ארבעה סוגי שאלות הלכתיות

כשאנחנו פונים בשאלה לסמכות הלכתית – מה הנחת המוצא שלנו ואיזו תשובה אנו רוצים לקבל? ארבעה דגמים שונים לפניות לגורמי סמכות הלכתית ולתפיסת לתפקיד שלהם בחיינו.

מדי פעם יוצא לי להדריך גברים (דתיים ושאינם דתיים) בתקופת אירוסיהם לקראת חתונה.

נשאלתי בעבר על ידי אחד מן המודרכים מהי  ׳הפרוצדורה׳ של קבלת אישור מהרב לדחיית הריון? כך היתה פחות או יותר השאלה במקור והיא הכילה בתוכה הנחת יסוד  שהרב הוא מעין ביקורת הגבולות או משרד הפנים שיכולים להאריך את אשרת השהייה שלך במדינה: בכל תקופה צריך לבוא, להסביר את עצמך ולתת לפקיד להאריך או לדחות את האשרה לפי הנהלים או לפי גחמתו באותו הרגע.

שקלתי אם להגיד לחתן את המחשבות שלי על עצם השאלה, אבל לא חשבתי שבסמכותי לסתור את הדרך בה הוא מבין את תפקיד הרב ואת ההלכה. 

אחרי המפגש, הרהרתי קצת בדברים וחשבתי שדרך השאלה שהציג לי, אפשר לחשוב על כמה תובנות שונות בנוגע לתפקיד הרבנים וההלכה ולאפיין את הפניות השונות לדמויות הלכתיות בארבעה דגמים שחשבתי עליהם. בודאי שגם בעת כזו שנשים הופכות יותר ויותר לבנות בית בבית המדרש הלמדני וההלכתי עולות השאלות בדבר הפניה אל כל סמכות הלכתית – רב, רבנית, מורת הלכה ויועצת הלכה – ובקשת מענה מדמות שלמדה, נבחנה ומתוקף כך הוסמכה להשיב על שאלות הלכתיות.

אני מציע להביט בתפקידי הסמכות ההלכתית וההלכה מבעד לארבעת הדגמים אשר מחולקים כאן בכוונה באופן דיכוטומי וחד, אך כמובן שקיימים עוד גוונים ושילובים בין הדגמים השונים. אין בכוונתי לזלזל באף אחד מן הדגמים, אך אני חושב שהחלוקה יכולה לסייע בהבנת הצורך שמניע את הפניה לסמכות הלכתית, וכך לתת – מצד פוסקי ההלכה – מענה טוב יותר למי שפונה, ולדייק את השאלה טוב יותר, מצד השואלים והשואלות.  

דגם ראשון: פוסקי ההלכה הם מקור ידע  

ההנחה היא שהזוג הפונה בשאלה הוא זוג אוטונומי האחראי על עצמו ועל התנהלותו הרוחנית וההלכתית. במיוחד בשאלות הרות גורל (תרתי משמע). מאחר ובני הזוג לא מכירים את כל המקורות והשו"תים, הם מגיעים לפוסקי ההלכה והרבנים והרבניות פורסים בפניהם את הידע, על מנת שיוכלו להחליט. יש שמשווים את התפקיד הזה לסוג של רופא משפחה או עורך דין (ויש מי שדעתם נוחה מן ההשוואה ומי שלא). המפגש המבוקש עם ההלכה מבעד לדמות למדנית מאפשרת מפגש במומחיות תוכן שתסייע להגיע אל המקורות שיש לשקול ואז להכריע, גם עצמאית.

דגם שני: פוסקי ההלכה הם מקור פסיקה אונטולוגי 

הנחה זו מזהה בדמויות ההלכתיות תכונות ויכולות שאינן תלויות בלמדנות גרידא אלא שיש להם רוח הקודש או, שהם נציגות של כח גדול כמו האומה הישראלית. התפיסה העצמית של האדם השואל או של הזוג היא שהם קטנים מדי מכדי להכריע בשאלות גדולות במהות ובגדולות מכל יכולת של אחרים ולכן, הם באים לסמכות גדולה מהם ומפקידים את הכרעתם הדברים בנוגע לחייהם בידי מי שמצוי 'למעלה' מהם בידע וביכולות נוספות המעניקות את מעמד הפסיקה. תפיסה זו מזכירה יחס של כהן דת (או כומר) ולא רק של מי שכח הלמדנות בהם. לכך אפשר גם להוסיף תפיסה של מקור סמכות של מי שתפקידם בחברה לשמש וליטול את יכולת ההכרעה ובכך בשאלות שהם גדולות מהכרעת אדם פשוט.

דגם שלישי: פוסקי ההלכה משמשים כסוג של אלטר-אגו

לדוגמא, זוג הרוצה להוליד ילדים ובתוך כך גם רוצה לקיים מצוות "פרו ורבו" ו"לא תוהו בראה" "ולערב אל תַּנַּח". אבל לאותו הזוג גם יש ערכים מנוגדים שמשפיעים עליו בשיקולי הפריה ורביה, כולל רוחות חזקות של תרבות, קריירה, מימוש עצמי וכדומה ולכן אינם בהכרח עסוקים רק בכך והם ניגשים לנושא מתוך הקשר של דיון רחב על תכנון ילודה ולא רק על אמצעי מניעה.

