מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת – טקס חנוכת הבית

חנוכת בית חדש היא מאורע משמח, מושא לחגיגה ולטקס המכירים בחשיבותו של הרגע. המאמר הנוכחי בא לעסוק בטקס ובחגיגה זו, לצד העמקה בשורשיו במסורת היהודית, וכן במושא החגיגה עצמה: בית. גלויה שמחה להרחיב על הטקס ומקורותיו, וכן להציג הצעה לטקס המשלב בין המסורת לבין שירה וספרות עברית, במטרה להרחיב את גבולותיו של הטקס והמעמד.

הטקס המציין כניסה לבית חדש, הוא מנהג קדום הקרוי בשם 'חנוכת הבית' או 'חינוך הבית' ויסודו בדברי תורה. בארץ ישראל, חנוכת בית היא מצווה מיוחדת, בשל ישוב הארץ הכרוך בשמחה זו.^[1] ישנן דרכים רבות שניתן לחגוג כניסה לבית חדש או היווצרותו של בית ככלל.

אין נוהל קבוע לברכת הבית ולטקס חנוכת הבית, אבל יש כמה עקרונות שנהוג לשלב בכל טקס שכזה:

וַיַּחְנְכוּ אֶת בֵּית ה' הַמֶּלֶךְ וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

המקור לטקס חנוכת בית פרטי הוא בחנוכת הבית – כלומר, ביתו של האל. בסופו של ספר שמות (פרק מ) מתואר כי משה סיים את מלאכת הקמת המשכן וכליו, כאשר אירוע חנוכת המשכן מוזכר מספר פעמים במקרא: בספר ויקרא (פרק ח) מתוארים שבעת ימי התכוננות לקראת חנוכת המשכן, המכונים "ימי המילואים", ובפרשת שמיני (פרקים ט-י) מתוארת חנוכת המשכן ביום השמיני. גם בספר במדבר (פרק ז) מתואר אירוע החניכה של המשכן:

"וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת-הַמִּשְׁכָּן, וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו, וְאֶת-הַמִּזְבֵּחַ, וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו; וַיִּמְשָׁחֵם, וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם.  וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל, רָאשֵׁי בֵּית אֲבֹתָם:  הֵם נְשִׂיאֵי הַמַּטֹּת, הֵם הָעֹמְדִים עַל-הַפְּקֻדִים."

(במדבר, ז, א-ב)

מן המקורות המתארים את חנוכת המשכן עולה כי מדובר היה באירוע שלו פנים רבות. מן הממד המעשי של הכנות לעבודת המשכן עצמה, הקרבת הקורבנות והכנת כלי המשכן, דרך הממד הציבורי של התכנסות נשיאי ישראל והעם עצמו, ועד לממד האלוהי של התגלות האל על ידי ירידתו של עמוד האש מן השמיים ארצה. מעמד חנוכת המשכן היה אירוע מכונן בו שרתה השכינה לעיני כל בני ישראל ובמידה מסוימת, חגג העם את המאורע ביחד עם אלוהיו: "שהיתה שמחה לפניו במרום כיום שנבראו בו שמים וארץ".^[2]

עם יסוד הארץ ומלכות ישראל, נבנה בית הקבע של אלוהים, בית המקדש. חנוכת בית המקדש הראשון, שנבנה על ידי שלמה המלך, מתוארת בספר מלכים א': "ויחנכו את בית ה' המלך וכל בית ישראל". (פרק ז, מג).^[3] גם בית המקדש השני, שמלאכת בנייתו לאחר הצהרת כורש הסתיימה בשנת 514 לפנה"ס, צוין בטקס חנוכת בית המתואר בספר עזרא (פרק ו, טז-יח). הטקס מתואר בקצרה יחסית, בשונה מחגיגות השמחה המרובות שניתן למצוא בתיאור חנוכת הבית הראשון בימי שלמה (מל"א, ח, סה-סו).^[4]

