מַה הַקֶּשֶׁר – אַתָּה כּוֹתֵב מִתַּחַת לַתְּמוּנָה שֶׁלְּךָ בְּנְקוּדַּת הַחִיּוּל – מַה הַקֶּשֶׁר אֵלַי עַכְשָׁיו.

כָּל אֵלֶּה מִלְּאוּ אוֹתִי אָשָׁם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה / כְּאִלּוּ הַיְתִי אִשְׁתּוֹ, אֲנִי שֶׁגֵּרַשְׁתִּי אִשָּׁה וּבְנָהּ לַמִּדְבָּר / כְּשֶׁעָלִיתִי לָרִאשׁוֹנָה לַתּוֹרָה

בְּבֹקֶר שֶׁשּׁוּב הֻתַּר בּוֹ לְפִרְסוּם / אַתְּ מְסַמֶּנֶת עִגּוּל סְבִיב הַבַּיִת וַחֲצֵרוֹ,

רָחֵל, אֵם הַבָּנוֹת,/ מֵאֲנָה,/ וְגַם בָּנוּ אֵין מַעֲשִׂים לְנֶחָמָה.

שֶׁמֶשׁ רַחֲצָה קִמּוּרֵי לַיְלָה, / כְּשֶׁיַּתְמוּתְךָ נִצְמְדָה אֶל חָזִי / נִפְּצָה סְדָקִים

בְּלֵב מָלֵא הוֹדָיָה עַל הַזְּכוּת לְגַדְּלָהּ, וְעַל הַשֶּׁפַע הָרַב שֶׁנָּתַתָּ לָנוּ, אָנָּא זַכֵּנִי לְלַוּוֹתָהּ בִּבְרִיאוּת וּבְיִשּׁוּב הַדַּעַת גַּם בַּתַּחֲנוֹת הַבָּאוֹת בְּחַיֶּיהָ הַבּוֹגְרִים.

לָמַדְתְּ לִקְרֹא לְאַבָּא בַּחֲלוֹם / וּלְזֵהוֹת שֶׁהַבַּקְבּוּק שֶׁלּוֹ בְּצֶבַע כָּתֹם / לָמַדְתְּ לְהַצְבִּיעַ עָלָיו בַּתְּמוּנָה / וּלְהִתְגַּלְגֵּל לְצַד שֶׁלּוֹ בְּמִטָּה כְּשֶׁאַתְּ יְשֵׁנָה

ד"ר דבורה לדרמן דניאלי כותבת על התפקוד האמהי בזמן משבר, לאחר השביעי באוקטובר. כיצד ניתן להחזיר תחושת מוגנות, ואיך לקום מהשבר.

חֹם גּוּפְךָ עָלַי, מְסַמֵּם אוֹתִי בְּאַהֲבָה. / לִבִּי וְלִבְּךָ שָׁוִים.

בְּנֵי שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בִּלְבַד, / חֲסוֹנִים הֵם / צְעִירִים כָּל כָּךְ / וּבְאַפִּי עוֹלֶה רֵיחָם הַנָּעִים שֶׁל תִּינוֹקוֹת,

אִמָּא - כָּל כָּךְ הַרְבֵּה דְּאָגָה הִתְכַּנְּסָה לַמִּלָּה / שֶׁסָּבַרְתִּי כִּי תִּהְיֶה קַלָּה לִי הֲוָיָתָהּ

אַתֶּם לֹא אֲשֵׁמִים / זֶה הַמְּבֻגָּרִים אַחְרָאִיִּים.

חוֹזֶרֶת שׁוּב וָשׁוּב, / לוֹחֶשֶׁת עַל אֹזֶן קְטַנָּה, / אַל תִּדְאַג,

קִמְטֵי הַקְּשָׁיִים וְהָאַכְזָבוֹת / יַחְרְשׁוּ אֶת לְחָיַי / וְלֹא אַתְּ לֶחְיֵךְ

יְלָדִים לֹא שֶׁלִּי גּוֹרְמִים / לִדְפָנוֹת הַלֵּב לְהִתְגָּרֵד מִבִּפְנִים / נָעֳבִּיבָּשַּׂק, אֲנִי אֶקַּח מִמֵּךְ אֶת הָרַע

הַזֻּהֲמָה תְּבַצְבֵּץ מִכָּל פִּנָּה, אָבָק יִפְתַּח שִׁנַּיִם בְּאֵימָה

מִתְעוֹרֶרֶת בַּבֹּקֶר / לְפָנַיִךְ / כְּדֵי שֶׁאוּכַל לִבְכּוֹת / מַסְפִּיק זְמַן

כמה שהיא מנסה - היא לא מצליחה לדמיין את רגע הלידה המתקרב. דוחה שוב ושוב את רכישת חבילת הלידה, נרשמת ומבטלת את קורס ההכנה ללידה. חוששת שכמו אימא שלה, גם היא לא תעפיל לשלב הגמר - בו תאחז באצבעותיו הגפרוריות של העובר הגדל ברחמה.

"מה שאני הכי רוצה לעשות זה להעז להגיד דברים שאני רואה בלי פחד" - ראיון עם המשוררת רוני אלדד גם על מקומה של השירה אצלה לאחר השבעה באוקטובר: ״העורק של השירה היה דווקא מאד דחוס ומלא תנועה״.

עַכְשָׁו, בַּיָּמִים, / אֲנִי נִשְׁעֶנֶת עֲלֵיהֶם אֲרֻכּוֹת, / מַרְאָה לָהֶם אֶת עֵינַי הַדְּלוּקוֹת

אֵיזֶה יוֹם עָצוּב הַיּוֹם.

אָלִיט בְּדַם לִבִּי, / אֲחַיֶּה בְּחֹם בְּשָׂרִי / אֶת הַבַּת הַטְּהוֹרָה

נַעֲרִי תַּלְתַּלַּיִךְ, / מַעֲשִׂיּוֹת גְּאֻלָּה בְּרֹאשֵׁךְ, / תַּעְתּוּעֵי תַּפְאוּרָה

וּבְתוֹךְ כָּל הַחֻרְבָּן / מִתּוֹךְ הַהֲרִיסוֹת / וְשֶׁבִי הֲשִׂנְאָה / אוֹסֶפֶת יֶלֶד