סקירת המבנה המסורתי של טקס ברית המילה כפי שהתעצב בימינו, מבהירה במהרה מה חסר בו, או ליתר דיוק – מי בולטות בהיעדרן ממנו. מערכת "גלויה" מבקשת לטעון כי מציאות זו איננה הכרחית, ולהציע דרכים להחזרת נוכחותן והשתתפותן של נשים בטקס כניסת הבן היילוד לעם היהודי.
הציווי על ברית המילה מופיע בספר בראשית יז, כחלק מכריתת ברית עולם בין אברהם ואלוהים. הביטוי האנושי לברית זו מתבטא בציווי לאברהם ולזרעו עד עולם, למול את בשר עורלתם. זהו אחד הציוויים הראשונים במקרא, אשר התעצב כטקס עתיק ומכונן במסורת היהודית ומסמל את ההשתייכות לשרשרת הדורות הנמשכת מאברהם אבינו ועד ימינו. טקס זה עמד במוקד פולמוסים וביקורת בלתי פוסקים לאורך ההיסטוריה היהודית ואף היום הוא אינו חף מאתגרים. בימינו, האתגר שמציב טקס ברית המילה – היעדר הנשים ממנו – מהדהד בחוזקה במרחב החיים היהודי, וקורא לעיון אקטואלי ומעשי בו, כאן ועכשיו.
בטקסט הבא, "גלויה" שואפת להציג ולתאר את המבנה המסורתי של טקס ברית המילה כפי שהתעצב בימינו, ולהציע אפשרויות להשבת נוכחותן של הנשים בו.
"וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר" (בראשית יז, ט)
מלבד הבדלים לא גדולים במנהגים ובנוסח הברכות בין עדות אשכנז ועדות המזרח, המרכיבים העומדים במרכז טקס ברית המילה זהים: נוכחות "כיסא של אליהו"; תפקיד הסנדק; שרשרת הברכות והפסוקים להצלחה, תחינה והודיה; מינוי המוהל על ידי האב ומעשה המילה עצמו; קריאת השם לתינוק; והתפילות לבריאותו ולהצלחתו.
את כל מרכיבי הטקס ונוסח הברכות, על פי מנהג אשכנז או עדות המזרח, אפשר למצוא בצורה מרוכזת ובהירה באתר עיתים. לפניכם כאן תקציר ברור ותמציתי של מבנה הטקס המוכר:
- מעבירים את התינוק אל מקום ביצוע הברית מיד ליד, על ידי 'שושבינים' נבחרים (קווטרים).
- הקהל והמוהל מברכים את התינוק ב'ברוך הבא'.
- האב (בדרך כלל) נושא את התינוק על כרית ואומר כמה פסוקים: "אם אשכחך", "שמע ישראל", פסוקי "הושיעה נא ו"הצליחה נא".
- המוהל אומר כמה פסוקים נוספים בעת העברת התינוק מהאב לידי הסנדק היושב על "כיסא של אליהו". ההעברה הפיזית מתבצעת לעתים על ידי המוהל או אורח שמכובד בתפקיד ה'חיקה' (מלשון חיק).
- האב ממנה במפורש את המוהל כשליח למצוות המילה במשפט: "הִנְנִי מְמַנֶּה אוֹתְךָ שְׁלִיחַ מִצְוָה בִּמְקוֹמִי לָמוּל אֶת בְּנִי". המינוי הכרחי משום שמצוות המילה חלה לכתחילה על האב.
- המוהל מברך על המילה בסמוך לביצוע המעשה.
- מיד בתום ביצוע המילה, נהוג שהאב מברך את הברכה "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" וכן ברכת "שהחיינו".
- לאחר מכן אומר המוהל או אחד המכובדים ה"עומדים על הברכות" את ברכת "הגפן" ולאחריה ברכת "כורת הברית". נותנים מעט יין לתינוק בטבילת המוצץ, אצבע או צמר גפן.
