קַוֵּי גְּבוּל נֶחְרְצוּ עַל חוֹל.
אֲנִי בִּקְצֵה הַמִּגְרָש –
עֵינַי עוֹקְבוֹת אַחַר כַּדּוּר מִתְגַּלְגֵּל,
לֹא אֵלַי.
בְּכָל חָצֵר אֲנִי עוֹד שָׁם, מְחַכָּה לְהִצְטָרֵף.
בֵּין יָם לְיָם, עוֹד טִיּוּל –
מִמֶּנִּי לֹא יְבַקְּשׁוּ לַחְלֹק חֶדֶר, בֶּגֶד, סֵפֶר.
כְּשֶׁכֻּלָּם בַּמַּעְגָּל
בּוֹרַחַת לַחֶדֶר שֶׁל כָּל מִי שֶׁלֹּא.
אֵיךְ זֶה קוֹרֶה דַּוְקָא לִי –
בֵּין צַלָּחוֹת אֲרוּחַת הַבֹּקֶר מִתְכַּחֶשֶׁת לַהֵדִים מֵהַלַּיְלָה,
כְּבוּלָה לַבְּדִידוּת.
עוֹטָה אֲדִישׁוּת, מְעַמְעֶמֶת כְּאֵב.
מוּל מַרְאָה לְבַד בְּשֵׁרוּתִים מְטִיחָה הַאֲשָׁמוֹת וּקְלָלוֹת:
רַק לָךְ. רַק לָךְ. אַתְּ כָּל מִי שֶׁלֹּא.
אֲנִי עוֹד שָׁם.
הַנִּצֶּבֶת הַנִּצְחִית בְּכָל הַצָּגָה,
הַדְּמָמָה בְּמַנְגִּינַת הַכִּתָּה.
אֲנִי הַצְּרִימָה שֶׁרוֹצִים לִמְחֹק.
אִם אֵעָדֵר, אֶחֱלֶה, אֶנְטֹשׁ –
לֹא יִתְעַכְּבוּ. אוּלַי יְסַמְּנוּ נִצָּחוֹן. אוּלַי
אֲנִי כָּל מִי שֶׁלֹּא.
אֵינֶנִּי נֶאֱבֶקֶת בְּזֶה עוֹד.
בְּכָל חָצֵר אֲנִי עוֹד שָׁם.

Boundary lines carved upon sand.
I stand at the far edge of the field –
my eyes follow a ball that rolls,
not toward me.
In every schoolyard I am still there, waiting to be included.
From sea to sea, yet another trip –
no one asks me to share a room, a garment, a book.
When all gather in a circle,
I slip away to the room of all who do not.
Why is it always me?
Between breakfast plates I deny echoes of the night,
bound to solitude.
I cloak myself in indifference, dull my pain.
Standing before the restroom mirror, I hurl blame and curses:
Only you. Only you. You are everyone who is not.
I am still there.
The eternal bystander in every play,
the silence in the classroom’s melody.
I am the discord they wish to erase.
If I absent myself, fall ill, abandon –
they will not stick around. Perhaps they’ll call it victory. Perhaps
I am everyone who is not.
I no longer struggle with it.
In every schoolyard I am still there.

יצא לאור: וְהַיֶּלֶד הַזֶּה הוּא אֲנַחְנוּ:
אסופת שירה והגות בנושא חרמות

ספר שמאגד מעל 50 כותבות וכותבים על קיומה של הדרה פוגענית בחברה ועל שאיפה לשינוי ותיקון בתחום.

לפרטים נוספים ורכישה