אָנָּא עֵין הַחַיִּים / מַלְּאִי בּוֹרוֹת רֵיקִים מִמַּיִם / שֶׁנֵּחְדֵּרוּ / וּמִנַּחַל עֶדְנֵךְ / תַּשְׁקִי פִּיּוֹת צְמֵאִים לְצֶדֶק

בָּרֵךְ אֶת שִׁגְרַת יוֹמִי, הַמַּזְכִּירָה לִי כִּי זְמַנְךָ מִתְחַדֵּשׁ עִם בֹּקֶר / וְעִם לַיִל, וְכִי נַפְשִׁי יְכוֹלָה לִמְצֹא מְנוּחָה

תֵּן בְּיָדָן וּבְיָדֵינוּ, שֶׁנִּרְאֶה כָּל אָדָם "בְּצַלְּמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ"

מפגש זום: הדרכה על שיחה ומקום לפגיעות מיניות בחיי הקהילה, בשנה האחרונה ובכל יום | יום שני, ח׳ בכסלו ה׳תשפ״ה, 9.12.2024

מָה לָךְ יַלְדָּה, הַכְּצַעֲקָתָהּ - / וְתֵצֵא, וַיַּרְא, וְנִגְמָר.

וְתֵצֵא / דִּינָה / הֻפְקְרָה / בַּת-יַעֲקֹב

כָּל סִפּוּר שֶׁמַּתְחִיל בַּשָּׂדֶה הַפָּתוּחַ, / סוֹפוֹ לְהִתְכַּעֵר.

'הנער' כתיב ו'הנערה' קרי, אין זאת אלא שאהב הוא את הנערה והיא אהבה את הנער, ודיבר הוא על לב הנערה והיא דיברה על לב הנער.

הָעַיִן שֶׁרָאֲתָה יוֹתֵר מִדַּי נֶאֶטְמָה מִלִּרְאוֹת רַגְלַיִם קְטַנּוֹת / עַל רִצְפָּה עַל סָדִין חַלּוֹן דַּרְכּוֹ חָלְפוּ צִפּוֹרִים

שִׁנַּיִם צְחֹרוֹת מֻנָּחוֹת כִּפְנִינִים חֲרוּזוֹת בַּפֶּה הַפָּעוּר / מֵהַקַּרְקַע רוֹאִים אֵיךְ הַכּוֹכָבִים נֶחְרָזִים לְאוֹרוֹת הַמִּגְדָּלִים

בְּיָדַיִם חוֹמְלוֹת / לֶאֱסֹף אֶת גּוּפֵךְ הַמְּחֻלָּל / שֶׁהָיָה לִשְׂדֵה קְרָב

כולנו כבר יודעים: אונס הוא נורא ואסור, זה מובן. אבל אפשר עכשיו לומר - גם עמידה מנגד. שתיקה והשתקה ועיסוק בנקמה - לא מביאים חיים.

מושג המוגנות אוצר בתוכו פרקטיקות, הלכי רוח ודפוסי חשיבה רבים. על ידי פריטתם, אנו מבקשים להציג את האידיאל החברתי אליו אנו צריכים לשאוף, וכך להתוות את הדרך לכינון קהילה מוגנת.

עָמַדְתִּי שָׁם עִם הָעֵינַיִם שֶׁלּוֹ עָלַי וְהַפֶּה וְהַיָּדַיִם שֶׁלּוֹ שֶׁהָלְכוּ וְהִתְקָרְבוּ אֵלַי כְּמוֹ טְלָפַיִם שֶׁל מִפְלֶצֶת שֶׁמְּאַיֶּמֶת לִבְלֹעַ אוֹתִי

אַל תְּבַקְּשִׁי אֶת הַדִּין, / הַרְפִּי מִן הַצֶּדֶק / וּצְאִי.

בנות דינה הן רבות רפורמיות שהתקבצו ביחד להעניק תשומת לב לדינה, וגם בשנה זו הן מפנות את הציבור הרחב לעשיה ולכתיבה שלהן כבכל שנה, מאז 2012, בהתייחס אל דינה.

נעמה פלסר מספרת על 'מעגל העדות' המתרחש בבית דינה, המבקש להתמקד בחוויה הסובייקטיבית של המתמודדים עם פגיעה מינית, ולשנות את ההתמודדות הקהילתית ביחס לפגיעה.

אֲנִי אֲפִלּוּ לֹא מִתְפַּלֶּלֶת עַכְשָׁו, / אֲנִי מְתַרְגֶּלֶת נְשִׁימוֹת / אֲנִי לֹא מִתְרַגֶּלֶת לִהְיוֹת בַּחֹשֶׁךְ.

יֵשׁ דִּינָה אַחַת, אוֹ כָּל אַחַת אַחֶרֶת / שֶׁרַק רָצְתָה לָצֵאת / לְחַפֵּשׂ אֶת עַצְמָהּ וְאוּלַי לִמְצֹא

כדינה אז, גם שורדי ושורדות פגיעה מינית בהווה, מתמודדים עם התעלמות, השתקה והסחת השיח והקשב מהנרטיב שלהן אל עבר דיונים חברתיים או פוליטיים. התיקון החברתי המתבקש אינו רק שבירת השתיקה, אלא יצירת תרבות של הקשבה, אמפתיה והגנה. סיפורה של דינה צריך להפוך ממקרה פרטי לזרקור המאיר סוגיות מהותיות של כוח, טראומה ותיקון.

הִיא לֹא חָלְמָה שֶׁמַּהֵר כָּל כָּךְ / תִּשְׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ. / שֶׁעֲדַת תַּנִּינִים תָּבוֹא אֶל גְּדוֹת הַנָּהָר / לְמַלְּאוֹ בֹּץ וְדָם.

אַבָּא לֹא מַרְשֶׁה לָלֶכֶת / לְבָתִּים שֶׁל אֲחֵרִים / אַבָּא שׁוֹלֵחַ אֶת הַיַּלְדָּה שֶׁלּוֹ / לַבַּיִת שֶׁל הַדּוֹדִים.

תָּרִיחִי, תָּרִיחִי אֶת עַצְמֵךְ הִיא אָמְרָה / אַתְּ חֲשׁוּפִית בָּעוֹלָם. / אַיָּלָה עִם עֵינַיִם קְרוּעוֹת לִרְוָחָה / כְּבָר מִיַּלְדוּת זֶה נֶחְתַּם.

סוֹגֶרֶת תֵּבוֹת / בְּחוֹתַם יַד אָדָם / אַתָּה מַבִּיט בְּמַאֲמַצַּי לְהִשָּׁאֵר שְׁלֵמָה