בית המקדש, הוא בראש ובראשונה בית, מעון מגורים עלי אדמות, לאלוהים.^[5] בעניין זה, דומה בית המקדש בישראל לבית מקדש בארצות אחרות במזרח הקדום. היסוד של בית המקדש כביתו של האל, השפיע רבות על אופי טקסי החנוכה שנערכו לכבודו. הטקס נועד לחגוג את כניסתו של האל למעונו, ועל כן במידה רבה אחד החלקים העיקריים שהיו בו, הוא הכנסת ארון הקודש למקדש והעמדתו בקודש הקודשים. עם הארון, נכנס גם הענן וכבוד ה'. חנוכת המקדש התחלקה בצורה כוללת לשלושה חלקים: הכנסת ארון ה' והקרבת הקורבנות, תפילה ולאחר מכן חגיגה של העם בחצר המקדש.^[6] 

טקסי חנוכת בתים פרטיים דומים במובנים רבים לטקס חנוכת בית המקדש. הם הרי חוגגים את כניסתם של אנשים בשר ודם למעונם החדש.^[7] הדמיון ניכר במרכיבים המסורתיים של טקסי חנוכת הבית  – קביעת מזוזה אשר מקבעת את נוכחותו של האל בבית המגורים, תפילות וברכות על המאורע, סעודה ושמחה החוגגות את הכניסה והישיבה בבית.

יסודות הבית

לצד חשיבותו של בית האל, חגיגת ישיבתו של האל בביתו בארץ ישראל וכינונו, גם לביתם של אנשים פרטיים יש חשיבות מרכזית במקרא ובמסורת ההלכתית-דתית. אחת העדויות המרכזיות לכך, מצויה בדברי השוטרים לעם לקראת היציאה למלחמה. על השוטרים לקרוא לאלו שלא הספיקו לחנוך את ביתם – לחזור ולעשות כן:

"וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל-הָעָם לֵאמֹר מִי-הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת-חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ  פֶּן-יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ." (דברים, כ, ה).

רעיון חניכת הבית, היסוד של ציון הכניסה לבית והתחלת הישיבה הקבועה בו, הם חיוניים והכרחיים במהלך חייו של האדם הפרטי ובסדר היום הציבורי-חברתי של העם. חנוכת בית היא כה קריטית עד כדי שמי שלא הספיק לעשות כן בביתו שלו, פטור מן היציאה למלחמה עד שלא יעשה כן, בנוסף להיותה ראשונה בסדר דברי השוטרים לעם (השוטרים מתייחסים לחנוכת בית, נטיעת כרם ונשיאת אישה).

'בית' הוא מושג שעליו ניתן ללמוד ובו יש להעמיק מעבר למקורות העוסקים בחנוכת בית בלבד. הבית וגבולותיו, רשותו של אדם אחד לעומת רשותו של אדם אחר ורשות הציבור, אופיו ותוכנו של הבית, הם נושאים לדיונים אינסופיים במשנה, בתלמוד ובמקורות היהודיים לדורותם.^[8] בבית הפרטי, אף נוכחת היעדרותו של בית המקדש, בית האלוהים. האדם מצווה בהנכחת ההעדר וזיכרון החורבן בתוך גבולות ביתו ובמעשים הנעשים בתוכו.^[9]

החגיגה על הבית וההודיה על כינונו, מעוגנת במידה מסוימת גם באורך החיים היהודי-דתי מבחינת ציר הזמן המובנה בו. השבת, היא רגע של שמחה, מנוחה וישיבה בבית לאחר שבוע של עבודה ויציאה מן הבית.

שאילתא:

דמחייבין בית ישראל למינח ביומא דשבתא.

דכד ברייה הקדוש ברוך הוא לעלמיה, ברייה בשיתא יומין ונח ביומא דשבתא, ברכה וקדשה, כמאן דבנא ביתא וגמר לעבדתה ועביד יומא טבא.

כך אמרי אינשי, כילול בתי, דכתיב: ויכל אלוהים ביום השביעי.^[10]

השאילתא המופיעה במדרש תנחומא, מקשרת גם היא בין ביתו של האל לביתו של האדם. מנוחת בני האדם ביום השבת, מקורה בכינונו של אלוהים את העולם בשישה ימים ושבתו ביום השביעי. אלוהים בעצם סיים להקים את ביתו, ועל כן ביום השביעי הוא יכול להפסיק ולשבת בבית שייסד. כך גם האדם העובד במשך השבוע לפרנסתו ולתמיכה בביתו, זוכה בשבת לנוח בביתו, לשבות מהעבודה ולהינות מהבית שבו הוא משקיע בשאר השבוע.

