אֲנִי רַק שׁוֹתֶקֶת / וְהַמִּלִּים מִתְפָּרְקוֹת

גָּדוֹל עָלַי לְהִוָּלֵד כָּל תִּשְׁרֵי מֵחָדָשׁ / אָז אֲנִי בּוֹחֶרֶת לְהַטְלִיא / רַק חֹר אֶחָד / בָּרָקִיעַ הַמְחוֹרָר שֶׁמֵּעָלֵינוּ

עֲטוּפָה בְּמַיִם קְדוּמִים, אֲנִי / מְבָרֶכֶת עַל חַבְלֵי טַבּוּר שֶׁנֻּתְּקוּ וְשֶׁנִּתַּקְתִּי / וַעֲדַיִן מְרַחֲפִים לְיָדִי וְאִתִּי

בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת מִתְעַרְבְּבוֹת בְּתוֹכִי / אֲנִי אוֹפָה עוּגָה וְטוֹעֶמֶת / גַּם אֶת הַפֵּרוּרִים שֶׁנִּשְׁכְּחוּ / אֶת הַדְּיוֹ שֶׁנָּזַל מֵאוֹתִיּוֹת

ביום שלישי הקרוב יתקיים ערב עיון מקוון של נאמני תורה ועבודה ומרכז גלויה, בעקבות הגליון האחרון של כתב העת דעות. פרטים על האירוע כאן>>

יום ההולדת הוא סיבה למסיבה, אך גם הזדמנות לחשבון נפש והתפתחות אישית. על מנהגים, תפיסות ותודעות שונות ביחס ליום זה.

צפיה בכנס המקוון על המקוואות על אחריות ויוזמה בתחום המקוואות - עבר, הווה, עתיד.

ביום שלישי ג׳ בניסן, ה16.3 יתקיין כנס מקוון בנושא בטיחות הטבילה, כחלק משיתוף פעולה בין מיזם צלולות לאתר כיפה. מוזמנות ומוזמנים בשמחה. פרטי ההרשמה כאן בפוסט

מאמר שפורסם ב״כיפה״ בחלוף שנה מאז התחלת ההתמודדות עם נגיף הקורונה ולקראת כנס בנושא ״אחריות ויוזמה במקוואות - עבר, הווה,עתיד״

גלויה וynet יחסים: זוגיות כוללת בתוכה גם החמצות, פערים, וסדקים. קִינְטְסוּגִי היא אמנות יפנית שיוצרת מהשברים אסתטיקה חדשה, יכולה ללמד אותנו לקח חשוב על הזוגיות שלנו ולסייע בתוך החיים המשותפים.

הגל הראשון של הקורונה הציף שאלות רבות ביחסן של נשים למקוואות ודרש תשובות מרבנים ומשיבות בהלכה. כמו כן, על גילוי הדעת של הרבנית שרה סגל-כץ והרבנית ד"ר חנה אדלר-רבינוביץ'.

חווית הלידה של קרן בויקו הובילה אותה לאיסוף סיפורים רבים וליצירת הספר "ההכנה הכנה ללידה" - אסופת סיפורי לידה וידע מקצועי שמטרתם לעזור, לשתף, להעניק ידע ולהבהיר שאת לא לבד. על הספר ושלושה סיפורי לידה מתוכו.

בניגוד לדימוי הנוקשה של תהליך כלכלי, מטרתו העיקרית היא ליצור סדרי עדיפויות שיאפשרו למשפחה להגשים חלומות ושאיפות

סימנֵי קריאה שֶהצָבנו / בְּסוֹף כָּל מִשְׁפָּט / כָּל חֲסָדִים שֶׁלֹּא עָשִׂינוּ / עִם גּוּפֵנוּ וְעִם הַנְּשָׁמָה הָעַתִּיקָה

נְשָׁמָה דּוֹאָה בַּמֶּרְחָב / נִלְכְּדָה אֶל מָסַךְ הַמַּחְשֵׁב, הָאַיְפוֹד וְתוֹלְדוֹתָיו

חָזַרְתִּי אֶל אוֹתוֹ מָקוֹם. שָׁנִים – דָּבָר לֹא הִשְׁתַּנָּה. הַכֹּל נִשְׁאַר כָּל כָּךְ עָקֹם.

רוח יום הכיפורים כבר עימנו, המחשבות עסוקות בסיכומים ובתפילה ובתחנונים על השנה שנפתחה. מוזמנות ומוזמנים לצפות בשיעור שהעברתי וצולם במסגרת ״פתח שער״ בבית אבי חי, מתוך התבוננות ביום הכיפורים כהזדמנות לשמיטה, לבניה ולבחירה לאן להוליך עצמנו

אֲנִי מְגַהֶצֶת אֶת הַכְּאֵב / בַּחוֹם הָעוֹלֶה מִגּוּפִי

אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁיָּדְעָה שֶׁיִּקְרוּ: / נְסִיעוֹת אֲרֻכּוֹת מַפְסִיקוֹת לִהְיוֹת אַפְּלָטוֹנִיּוֹת, / וְהַמִּלָּה 'מִצְטַעֶרֶת' אֲרֻכָּה כְּזֶרֶם דַּק שֶׁל מַיִם חַיִּים

מאמר שפורסם ב״מקור ראשון״ כתזכורת לחשיבות התברואה במקוואות, בחלוף חמישה חודשים של מגיפת הקורונה.

נזכרתי ברגע ההוא שבו שיננתי לעצמי: אני לא במגננה יותר, ואיך הרגשתי שמשתחרר לי בשרירי הכתפיים מתח שמעולם לא הבחנתי בקיומו

הַקַמְצָנוּת שֶׁבָּה אָנוּ בּוֹכִים מֵעַצְמֵנוּ מְעַט מְאוֹד מִילִים

רות חסין מסבירה על הצורך האדיר בטקס, בתפילה, המיועדים לעת הגירושין ומשתפת בהצעה שבנתה לרגל גירושיה

בָּטַחְתִּי בְּמַחְלְצוֹתַי / אָמַרְתִּי לַמַּסֵּכָה / אַתְּ אָדוֹנָי