- קריאת השם לתינוק נעשית במסגרת של פסוקים וברכות הנאמרות לכבודו. נהוג לתת למי שהתכבד בתפקיד זה פתק עם השם או ללחוש את השם על אוזנו.
- תפילה וברכה לשלום התינוק. (על ידי הקהל, האב או דמות נבחרת אחרת)
- יש הנוהגים לומר בסוף הברית "קדיש", "עלינו לשבח" ופיוטים שונים, המשתנים מעדה לעדה.
"וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ"
מושג הטקס לכשעצמו, אינו שווה ערך להלכה מבחינת סך המרכיבים שבו. בטקס ברית המילה למשל, את רוב התפקידים ההלכתיים מילאו גברים, אבל נשים השתתפו באופן פעיל בטקס, גם בשירה, גם במנהגים וגם כבעלות תפקידים. צלילה אל המקורות מגלה כי בעבר, נשים לקחו חלק בטקס הברית ובמעשה המילה.
הראשונה והמפורסמת מכולן היא כמובן ציפורה, אשת משה, אשר מלה את בנם במדבר לאחר שהקב"ה ביקש להרוג את משה (לדעת מפרשים מסוימים, בגין זה שהוא לא מל את בנו בעצמו):
"וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר, כִּי חֲתַן-דָּמִים אַתָּה לִי. וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ. אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת" (שמות ד, כה-כו)
בעצם מעשה המילה לבנה, נטרלה ציפורה את כעסו של אלוהים על משה ועל זרעו והבטיחה את המשך קיומה של השושלת. יש שדרשו כי לא ציפורה עשתה את המעשה אלא שביקשה מגבר סמוך אליה לעשותו, אולם פשט המקרא מציג את הסיפור במילים ברורות: "ותקח", "ותכרת", "ותאמר". ציפורה היא ללא ספק הדמות הפעילה בעלילה.
סוגיית נשים כמוהלות העסיקה את חכמי התלמוד ומתוכה ניתן לדלות עדות לקיומה של התופעה. במסכת עבודה זרה בתלמוד הבבלי ישנה מחלוקת לגבי האפשרות לביצוע המילה על ידי אישה. רב אוסר אך ר' יוחנן מתיר: "ולמאן דאמר 'המול ימול' איכא אשה כמאן דמהילא דמיא" (עבודה זרה, כז, ע"א). לדעת ר' יוחנן, הציווי בפסוק "הִמּוֹל יִמּוֹל" משמש בסיס להגדרה מי כשר לבצע את מעשה המילה – מי שנימול בעצמו הוא הרשאי למול. ומכיוון שנשים יהודיות נחשבות כנימולות, הן כשרות לבצע את מעשה המילה. בתלמוד מקובל כי במחלוקת בין ר' יוחנן ורב, נפסקת ההלכה על פי ר' יוחנן, כך שעל פי הסוגיה התלמודית, נשים לכאורה יכולות למול.
הפוסקים בתקופת ימי הביניים פיתחו שלוש שיטות עיקריות בסוגיה:
(א) היתר לאישה לבצע מילה;
(ב) היתר רק בדיעבד, בהיעדר מוהל גבר;
(ג) איסור על אישה למול לחלוטין.
עד המאה השלוש-עשרה, כמעט כל חכמי גרמניה התירו לנשים לשמש כמוהלות; חכמי ספרד נטו בצורה מובהקת לשיטה השנייה (היתר בדיעבד רק בהיעדר גבר), ואילו בצרפת נעו בין שתי השיטות המתירות. חוקרי ההיסטוריה של ההלכה היהודית מתארים כי באשכנז חלה נסיגה הדרגתית מהעמדה הראשונית שהתירה לאישה למול, עד התנגדות נחרצת להיתר זה ואיסור על האישה למול. [1]
מעבר למעשה המילה, נשים השתתפו בטקס בתפקידים נוספים כפי שמתאר הרב דניאל שפרבר [2]:
"נמצאנו למדים, שהמנהג הקדום עד ימי המהר"ם מרוטנבורג היה, שהאשה היתה כשרה להיות בעלת-ברית או סנדק, ומן הסתם היתה גם אם התינוק בבית הכנסת והיתה שומעת הברכה, שאילו לא שמעה את הברכה 'ודאי דאין טעימתה מוציאתו מידי ברכה לבטלה')."