מתי עושים חנוכת בית?

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, זַכֵּנוּ שֶׁתִּשְׁרֶה וְתִשְׁכֹּן בְּבֵיתֵנוּ שֶׁאָנוּ בּוֹנִים. זַכֵּנוּ שֶׁאוֹר שִׂמְחָה וְחֶדְוָה יְמַלְּאוּ אֶת בֵּיתֵנוּ כָּל הַיָּמִים.

מתוך תפילה על הבית של אורה זך

חנוכת בית אינה מוגבלת למעבר דירה או לחניכת בית חדש שנבנה. הרבה דליה מרקס מסבירה כי כפי שמלאכת הבריאה נעשתה בשישה ימים, ומאז ממשיכה ולא מסתיימת – כך גם ביתו הפרטי של אדם. חנוכת בית אינה צריכה להיחשב עניין חד פעמי בהכרח. היא יכולה להתקיים על מנת לציין את התגברותה של המשפחה על משבר כלשהו, שינוי משמעותי בבית עצמו או בהרכב המשפחה, חידוש ושאר ענייני שיפוץ וכן הלאה. הבית אינו רק ארבעה קירות, אלא כל מה שיש ביניהם.^[11] "חנוכת בית או חידושו יכולים להיות הזדמנות מצוינת לשיחה ולחשיבה על משמעות הבית בעבורנו, הקמת בית וחיים."^[12] אכן, ישנם אירועים והזדמנויות רבות לחגיגות אישיות ולטקסים המציינים את משמעותו של הבית וחוגגים את מהותו.

כאמור, לטקס חנוכת הבית ישנם מרכיבים הנהוגים על פי המסורת לשם קיומו. אולם אל המבנה המסורתי והמקובל, ניתן גם להוסיף מן החדש והמקורי. נוסף על כך, האירוע וכל שסובב אותו, מהווים הזדמנות לחשוב על מוטיב השותפות והשיתוף בבית, בטקס עצמו ועל חלוקת התפקידים במהלך הטקס בין גברים ונשים. בהיבט זה, חנוכת בית היא לא בהכרח רק פעולה של זוג צעיר וטרי. האירוע יכול להיות רלוונטי גם עבור משפחה עם ילדים, זוג מבוגר שעושה שינוי בחייו, חברים טובים שגרים יחדיו וכן רווקים ורווקות שגרים לבד. החגיגה והטקס מאפשרים לאלו שחוגגים ויוצרים אותם, לעצב את הטקס לבד או ביחד באופן שישקף את הוויית ביתם ואת הערכים שעליהם ברצונם לכננו.

טקס חנוכת הבית

אחת מן המסורות הקיימות סביב אירוע זה, היא סדר חנוכת הבית שנכתב על ידי החיד"א (רבי חיים יוסף דוד אזולאי). הסדר שכתב וערך, פותח בברכות לחנוכת הבית ובמרכזו עומד לימוד לכבוד המעמד והאירוע. הלימוד מתחיל בפרקים ממסכת ברכות, מסכת יום טוב ומסכת תמיד. חיבור האותיות הראשונות במסכתות אלו, מרכיב את המילה "בית".  סדר הלימוד ממשיך עם קאעים מספר הזוהר (ח"ג, דף ג ע"א), בבא מציעא (ק"ז ע"א), הרמב"ם הלכות דעות (פ"ה, דין י"א) והלכות בית הבחירה (פרק א).

סדר החיד"א מסתיים בבקשה להצלחת הבית וברכתו, ברכה על קביעת המזוזה, ברכת שהחיינו ולבסוף שני פיוטים: "על בית זה ויושביהו" (סימן אליהו חזק להרב הגאון הרי"ח) וכן פיוט בסימן אברהם (בחיבור האותיות הפותחות כל בית, מתקבלת המילה "אברהם").

הסדר הקיים מציע תבנית מסוימת לטקס זה, וניתן לעקוב אחר תבנית זו במדויק, להשאיל ממנה מרכיבים מסוימים ולצקת אחרים, וכן לפנות אל עבר כיוונים אחרים ושונים במידה וחפצים בכך.

