תקופת הסגרים שבאו בעקבות הקורונה והחששות הרבים העמידו נשים שומרות הלכה בפני התלבטויות ולבטים רבים בנוגע לטבילה שלהן. האם לטבול במקווה כרגיל? לטבול במקווה מים אחר? כל זאת לצד קשיים אחרים שעלו וצפו במהלך הסגר. מבט לאחור על תופעה רחבה שהכתה גלים במערכת היחסים הנשים עם המקווה ועל גילוי הדעת של הרבנית שרה סגל־כץ והרבנית ד"ר חנה אדלר-רבינוביץ'.

הרבנית שרה סגל־כץ והרבנית ד"ר חנה אדלר־לזרוביץ' פרסמו בתחילת משבר הקורונה גילוי דעת שעורר הדים רבים ועסק במצב התברואתי של המקוואות ובהיעדר הפיקוח עליהם. גילוי הדעת נחתם במילים הקשות "בצער רב אין לנו אלא להסיק שאם אישה אינה יכולה לטבול במקווה בשל החשש לבריאותה, משמעות הדבר היא הארכת תקופת האיסור עד לסיום המגפה. החיוב ההלכתי בטבילה הוא זה החותם את תקופת הנידה של בני זוג ומאפשר להם לשוב אל קרבת הגוף מחדש. מעל חיוב זה תלוי איסור כרת ועל כן מקפידים בו מאוד. במצב הייחודי הנוכחי, נשאלת השאלה בדבר איסור כרת שבהלכה לעומת סכנת כריתות בחיי הציבור בכללותו.

לפיכך אנו קוראות לציבור הנשים שומרות טהרת המשפחה ובני זוגן להחמיר בשמירת דיני נפשות כל עוד בטיחות הטבילה אינה מפוקחת. ניתן להמשיך לקיים את ההלכה במצב של דחיית טבילה על אף הקושי הגלום בכך. זהו מצב חריג ביותר ומאתגר עבור בני הזוג בעת עקה והזדקקות לחום אנושי ובקשת חיבור, אך חשוב לומר: מבחינה הלכתית אסור להיכנס לחשש סכנה אם אין אפשרות בטוחה לטבילה. הסכנה עתה אינה לטובלת הבודדת אלא לציבור כולו. אם מי מבני הזוג חושש לקושי רגשי או החמרה במצבו הנפשי שנובעים מדיני ההרחקות – ניתן לפנות לרב או למורת הלכה לצורך התייעצות אישית. בכל מקרה יש להדגיש שבסיטואציה מורכבת כזו קיימת חשיבות רבה בטיפוח הקשר הבין־אישי וקבלת חיזוקים הדדיים מתוך קרבת לב ונפש. קריאתנו זו בעינה עומדת עד אשר משרד הבריאות יפקח בצורה מוסדרת וגלויה על איכות החיטוי במקוואות בעת הזאת".

<<לקריאת הכתבה המלאה במוצ״ש – מקור ראשון – לחצו כאן>>