איך מתחיל תהליך עיצוב של מקווה ואיך הוא מתבצע בפועל? על מי האחריות להגיד שהמקווה צריך שיפוץ ומה הטובלות יכולות לעשות כדי לדאוג שהמקווה יהיה נעים יותר? מעצבת המקוואות לאה סולטר על תהליך שיפוץ המקווה
מקווה הוא הזדמנות אישית למפגש חודשי עם עצמי, לקחת הפסקה ממרוץ החיים, להתיחס לגוף, להתפנק, להרגע ולאצור כוחות, לדמיין ולצפות למיפגש המחודש עם בעלי. לטבול בנחת, בשמחה ולהתפלל עלי ועל ביתי. לנצור את הרגע הקדוש.
כאישה, כשומרת מצוות וכמעצבת פנים, עיצוב מקוואות נוגע בנימי הנפש שלי. בעיצוב המקווה יש חיבור לערכים ולזהויות שלי כאשה דתיה שרואה בחשיבות שלום בית ומשפחה ערך נעלה ובסיסי. המקווה הוא חווייה שלמה: מקבלת הפנים ועד ליציאה, בפן הפרקטי, האסתטי והויזואלי ובפן של המפגש בין הטובלת לבלנית.
כאשר הייתי שליחה קהילתית באנגליה, זכיתי גם לעצב את המקווה הראשון שלי וגם להיות בלנית מתנדבת שנפגשה אישית עם הטובלות. רוב הטובלות היו נשים צעירות לקראת נישואין מרקע כלכלי יציב ועם חינוך יהודי בסיסי. החוויה של המיפגש במקווה היתה קריטית להמשך ההזדהות שלהן עם ערכי המשפחה היהודית. מהמקום הזה הבנתי את חשיבות יצירת החוויה המחבקת והמקשרת של האשה עם עצמה ועם משפחתה לבורא עולם.
איך מתחילים בשיפוץ מקווה
ברחבי הארץ קיימות כיום 132 מועצות דתיות, המספקות שירותי דת ברוב הרשויות המקומיות בארץ. בנוסף, ב-33 רשויות מקומיות לא קיימת מועצה דתיות וברשויות אלו מספקת הרשות המקומית לתושבים את שירותי הדת באמצעות מנגנון של מחלקת דת המופעלת באופן ישיר על ידי הרשות המקומית.
האחזקה השוטפת של המקוואות ושכר הבלניות ממומנים מתקציב המועצה הדתית, שברוב המקומות מורכב ממימון של 60% מהרשות המקומית ו-40% מהמשרד לשירותי דת, מלבד ההכנסות העצמיות של המועצות הדתיות מתשלומי אגרות שונות.
התקציב לבניה חדשה או התקציב לשיפוץ המקווה מגיע ממקורות שונים.
אפשר לחלק את עיצוב המקווה לשלושה סוגי תהליכים:
א. בניית מקווה חדש.
ב. הרחבה ו/או שיפוץ כללי של מקווה קיים וישן.
ג. שידרוג הקיים ללא שיפוץ משמעותי.
בניית מקווה חדש
בבניית מקווה חדש בשכונה עירונית: הרשות המקומית המתכננת את התב"ע והשצפ"ים (תכנית בינוי ערים, שטחי ציבור פתוחים). בתכנית מופיע סימון למבני ציבור, פארקים וכו.
אחד המבנים ברוב הערים והשכונות יהיה מקווה. הרשות המקומית תשקיע מכספי הארנונה ומענקים ממשרד לשרותי דת. פניה של תושבים למעורבות ותרומות תשדרג את רמת ההשקעה והגימור של המקווה.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
עיצוב מקווה ישן ושיפוצו
החלטה על עיצוב ושיפוץ מקווה ישן מאד שלא נעים להגיע אליו, נובעת מסיבות שונות שמתכנסות בעיקרן לחוויית מקווה לא־נעימה לאשה הטובלת: חדרים קטנטנים ומיושנים שמזכירים את ימי הצנע; תאורת פלורסנט קרה ומכוערת; בעיות שנעות על הציר בין אסתטיקה לתברואה: אריחי קרמיקה שלעיתים שבורים או סדוקים, אסלות מיושנות, מערכות אוורור ישנות ולא נקיות, חדר טבילה מוזנח, מגבות ישנות שאישה לא מעונינת לגעת וכו.
במקום שערב הטבילה יהיה ערב חוויתי, אינטימי, אסתטי ומרומם, הערב נהפך ללחוץ ועצוב ומגיעים אליו אחרי ביקור במקום המשדר עוני והזנחה. בערב מיוחד זה, יותר מתמיד, הטובלת עשויה להיות רגישה ולחשוש לעיתים למיפגש עם טובלות אחרות ומוכרות, לעיתים לבלנית, לתהליך ההכנה לטבילה, לטבילה עצמה וליציאה מהמתחם. כלומר, בכל נק ההשקה הללו, יש פוטנציאל לחוויה נעימה, רגועה ומרוממת המעניקה למצוות הטבילה משמעות חיובית או לעיתים משמעות שלילית ורצון לברוח ולסיים את הביקור ההכרחי במקום, ובמהירות האפשרית בגלל ניראות המקום, הצוות, הנשים שהיא פוגשת לפני ואחרי והצפיפות ומשך ההמתנה הארוך.