ברכות לטקס חנוכת הבית 

–        קביעת מזוזה:

וִיהִי נֹעַם ה' אֱ-לֹהינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱ-לֹהינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לִקְבֹּעַ מְזוּזָה:

–        ברכת "שהחיינו":

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱ-לֹהינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְמַן הַזֶּה:
נהוג ללבוש בגד חדש או לאכול פרי חדש במעמד זה, ולהתכוון עליהם בעת הברכה.

–        בקשה לרחמים, הצלחה וברכת הבית:

יהי רצון מלפניך ה' א-לוהינו וא-להי אבותינו, מלך רחום וחנון, שתתמלא רחמים עלינו, ובזכות השמות הקדושים היוצאים מפסוקים אלו, תצליחנו אנו וכל זרעינו בבית זה בכלל ובפרט, ונהיה כולנו מוצלחים ומבורכים בכל מכל כל, ותצילנו מעין הרע, ומכל חטא, ומכל חולי, ומכל צרה. ויהיו בתינו בכל מקום בתים מלאים כל טוב, מוצלחים ומבורכים לנו ולזרענו. אמן כן יהי רצון.

יעמוד בפתח הבית ויאמר:

בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ.

–        ברכה לסיום:

יהי רצון מלפניך ה' א-להינו ואלהי אבותינו, א-להי אברהם, א-להי יצחק וא-להי יעקב, אל רחום וחנון, אב הרחמים, שיהא חשוב ומרוצה לפניך הלימוד שלמדנו בתורתך הקדושה כריח ניחוח.

וברוב רחמיך תרחם על בעל הבית הזה, אשר תחילת בואו לשכון בבית הזה, נפשו איוותה ויעש תחילה וראש חנוכת הבית בדברי תורתך הקדושה, לייסד את הבית ולחנכו בדברי תורה.

בזכות תורתך הקדושה תברך את בעל הבית הזה ואת כל בני ביתו ברכות לעד, ותמלא כל משאלות לבם לטובה. ויהיה להם הבית הזה מוצלח ומבורך בכל מכל כל, וישמע בבית הזה, ובבתי כל ישראל, קול ששון וקול שמחה.

אנא ברחמיך הרבים, היה עליהם סתרה צנה וסוחרה, ותבטל מהם כל גזירות ונגע ומחלה וכל רעות. ובהרמנא מלכא עילאה ישמרו מכל עין רע, ותשלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם, ויאריכו ימים ושנים דשנים ורעננים.

כי אתה שומע תפלות עמך ישראל ברחמים.

יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך, ה' צורי וגואלי. 

הרבה דליה מרקס, מציעה את הברכות הבאות כהצעה לטקס חנוכת הבית^[13]:

א.

בְּזֶה הַשַּׁעַר
לֹא יָבוֹא צַעַר
בְּזֹאת הַדִּירָה
לֹא תָּבוֹא צָרָה
בְּזֹאת הַדֶּלֶת
לֹא תָּבוֹא בַּהֶלֶת
בְּזֹאת הַמַּחְלָקָה
לֹא תָּבוֹא מַחֲלֹקֶת
בְּזֶה הַמָּקוֹם
תְּהִי בְּרָכָה וְשָׁלוֹם

ב.

יְהֵא זֶה הַמָּקוֹם נָוֶה,
מִשְׁכָּן לְשָׁלוֹם
פֹּה תָּנוּחַ לָהּ שַׁלְוָה,
כָּאן תִּדְרֹךְ הָאַחֲוָה
פֹּה יִפָּגְשׁוּ נַחַת וְשִׂמְחָה
עִם בְּרָכָה וְהַצְלָחָה
בְּצֵל זֹאת הַקּוֹרָה
יִתְרוֹנֵן קוֹל תּוֹרָה
בְּזֶה הַמָּעוֹן, בְּזוֹ הַפִּנָּה
תְּהֵא שְׁרוּיָה
הַשְּׁכִינָה.