המהר"ם מרוטנברג יצר תפנית כאשר אסר על האם להיכנס לבית הכנסת ואסר לאפשר לאישה להיות סנדקית לתינוק, מחשש פריצות, שלא "תלך אשה בין אנשים" [3] לדברי שפרבר, התנגדותו של המהר"ם מעידה על קיומם של מנהגים שרווחו בזמנו, של השתתפות ונוכחות נשית בטקס, היות אישה מוהלת או סנדקית לתינוק וכמובן נוכחותה הפיזית של האם בבית הכנסת ושמיעת הברכות. אכן, עמדתו של המהר"ם עומדת כנגד נורמות נהוגות של מעורבות נשית וגברית משותפת בטקס ברית המילה.
הרב יוסף משאש (נפטר ב-1974) מתאר את השתתפות הנשים בברית המילה במרוקו ואלג'יריה. נשים קיימו טקסים משלהן עם היולדת וגם השתתפו באופן פעיל בטקס המרכזי. בין היתר, הוא מציין שאשת הסנדק מילאה תפקיד מרכזי ומתייחס לסנדקות כתפקיד זוגי [4]. ביום הברית אף התקיימה שירת נשים מיוחדת, שבמובנים רבים הייתה טקס נשי לליווי היולדת [5]. בתוניסיה, נשים עקרות נהגו לשבת מתחת לכיסא אליהו [6].
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
בעלת הברית
אם כן, לאורך ההיסטוריה היהודית ועד הדורות האחרונים, נשים לקחו חלק פעיל בטקס ברית המילה. רק במאה האחרונה החלה מגמה שהדירה אותן מטקס זה, ומאשכנז של סוף ימי הביניים היא התרחבה לשאר קהילות ישראל והפכה לנורמה כמו מחייבת בפרקטיקה ההלכתית והחברתית של הטקס.
המבט ההיסטורי מלמד כי לא מדובר במציאות מחייבת אלא במצב עניינים קיים, וככזה, הוא ניתן לשינוי. הוויית חיינו והכלים העומדים לרשותנו בעידן זה, מזמנים עבורנו את ההזדמנות לחדש ימינו כקדם, להחזיר את האישה אל המרחב הטקסי ככלל ואל טקס ברית המילה בפרט.
"היה בי האומץ לעמוד נוכחת, מובילה ושותפה כאמא במעמד הלא פשוט הזה שעקב כך הפך למשמעותי במיוחד עבורנו". [7]
עדותה המרגשת של אם שבחרה להיות שותפה בטקס ברית המילה של בנה, מייצגת תחושות ורגשות של נשים רבות שבחרו להתמודד עם הנורמה המסורתית ולשנותה. בתוך כך המשמעות של הטקס מתעצבת מחדש ונפתח מרחב פעולה לאם, למשפחה ולנשים בחייו של הרך הנולד.
הדרכים ליצור מקום זה ולקחת חלק פעיל בטקס, הן מגוונות ושונות. ריכזנו לפניכם כמה אפשרויות להעצמת הנוכחות וההשתתפות הנשית, וכן להרחבת השותפים בטקס ברית המילה:
1. טקס "טרום ברית"
ניתן לקיים טקס מקדים שיאפשר מרחב וזמן פרטיים יחסית לבני הזוג ולקרובים שיחפצו בהשתתפותם. במעמד זה אפשר לשיר "המלאך הגואל אותי", להקריא פסוקי שמע ישראל, או לשלב כל שיר, טקסט או קטע קריאה נוספים לפי טעמם של האם והאב.
