבטחת האביב לקציר החיטים שבקיץ, בספירה של תקוות החמצות ותיקון המידות

הזמנה להגשת מאמרים, שירים, תפילות, מסות, סיפורים קצרים, יצירות אמנות ועוד - המתייחסים אל ספירת העומר, כתקופה של ציפיה וייחול, על מנהגי האבלות לזכר המגפה בקרב תלמידיו של ר׳ עקיבא, כחיבור לתודעת הטבע המשתנה והציפיה לחיטה הצומחת שוב.

אָמְרוּ לָהּ: יָפֶה אָמַרְתְּ בִּתִּי. הַיּוֹם אַתְּ גּוֹיָה, וּלְמָחָר אַתְּ יְהוּדִיָּה כְּשֵׁרָה וּצְנוּעָה. טִבְלִי בְּמִקְוֶה זֶה וְאָנוּ נַעֲמוד עַל גַּבֵּךְ. אָמְרָה לָהֶם: אֵינִי יְכולָה לִטְבּול.

הזמנה להגשת מאמרים, שירים, תפילות, מסות, סיפורים קצרים, יצירות אמנות ועוד - המתייחסים אל המועדים הלאומיים והמפגש בהם אחרי מתקפת השבעה באוקטובר ובתוך המלחמה, ובעקבות ההיסטוריה האישית, המשפחתית והקולקטיבית. יצירה המגיבה אל דפוסי מעגל השנה הישראליים ומציעה מבט אישי וחדש, מעניינת אותנו במגזין גלויה עבור הקהל הרחב.

סוּר אֶל יַעַר הַנִּקְטָפִים, / הַקְשֵׁב לַדְּמָמָה - / גוֹנָהּ שָׁחֹר, רֵיחָהּ אֲדָמָה.

אוּלַי תַּעֲלִי עַל טִיסָה, / תִּבְכִּי אוֹקְיָנוּס שֶׁל דְּמָעוֹת, / בֵּין זָרִים שֶׁמְּדַבְּרִים בְּאוֹתָהּ שָׂפָה, / בְּקַו הַתְּעוּפָה הַיָּחִיד שֶׁנִּמְתַּח מֵאֲדָמָה לָאֲדָמָה.

מַזָּל שֶׁמְּסִלַּת הַחַלּוֹן, מַזָּל שֶׁיָּדִית הַדֶּלֶת / רַק עוֹד מִילִימֶטֶר, שְׁנִיָּה, זָוִית.

תָּמִיד אוֹתָם / פָּנִים / בַּסָּגֹל הַזֶּה

אַחֲרֵי יְרֵחִים רַבִּים / רָאִינוּ אוֹתוֹ / עוֹמֵד מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת

תְּהוֹמוֹת אִישׁוֹנַי מַטָּה / מֵתָה נַפְשִׁי אַחֲרֶיךָ

אֲנִי בַּמַּעֲרָב וְלִבִּי בַּמִּזְרָח. / מְחַפֶּשֶׂת מָקוֹם לְהַנִּיחַ בּוֹ אֶת הַצַּעַר.

הָפְכוּ חַיַּי לְדֶרֶךְ / לְלֹא טְרַקְלִין

אַבָּא צָעַד לְצִדִּי / עָנָה מְרֻחָק, "הֵם רוֹאִים TNT". / קוֹלוֹ הָיָה קוֹלוֹ / אֲבָל מַשֶּׁהוּ, הָיָה לֹא בְּסֵדֶר.

חָסַרְתָּ לִי / בְּחַיֶּיךָ / עַד כְּדֵי כְּאֵב הַצִּפִּיָּה

כָּאן הָיְתָה / תְּנוּעַת שְׂפָתַיִם / יָדַיִם בְּהִתְפַּתְּלָן

הַחֶבֶל שֶׁחִבֵּר בֵּינֵינוּ / כָּרוּךְ כָּעֵת סְבִיב צַוָּארִי.

בָּא לִי לִהְיוֹת יֶלֶד קָטָן וּמְפֻנָּק / שֶׁצּוֹרֵחַ "אִמָּא" / בְּאֶמְצַע הַקַּנְיוֹן