את כל הנקודות הרגישות הללו, כדאי לקחת בחשבון ולהעביר בעיצוב המקווה נינוחות, נוחות, חיבור, רוגע ואם אפשר גם קצת יוקרה.
איך מעצבים את המקווה
כשרוצים לבנות מקווה חדש או לשפץ מקווה קיים, התהליך וקבלת ההחלטות מגיעים מהשטח: הטובלות, מנהלות המקווה ואנשי התחזוקה מיידעים את ראש המועצה הדתית, את היו"ר או את מחלקת דת. הפניות יכולות להתקבל במישרין או בעקיפין. כשאין מועצה דתית, הפניות מגיעות לרשות המקומית או למועצה אזורית.
האחריות של תפעול המקווה עוברת דרך משרדי המועצה הדתית. במקרה של ישובים או של מושבים, יש אחריות של הישוב עצמו לכך. לכן צוות המקוואות (בלניות, מנקים ואנשי תחזוקה) מדווח על תקלות כך שהתובנה שהגיע הזמן לשפץ את המקווה או להרחיבו, מגיעה גם מהעוסקים במלאכה.
מניסיוני, הטובלות תמיד מעורבות בדחיפת הפרויקט, בהגדרת הצרכים, קו עיצובי ותרומה אישית. תקציב בניה ושיפוץ מקווה מגיעה משלושה מקורות: ממשרד הדתות, מהרשות מקומית (בישובים גם תקציב מבנה ציבור ממיסי התושבים יצטרף לעוגת התקציב) ומתרומות. ללא תרומות או עם תרומות מועטות, אופי המקווה ועיצובו, יהיה ברמה בסיסית. במקוואות שנראים נהדר, סביר להניח שהושגו תרומות משמעותיות לשיפוצו.
לאחרונה קיבלתי טלפון מתושבת בשכונת רמות בירושלים שביקשה עצה כיצד ומה ניתן לעשות כדי לשפץ את המקווה במקום. היא סיפרה שעשרות נשים מגיעות כל ערב למקווה גם בתקופת הקורונה, ויכולת קבלת שרות בקריסה בגלל מצבת כוח אדם וכמות הטובלות. סיפרתי לה שדברתי שבועיים קודם לכן עם האחראי על המקוואות בירושלים, והוא יודע, מודע ומתמודד עם הבעיה שללא כסף ממשי (לא רק הבטחות שניתנו לפני הבחירות האחרונות ..) מהמשרד לעיניני דת, אין לו יכולת כספית. לכן הצעתי לאותה אישה מקסימה, לארגן וועדת נשים שתגייס תרומות מגורמם פרטיים כדי להניע שינויים הכרחיים.
במקווה האחרון שעיצבתי לאחרונה באפרת, ראש המועצה הדתית (בוב לנג) עבד מאד קשה ובלחץ, לעמוד בהתחייבויות כספיות שלקח על עצמו בשיפוץ המקווה, במיוחד כשיש פער זמן גדול בין ההבטחה לתקצוב ממשרד הדתות, לבין קבלת התשלומים. במיוחד בממשלות זמניות, בחירות וחוסר יציבות. אם נרחיב את היריעה בסיפור זה, המקווה תוכנן לפני כ10 שנים: בחרתי את כל החיפויים וכו, יצא אומדן תקציב, הדמיות וברגע אחד הכל קרס, משום שהתורם נעקץ על ידי מיידוף ובזה הסתיים לזמן ארוך פרויקט שיפוץ המקווה.
כשראש המועצה הדתית החליט לפני כשנתיים לדחוף שוב את שיפוץ המקווה הישן, הוא ידע שיש לו רק שליש מהתקציב ולכן הוחלט להתחיל שיפוץ של החדר האחרון בפרוזדור וחדר טבילה אחד חדש. החלטתו הנועזת הגיעה מאמונה שכאנשים רואים אקטיביזם ביצועי, גם הם יצטרפו לתהליך ויהיה קל יותר לקבל תרומות. בחרתי חיפויים חדשים (הדגמים שונו וודאי הגדלים של האריחים, כך שנדרש שינויי תכניות פריסה וכמויות עדכניות). גם גופי התאורה שהוגדרו בעבר, השתנו מהתכניות המקוריות, כי הטכנולוגיה שודרגה. בזמן השיפוץ החלקי, נשים נאלצו לנסוע למקווה אחר ורק בערבי שבתות המקווה שחלקו הקידמי לא עבר שיפוץ , נפתח .