כשבני הזוג עומדים מול שאלות ההולדה הם יכולים לחוש פעמים רבות שהם צריכים את פוסקי ההלכה שיזכירו להם את הערכים המשפחתיים היהודיים ואת שיקולי הדעת שמעבר לאופן העכשווי בו ניגשים בני זוג בכלל לשאלות הולדה. כלומר, בני זוג אלו שואלים שאלת רב כדי לחזק את הצד הזה בוויכוח הסוער בתוך עולמם והם בוחרים בכך במודע על מנת לשמוע קול זה. ניתן להניח שאם המתח לא היה קיים בתוכם הם לא היו טורחים לפנות ולשאול. באופן כזה – פוסקי ההלכה משמשים כשומרי הסף של רוח ההלכה העומדת איתן על קדושת המשפחה אל מול רוחות הנושבות מן המערב ומאיימות לפרק את הכל. 

דגם רביעי: פוסקי ההלכה הם מעין ייעוץ זוגי או משפחתי

הדמות ההלכתית אליו או אליה פונים הזוג ניגשת לשאלה מתוך הקשר רחב ולא רק מתוקף למדנות ויכולת הסקת מסקנות מתוך מחוייבות למחשבה ההלכתית מדורי דורות. בדגם זה, מהווה הסמכות ההלכתית דמות שיש לה הכרות מוקדמת עם הזוג או, עם ההורים שלהם. אולי ההכרות המוקדמת היא לא איתם ועם משפחתם אלא שזו דמות שמכירה זוגות באופן כללי ויש לה ניסיון ופרספקטיבה. במפגש של הסמכות עם הזוג תהיה הקשבה לזוג וללבטים ולקשיים שלהם ותוך היכרות עם מקורות ההלכה הם יקבלו ייעוץ ועזרה בהבנה של מה הכי נכון להם לפי מקומם ומצבם האישי. דגם זה מגלם יחס דיאלוגי יותר, המאפשר לזוג לדברר את עולמם. ברם, מכלול הנתונים מוצבים בפני הסמכות ההלכתית והיא אשר תסיק ותכריע מה הנכון לעשות.

ארבע המודלים הללו אינם מגלמים את כל המודלים הקיימים. הנחתי היא שיש שואלים וסמכויות הלכתיות מכל המינים והסוגים.באופן אישי, אני מבכר את המודל הרביעי וכך אני 'עושה' את הרבנים שלי: אנשים שמכירים אותי אישית ופוסקים בהקשר ובהתאם למצבי. האינדקטור – אין שתי פסיקות זהות. אפילו לא לאותו אדם.  

כשאני רוצה לדעת מהי בפשטות ההלכה (היינו, שאלה מסוג הדגם ראשון) אני הולך לאינטרנט או לרבנים שאני לא מכיר ושואל את דעתם. (בעיקר בשאלות של כשרות, שבת וכדומה). לעתים רחוקות, בשאלות שהן מעבר להשגתי ושם דרוש סוג של רוח הקודש או אחריות גדולה אני נזקק למודל השני: שאלות של חיים ומוות או שאלות הנוגעות בעולמות הנסתר לדוגמה שאלת קדימות בתרומת כליה או ענייני קריאת שמות. בשתי אלו התייעצתי עם דמויות שמקובל עלי שמזוהים כצדיקים או כמקובלים (במובן של תורת הקבלה והסוד).

בתחילת דברי הבאתי כאן דוגמה לשאלה קטנה שמאחוריה יכולים להסתתר הררים של אמונות, דעות ורצונות – הולדה. ההתבוננות בדגמים השונים שמניעים את הבאת השאלה עשויה לסייע בדרך הנכונה להשגת התשובה. כשאנחנו שואלים שאלה חשוב להתבונן מדוע אנחנו שואלים ומה אנחנו מבקשים מהסמכות איתה אנחנו מתייעצים, בחיים הדתיים ובכלל. מהצד השני, גם לנותני ייעוץ או לרבנים פוסקים חשוב לנסות להבין מהיכן נובעת השאלה ומהן הנחות היסוד של השואלים. כמאמר הלל בסיפור המפורסם על אותו אדם ששאל אותו שאלות רבות והתמיד הלל במענה במילים ׳בני, מה אתה מבקש׳, משום שיש להבין מי הוא שעמד מולו ומה בקשתו. התשובה איננה חייבת כמובן להיות תפורה לבקשת השואל או השואלת, אבל כדאי להשתדל להקשיב לעומק ולנסות לדבר באותה השפה ולהבין איזה דגם מבקשים השואלים ומה הנתיב שיעניק להם הכרעה. 

***

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

• בגוף ראשון, בקול שונה? להורות הלכה גם על-ידי מורות הלכה – הרבנית שרה סגל-כץ
  
• נשים כדוברות הלכה – הרבנית מלכה פיוטרקובסקי
  
• יש לך שאלה – הרבנית שלומית פיאמנטה
  
• אתיקה של סמכות רבנית בגלוי ובמחשכים – הרבנית שרה סגל-כץ
  
• בין הדרכה, טיפול וייעוץ – הרבנית שרה סגל-כץ
  
• הקלות והחמרות בהלכות נידה – הרבנית שרה סגל-כץ