ג.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱ-לֹהֵינוּ וֶאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ וְאִמּוֹתֵינוּ, מֶלֶךְ רַחוּם וְחַנּוּן,
שֶׁתִּתְמַלֵּא רַחֲמִים עָלֵינוּ וְתַצְלִיחַ מַעֲשֵׂינוּ לָנוּ וּלְכָל בְּנֵי בֵיתֵנוּ הַדָּרִים בַּבַּיִת
הַזֶּה. נִהְיֶה כֻלָּנוּ מְבֹרָכִים בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל, תַּצִּילֶנּוּ מִכָּל חֵטְא, וּמִכָּל חֹלִי, וּמִכָּל
צָרָה, וְיִהְיֶה בַּיִת זֶה מָלֵא כָּל טוּב, מֻצְלָח וּמְבֹרָךְ לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ, כֵּן יְהִי רָצוֹן
וְנֹאמַר אָמֵן
(על פי החיד"א)

לימוד לחנוכת הבית – מן השירה, המזמור והספרות:

מהו בית?

מה המשמעות של המושג עבורנו?

במרכזה של החגיגה עומד הבית. טקס שלם נערך עבורו ולכבודו. אפשר לנצל את המעמד הזה על מנת להעמיק במשמעויות הבית עצמו – במשמעות הכללית וכן במשמעות אישית ופרטית עבור כל אחד ואחת מאיתנו.

…" בדרך היינו צריכים לנחש מה השיר של כל בית. אמא שלי האמינה שלבתים יש שירים, רצוי של חוה אלברשטיין, ולבתים הוורודים ברחוב הל"ה וברחובות של קטמון הישנה היו השירים הכי יפים. לפעמים, מהבתים שבהם גרו משפחות פחות אמידות היו עולים ניגונים של שבת ואז הייתה אמא מכריחה אותנו לעצור ולהקשיב עד הסוף "כי בני תרבות לא עוזבים שיר באמצע". היינו מקשיבים ומעמידים פנים שאנחנו לא רואים שהיא בוכה.

אף פעם לא שאלנו אותה למה שירים עבריים גורמים לה לבכות, משני טעמים: ראשית , היו מעט דברים שלא גרמו לה לבכות. פרקי חזנות, רומנים בכריכה רכה ובאותיות זעירות באנגלית ובצרפתית, סרטים של ליז טיילור – כל אלה נגמרו בדמעות השכם והערב. כך ששנית, שירים עבריים היו בהחלט סיבה טובה להתייפח, מה גם שאמא שלי לימדה אותנו את הכלל הכי חשוב באמנות, זה שמלווה אותי עד היום: "כשזה טוב באמת, זה תמיד עליך"…

מתוך: גיל חובב, "סוכריות מהשמיים"

"לבתים יש שירים"… לא ניתן שלא להתחבר להצהרה המופיעה בסיפור הקצר של גיל חובב. השירה, הווקאלית וכן המילולית, מלווה אותנו בנקודות שונות בחיים, ובהחלט יכולה להוות כלי הנוכח בטקס חנוכת הבית. מדובר על יותר מנוכחות המנעימה את אוזננו או מחשבתנו, אלא כזו שיכולה להוות האמצעי ללימוד ולשיח על בית, להעמקה במה שבית יכול להיות עבורנו, בבית שאנו מבקשים לעצמנו ובמה שאנו מאחלים עבור ביתנו.

הצעות לשירים:

(ניתן כמובן להביא אל טקס זה כל שיר שמתאים עבורכם ומהווה אמצעי למה שאתם חפצים להביע, לאחל או לבקש במעמד זה)

• בית חלומותי / נעמי שמר
• החדר האינטימי שלי / אסף אמדורסקי ועמיר רוסיאנו (ג'נגו), תערובת אסקוט
• אוהב להיות בבית / אריק איינשטיין
• בית נבנה / אביב גפן
• הבית עומד / יונה וולך
• עַל הַנִּסִּים / ט. כרמי
• בַּיִת / אלישבע גרינבאום
• ראיתי בית / עלמא
• אצלי בבית / מתי כספי

מזמורי תהילים:

תהילים פרק ל'- מזמור חנוכת הבית^[14]

א מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד:
ב אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי:
ג ה' אֱ-לֹהָי שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי:
ד ה' הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי חִיִּיתַנִי (מיורדי) מִיָּרְדִי בוֹר:
ה זַמְּרוּ לַה' חֲסִידָיו וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ:
ו כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי וְלַבֹּקֶר רִנָּה:
ז וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי בַּל אֶמּוֹט לְעוֹלָם:
ח ה' בִּרְצוֹנְךָ הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי עֹז הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל:
ט אֵלֶיךָ ה' אֶקְרָא וְאֶל אֲדֹנָי אֶתְחַנָּן:
י מַה בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת הֲיוֹדְךָ עָפָר הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ:
יא שְׁמַע ה' וְחָנֵּנִי ה' הֱיֵה עֹזֵר לִי:
יב הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה:
יג לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם ה' אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ:

תהילים פרק פ"ד

א לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר:
ב מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ ה' צְבָאוֹת:
ג נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת ה' לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל אֵל חָי:
ד גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרֹחֶיהָ אֶת מִזְבְּחוֹתֶיךָ יְהוָה צְבָאוֹת מַלְכִּי וֵא-לֹהָי:
ה אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה:
ו אַשְׁרֵי אָדָם עוֹז לוֹ בָךְ מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם:
ז עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ גַּם בְּרָכוֹת יַעְטֶה מוֹרֶה:
ח יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל יֵרָאֶה אֶל אֱ-לֹהִים בְּצִיּוֹן:
ט ה' אֱ-לֹהִים צְבָאוֹת שִׁמְעָה תְפִלָּתִי הַאֲזִינָה אֱ-לֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה:
י מָגִנֵּנוּ רְאֵה אֱ-לֹהִים וְהַבֵּט פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ:
יא כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית אֱ-לֹהַי מִדּוּר בְּאָהֳלֵי רֶשַׁע:
יב כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱ-לֹהִים חֵן וְכָבוֹד יִתֵּן ה' לֹא יִמְנַע טוֹב לַהֹלְכִים בְּתָמִים:
יג ה' צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ.

* השתמשתן/ם בהצעות שלנו לטקס? נשמח לקבל עדכונים ותיוגים בכתיבה שלכן/ם על הטקס – #נָחוּגָה / #נחוגה.

***

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

• זוגיות כבניין בית – רביטל ויטלזון יעקבס
• עכשיו אתם בבית, עכשיו אתם כאן: להפוך דירה לבית של ממש – עטרה פרץ-אלפרט
• לשפץ בית ולשמור על הזוגיות – שאנה כהן והודיה רוזנזון
• המדריך המעשי לחלומות ועושר – בת שבע פורת
• סליחה, אפשר קצת ספייס?: על הצורך במרחב אישי בתוך הזוגיות – הרבנית שרה סגל-כץ
• להיות בית לעצמך – שרית מן
• מה זה בית כשרווקים?: רווקוּת כחיים מחוץ למפה – גיא צבירן
• תפילה על הבית – אורה זך
• אוכל נפש – עמיחי חסון
• אלוהי האורז האבוד – שלומית נעים נאור
• הדברים השבירים – רוני אלדד
• אשה בגבה אל הבית – תומר דבורה שור-קהת

עוד, מתוך נָחוּגָה:

• נָחוּגָה: חזון – הרבנית שרה סגל-כץ
• נָחוּגָה: תוכן העניינים – צוות גלויה
• לטקס את החיים: מבוא ל"נָחוּגָה" – הרבנית שרה סגל-כץ וחורש אל-עמי
• "חברים מקשיבים לקולך" – היבטים מגדריים בטקסי חיים – חגית אקרמן והרבנית דבורה עברון
• לבחור לבנות את טקסי חיינו – מיכל יחיאלי קופנהגן
• טקסי משפחה
• חופה וקידושין
• טקסי גירושין
• טקסי אבלות

* השתמשתן/ם בהצעות שלנו לטקס? נשמח לקבל עדכונים ותיוגים בכתיבה שלכן/ם על הטקס – #נָחוּגָה / #נחוגה.