לטקס שכזה קיימות מסורות שונות ומנהגים. אצל הספרדים, עד היום נהוג לערוך "ברית יצחק" ערב הברית. בבגדד, ערכו טקס טרום ברית בלילה השישי, כשהיולדת מילאה תפקיד מרכזי בו [8]. לעיתים היה נערך הטקס ערב הברית [9].
2. שותפות וחלוקה בטקס עצמו באמירת הברכות
האב והאם יכולים לחלוק ביניהם את אמירת הברכות במהלך הטקס, לברך אותן במשותף, לחלק תפקידים בדרך המתאימה להם, או לבחור שהברכות כולן ייאמרו על ידי האם (כמו גם למשל כשמדובר באם יחידנית).
3. סנדקות
כפי שהראה הרב שפרבר, בעבר נשים שימשו גם בתפקיד הסנדק. המניעה ההלכתית בנושא זה מקורה בהחמרה ובנוהג שהתקבל על הציבור, ואין כאן איסור דאורייתא או דרבנן . ההורים יכולים לכבד בתפקיד זה את הסבתא, הדודה, חברה טובה או כל דמות משמעותית אחרת, ללא קשר למגדר.
4. נוכחות פיזית של האם במרכז הטקס
יש נשים שהמעמד קשה להן והן בוחרות במודע להיות רחוקות ממקום ההתרחשות, כדי להקל על הקושי או מתוך רצון לפרטיות ברגע מאתגר וקשה זה.
אך יש נשים שבעבורן, הריחוק הפיזי ממקום ההתרחשות נחווה כביטול חלקן החשוב בהבאת הבן לעולם וניתוקן מהמהות הדתית והרוחנית של מעשה הברית.
במהלך הטקס יכולה האם להיות נוכחת פיזית ברגעים שונים: להחזיק את התינוק במהלך הטקס, להיות שותפה בהעברתו הסמלית מיד ליד, להשקות את התינוק ביין לאחר ביצוע המילה, לעמוד לידו בעת מעשה המילה כשומרת שלומו וכך הלאה. יחד יכולים האם והאב למצוא לכל אחד מהם את המקום והזמן להיות לצד התינוק ברגע חשוב זה.
5. אמירת דרשה, ברכות וביטוי אישי בטקס
אין כל מניעה להעשיר את הטקס הקיים ביצירות מקוריות הנשזרות בו בכל שלב: דרשות, ברכות מקוריות וכל טקסט או אמירה אישית שההורים, בני המשפחה או דמויות משמעותיות יכולים לקרוא, לשם ייחוד וחיבור הפרטי והאישי אל המסגרת הכללית והמסורתית.
6. חלוקה לשני טקסים
לעתים הקושי והאתגר שמציב מעשה המילה להורים הוא עצום. האקט הפיזי הנעשה ברך הנולד קשה להכלה ועשוי לעורר ניכור ואדישות כלפי הטקס כולו. ישנם זוגות הבוחרים להפריד בין מעשה המילה הרפואי לבין חגיגת קריאת השם וברכת היציאה לדרך של התינוק. אופן החלוקה משתנה מזוג לזוג, אך המטרה המשותפת היא להפריד בין שני החלקים המהותיים של הטקס ולייצר לכל אחד מהם מסגרת שמתאימה יותר לבני הזוג, להשקפתם, לאישיותם ולאורח חייהם.
7. ברכת "הגומל"
בכל שלב במהלך הטקס, לפניו או לאחריו, יכולה האם לברך את ברכת "הגומל". היא יכולה להכריע באיזה שלב היא מעוניינת לשלב ברכה זו, ומול איזה פורום ציבורי ברצונה לעשות כן.