נקודות חשובות בשיפוץ מקווה ובעיצובו
יש מספר פרמטרים שהופכים מקווה למקום שתצפי להגיע אליו לביקור ושימוש חוזר ומשפיעים על חוויית הטבילה:
נקיון ותחזוקה ברמה גבוהה, כולל נקיון יסודי במהלך פעילות המקווה ושימוש בחדרי ההכנה לטובלות רבות (תחלופת הנשים). בתקופת הקורנה זה פרמטר הכרחי ולכן הבלניות עובדות קשה יותר.
צוות נעים , סבלני ומכיל. קבלת הפנים של הבלנית מאד חשוב, ולא זה המקום להתיחס לתפקיד הבלנית.
טמפרטורה נכונה בחורף ובקיץ ומערכת שאיבת אוויר פעילה ואיכותית, ללא לחות גבוהה. כאן המקום לציין שחימום תת רצפתי נעים בחורף בחדרי הרחצה, וטיפות המים, מתייבשות במהירות במרווחי הרובה).
אמצעי תשלום שונים ואפשרות תשלום באשראי ובמזומן, לנוחיות הטובלת.
חדרים מרווחים עם מענה לאיחסון החפצים האישיים של הטובלות
חוויית הרחצה באמבטיה ובמקלחות, סעיף שלא מתקיים בתקופת הקורונה. בשגרה הכוונה היא לזרם מים, איבזור חכם ואיכותי, כפכפי הליכה סטריליים, תאורה ומוסיקה נעימה שלך או המושמעת בצורה חרישית ברקע. מגבות איכותיות, קרמים נעימים ובשמים לבחירה לשימוש במקום. הרגשה שהגעת לספא/מלון ברמה גבוהה, להרגע ולהתפנק .
דלת יציאה בכוון ומרחק מדלת הכניסה, לשמירת הפרטיות בדרך הביתה עם חיוך ורוגע (לא תמיד זה ניתן להעשות מבחינת מבנה המגרש ותכנון המבנה).
בטיחות: כלומר בחירת אריחים שהינם אנטי סליפ-נגד החלקה ולחיזוק הרגשת הבטחון אני מוסיפה גם מאחז למקרה שמישהי חס וחלילה קיבלה סחרחורת ומאבדת שווי משקל, המאחז הכרחי למניעת נפילה. במיוחד לנשים המרכיבות משקפיים: כשלא רואים ברור, המעקה ושינוי בצבעי חלקי המדרגות, מסייע בהתמצאות והבנה שיש עוד מדרגה.
עיצוב יחודי של המקווה: בכל מקווה אני יוצרת סיפור אחר המתאים לקהילה ולתקציב.
עיצוב חדר הטבילה: כל ההכנות נועדו לרגע הטבילה המיוחד. לכן חשוב לי שחדר זה יראה כ"יהלום שבכתר" בו אני משקיעה במיוחד בעיצוב גם בתקרה יחודית, תאורה פרקטית לבלנית ואססטית וחוייתית לטובלת, כיור יוקרתי לנטילת ידיים, עיצוב הברכה, מעקה מעוצב, אביזרים וצמחיה מלאכותית איכותית המעצימות את החוויה בחלל ואת מצות הטבילה. לעיתים אני מתכננת גם רמקולים מוגני מים להשמעת מוסיקה מרגיעה.
חוויית הטבילה במקווה והתחושה ממנו תצאי חזרה הביתה מושפעת רבות מהניראות של החלל. האחריות על ניראות המקווה ועל מצבו התזוקתי מוטלת על צוות המקווה, על צוות המועצה הדתית וגם לציבור הטובלות יכולת להשפיע. כאשר במקווה יש צוות או בלנית מדהימה וחייכנית, המרעיפה ברכות ומאור פנים, החוויה עוצמתית. מאחלת לכולנו חווית טבילה מיטבית ושלום בית.
המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:
- על חווית הטבילה – אלה קנר
- כ-שרררר? מהו מקווה כשר להלכה – הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי
- לעמעם אורות ולהיות בעלת הבית: היכולת לבחור בלידה ובטבילה – אביה רייכנר
- תקווה ושמה מקווה – רביטל ויטלזון יעקבס
- ואולי אותה שתיקה – ד"ר חגית רודריגז גארסיא
- להחזיר את המקווה לקהילה – רני חזון-וייס
- ליל הטבילה: להכיר במורכבות – ד"ר מיכל פרינס
- מקווה משלך – הרבנית שרה סגל-כץ
- אחריות אישית והתמודדות קהילתית: מערך המקוואות באפרת בימי קורונה – אלישבע רוסמן סטולמן
לקריאה נוספת:
- נשים, גברים ומים קרים: הוויכוח על חימום מי המקוואות מימי הביניים ועד ימינו – אביתר מרינברג
- מים חיים – רביטל ויטלזון יעקבס, מגזין מוצש, מקור ראשון – כתבה על ההתמודדות עם הטבילה במקווה בימי הקורונה, 18.12.20
- כמה שתן יש בבריכות השחייה שלנו (ומה הכלור עושה לו)? – ענת קורול