הפניות ביבליוגרפיות והצעות לקריאה נוספת:

^[1]תשובת הרב הרב יוסף אלנקווה, אתר מורשת.
^[2] ספרא שמיני פרשה א.
^[3] ועל חנוכת בית המקדש הראשון, ראו בהרחבה: עולם התנ"ך- מלכים א'. רעננה: דברי הימים הוצאה לאור בע"מ, 1993-1996, עמ' 84-91.
^[4] יוסף פליישמן. הפסח הראשון בביהמ"ק השני. בית מקרא: כתב עת לחקר המקרא ועולמו, חוברת ג', ניסן-סיון תשנ"ז, כרך מב. ירושלים: מוסד ביאליק. עמ' 230.
^[5] שמואל אחיטוב ועמיחי מזר. ספר ירושלים – תקופת המקרא. ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2000, עמ' 137.
^[6] ראו ה"ש מס' 2, עמ' 84.
^[7] שם.
^[8] קצר המקום מלהכיל את המקורות המעידים על כך. מסכתות שלמות עוסקות בדיני רשויות, בנורמות התנהגות בבית ובהקמת בית – בין אם פיזי ובין אם בית במובן של יסוד משפחה. הבית מהווה לעיתים רבות מעין רקע או אקספוזיציה לסוגיה מסוימת. למשל: תלמוד בבלי מסכת ברכות, דף ה, ע"ב. וגם: תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כח ע"א. ובעניין אופיו של בית והנורמות הנהוגות בו ראו: תיקוני זהר, מן הקדמה וכן תיקון ו.
^[9] תוספתא, מסכת סוטה (ליברמן) פרק ט"ו, הלכות י"א-ט"ו.
^[10] שאילתות דרב אחאי גאון, סימן א. הובאו דבריו גם במדרש תנחומא, בראשית, סימן ב. ראו גם בפירוש "עץ יוסף".
^[11] דליה מרקס. בזמן : מסעות בלוח השנה היהודי–ישראלי. משכל (ידעות ספרים), 2018, עמ' 98.
^[12] שם, עמ' 100.
^[13] שם, עמ' 99-100.
^[14] ראו: יעקב קליין, "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד" (תה' ל) מזמור לכל עונה, דף שבועי מס' 422, תשס"ב, אוניברסיטת בר-אילן.
קליין מנתח את המזמור המופיע בתהילים ל'. הוא מסביר תחילה כי קריאה בפשט המזמור מגלה כי הוא שיר תודה של יחיד על רפואה ממחלה קשה. חכמים ופרשנים לכותרת המזמור וסיפקו מספר הסברים משל עצמם בדבר הכותרת המייחסת את המזמור לדוד ולחנוכת הבית: א. על פי פירוש אבן עזרא, המזמור נכתב על ידי דוד לחנוכת ביתו שלו ובזמן זה הוא אכן היה חולה. ב. לפי שיטת חז"ל, המזמור חובר על ידי דוד לחנוכת הבית הראשון. המכילתא על שמות טו מוסיפה ומסבירה כי השיר הושר על ידי שלמה בחנוכת הבית, וכמו מיוחס לדוד עצמו בשל השתדלותו היתרה לבנות את הבית. לעומת זאת, רד"ק טוען כי המזמור אכן חובר על ידי דוד לחנוכת הבית, אך התוכן אינו חנוכת הבית עצמו אלא תיאור של חוויותיו האישיות של דוד ביחס לחטאו הגדול. ג. יש שמפרשים את כותרת המזמור לחנוכת הבית השני בימי שיבת ציון או המכבים. במקרה זה, התוכן הופך להיות ציבורי ולא אישי, כלומר המחלה היא מצב האומה ולא מחלתו של יחיד. ד. יש המפרשים את המזמור כעוסק בחנוכת הבית השלישי, כלומר זה העתיד לבוא. במקרה זה, המחלה היא המצב הנוכחי ללא בית מקדש, והרפואה היא הגאולה העתידית ובניין הבית.
קליין טוען כי נראה שנעשה במזמור זה שימוש 'משני' בפעם הראשונה בחנוכת בית המקדש השני: ה'אני' במזמור הופך ל'אני' קולקטיבי, המחלה היא גלות בבל והרפואה היא הגאולה מן הגלות ובניית הבית מחדש. המזמור זכה לפירוש אלגורי שהפך אותו למזמור תודה לאומי וקיבל את הכותרת "מזמור חנוכת הבית לדוד".