בסיכום הדברים, אין ספק כי בטקס ברית המילה העתיק טמונה עוצמה אדירה, אך מסורת המנהג שהתגבשה סביבו ניתנת לשינוי ויש מקום לצקת לתוכה גם ביטוי אישי. בדומה לטקסים רבים ביהדות, גם טקס ברית המילה עבר שינוי בנורמות ובפרקטיקות הנהוגות בו, והוא ממשיך לעבור שינויים ולהוות מרחב להתפתחות ויצירה עבור נשים וגברים כאחד. היכולת לערוך טקס משותף שבו גם האם לוקחת חלק פעיל, מהווה מזור מסוים לכאב ומענה על חלק מן הקשיים הנלווים לטקס. נוכחותה של האם והשתתפות נשים נוספות בטקס הברית, יהפכו בבוא הזמן לאלטרנטיבה מקובלת עבור אלו השותפים למלאכת התחדשות השיח ובקשת השוויון והשייכות של נשים ביהדות של ימינו.
***
* השתמשתן/ם בהצעות שלנו לטקס? נשמח לקבל עדכונים ותיוגים בכתיבה שלכן/ם על הטקס – #נָחוּגָה / #נחוגה.
המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:
- "חברים מקשיבים לקולך" – היבטים מגדריים בטקסי חיים – חגית אקרמן והרבנית דבורה עברון
- חגיגות לידה : ברית הבן וברית הבת – הרבנית שרה סגל-כץ וחורש אל עמי
- הצעה לטקס ברית הבת (שמחת וזבד הבת) – הרבנית שרה סגל-כץ וחורש אל עמי
- שמחת הבן וכאב הברית – רגב בן דוד
- טקס "ברית יצחק" – צוות גלויה
- הרהורים על טקס ברית המילה והצעות מעשיות – טל שריאל
- "וְקֹרָא לָךְ שֵׁם חָדָשׁ" – על מתן שמות – שרה פרידלנד בן ארזה
- פדיון הבן – הצעה לברכת ההורים לבנם בעת פדיונו – חן דרעי וגבריאל אבן-צור
- פדיון הבן – הצעה לטקס בשילוב זוג ההורים והקהל – הרבנית שרה סגל-כץ
- לידה כחוויה רוחנית: חזון והצעה לבניית טקס משלך – אלכס ברגר-פולסקי
- טקס 'סגירת עצמות': לחתום את הלידה כפי שהיא חקוקה בגוף ובנפש – אור סנדרוביץ'
- מקומו של הגבר בלידה – שירה היימליך
- נגיעה בין בני זוג בזמן לידה – עיון הלכתי-חברתי – הרב אילעאי עופרן
לקריאה נוספת:
- לידה והולדה בחסידות: קריאות מגדריות – ציפי קויפמן ז״ל
- ברכת הטוב והמיטיב בלידת בן ובת – הרבנית חמוטל שובל, כתב העת ״דרישה״
הערות והפניות ביבליוגרפיות:
[1] אברהם גרוסמן. "חסידות ומורדות: נשים יהודיות באירופה בימי-הביניים". מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי, ירושלים: 2003. עמ' 331-332.
[2] הרב דניאל שפרבר. מנהגי ישראל א', עמ' ס"ה.
[3] המהר"ם מרוטנברג. תשובות פסקים ומנהגים, מהדורת י"ז כהנא, ח"ב, ירושלים: תש"כ, עמ' רס"ב, סימן רי"א.
[4] הרב יוסף משאש, אוצר המכתבים, חלק ב, ירושלים תשנ"ח, עמ' קמה-קמו.
[5] רפאל בן שמחון, יהדות מרוקו, לוד תשנ"ד, עמ' 89-83.
[6] אשר ורסטיל (עורך), ילקוט מנהגים, ירושלים תשל"ז, עמ' 311.
[7] לימור ספראי, דבריה מופיעים בהרחבה בספרה של: חן ארצי סרור. הדתיות החדשות : הפמיניזם הדתי פוגש את הרשתות החברתיות. משכל (ידעות ספרים) : 2018. עמ' 168.
[8] אברהם בן יעקב, מנהגי יהודי בבל, ירושלים תשנ"ג, עמ' 30-29.
[9] שם, עמ' 35.
