לדבר גלויות על התמודדות רוחנית

שָׁנִים הִסְתַּרְתִּי / אֶת צַלֶּקֶת הַכָּנָף הַכְּרוּתָה בִּכְתֵפִי

הַקִּירוֹת קְרֵבִים. אִם לֹא אֲמַהֵר / לֹא יִשָּׁאֵר לִי מָקוֹם לִדְחֹק אֶת יָדַי בֵּינֵיהֶם / אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה

צָמָא הוּא דָּבָר מְסֻכָּן, אֲנִי אוֹמֶרֶת לָךְ. / אַתְּ עֲלוּלָה לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים בִּלְתִּי שְׁפוּיִים

לִפְעָמִים הַבְּדִידוּת מְגָרֶדֶת לִי בְּחֻלְיוֹת הַגַּב / בְּדִיּוּק בַּמָּקוֹם שֶׁאֵלָיו אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לְבַד

ראיון גלוי עיניים עם יניב טורם, מאייר ומעצב - על השאלות שמלוות אותו מגיל צעיר, על תרגום העולם הפנימי אל תוך ספרו ״הלך״ ועל השלב הנוכחי בשיחה שלו בין ישראליות ליהדות

שיחה גלוית עיניים עם נעמה סדן על הבקשה לחיבור בין עולם התורה ועולם היופי ועל הבחירה והיצירה, על השפה המאד אישית שלה עם היופי שבטבע ועל היכולת לפתוח שערים ללימוד ולמעשה.

קוֹלוֹת יֵרָאוּ / וְאֶל יְדַבֵּר / וַאֲנִי אֶצְטַבֵּר בַּזָּהָב / וְאֶדְבַּק בַּגַּשְׁמִי.

שֶׁבָּרָאתָ אֶת שְׁנֵינוּ אֶחָד / וְאַחַר כָּךְ נִתַּחְתָּ אוֹתָנוּ וּמִמֶּנִּי

מִי שֶׁצּוֹלֵעַ אֵינוֹ הָרֶגֶל / אֶלָּא הַנֶּפֶשׁ. / סִפּוּר כִּסּוּי שֶׁל נוֹיְרוֹטְרַנְסְמִיּטֹרִים, / שֶׁמַּסְתִּיר כְּאֵבִי קִיּוּם.

אִם אֵין בָּשָׂר, נִזְכַּרְתִּי, אֵין גַּם רוּחַ, / אִם אֵין צֵל, אָמַרְתִּי, אֵין חַיִּים

אֲנַחְנוּ הַסֶּכֶר הַמּוֹנֵעַ מִן הָאֵלִים / לַעֲלוֹת שׁוּב מִן הַתְּהוֹם.

כְּבָר אָז רָצִיתִי / לִבְרֹחַ לְמָקוֹם אַחֵר

נִסִּיתִי לִחְיוֹת לִנְשֹׁם מֵהַבֶּטֶן לְהוֹצִיא מֵהַפֶּה אֲוִיר וּמִלִּים

זֶה הָיָה תַּרְגִּיל צְפִיָּה בִּדְבָרִים נוֹפְלִים, שֶׁנֵּדַע שֶׁיֵּשׁ / הַרְבֵּה דְּרָכִים לִפֹּל. לְהִתְגַּלְגֵּל עַד שֶׁנִּתְקָלִים בְּקִיר אוֹ בְּדָבָר אַחֵר / שֶׁנָּפַל

מִי שֶׁשָּׂם אֶת נַפְשׁוֹ הַחַיָּה הַבּוֹעֶרֶת / בְּבֵית מִמְכַּר מַחֲשָׁבוֹת / אֵינוֹ צָרִיךְ לִבְרֹחַ / מִן הָאֱמֶת הַמָּרָה

אֵינֶנִּי יוֹדַעַת עַל הַמָּוֶת יוֹתֵר מֵהֶם, וְאֵינֶנִּי יוֹדַעַת עַל הַחַיִּים יוֹתֵר מֵהֶם.

כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי אֶת פָּנֶיהָ הַקּוֹרְנוֹת כְּמִקֶּדֶם (...) יָדַעְתִּי פִּתְאוֹם בְּלֵב הַצַּעַר, שֶׁגַּם אֲנִי אֵינִי יוֹדַעַת דָּבָר

לְכִילָךְ לְבֵית הַסֵּפֶר, לְכִילָךְ לְסַדֵּר אֶת הַחֶדֶר, לְכַבֵּד אֶת הָרִצְפָּה, לְכִילָךְ

אַכֶּה בְּתֻפִּים וְאֵצֵא בִּמְחוֹלוֹת / אוֹדֶה עַל טִבְעָהּ שֶׁל חֶשְׁכַת תְּהוֹמוֹת

חֵי נַפְשִׁי, נִסִּיתִי לִשְׂמֹחַ בְּחֶלְקִי, / אֲבָל זֶה פָּשׁוּט לֹא הִסְפִּיק.

הרבנית רחל ריינפלד-וכטפוגל משתפת בתהליך קבוצתי ואישי של בני הגיל השלישי, שפגשה במסגרת לימודים של ׳ליווי רוחני׳. במאמר זה היא מתארת כיצד ספר תהילים, שימש כלי משמעותי לשיחה פנימית על העבר ועל ההווה עם האנשים והנשים שפגשה וראתה עימם את הקסם וגם את האתגר שבגיל הזהב.

חורבנו של המרכז הרוחני של העם והיציאה לגלות הופכים בשירהּ של דליה רביקוביץ למעגל הרחב שמושפע מחורבנו של התא המשפחתי הגרעיני. כשקודש הקודשים הזוגי מופרע ונפרץ, ומקדש הפרט, שהוא הבית, נבקע – גם חיי הכלל לא יוכלו עוד לשמר את האיזון העדין שמאפשר את קיומם.

שֶׁתִּתֵּן לִי אֶת הַיְּכֹלֶת לְקַבֵּל כָּל תּוֹצָאָה בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב

תֵּן לִי אֶת הַכֹּחַ, הָעֹז וְהָעֲנָוָה / לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחָתָם שֶׁל הָאֲחֵרִים / לִשְׂמֹחַ בְּלֵב שָׁלֵם / גַּם אִם אֶצְלִי הַמַּצָּב אֵינוֹ בָּרוּר