לדבר גלויות על שירי אהבה

יָדֵךְ הַחוֹלֶשֶׁת עַל מַחֲלָתֵךְ/ טֶרֶם הֶחְלִיטָה עַד הֵיכָן רְפוּיִים חַיֶּיהָ.

מֵהַמִּקְלַחַת / לַסָּלוֹן / יֵשׁ מֶרְחָק / כְּגֹדֶל יָם

כָּכָה / יוֹשְׁבִים לָהֶם / שְׁנֵי אֲנָשִׁים עַל סַפְסָל / בְּנִפְרָד / בְּיַחַד / לְכָל אֶחָד מֵהֶם / רַק חֲצִי לֵב

כְּשֶׁנִּפְרַדְנוּ / שׁוּב שָׁמַעְתִּי / אֶת הַבּוּם / הָעַלֿקוֹלִי / שֶׁל לֵב נִשְׁבָּר / שֶׁשִּׁנָּה אֶת יִעוּדוֹ / וְזִכָּרוֹן עַתִּיק / פִּלֵּחַ אֶת הַגּוּף / "אַתָּה אֵינְךָ נִצְחִי"

מדור ״גלוית עיניים״ שמח להביא ראיון עם המשורר אהרלה אדמנית על השפעות של דמויות לאורך חייו, על החיפוש התמידי אחר כנות ואותנטיות ועל תהליכים של התאהבות איטית בספרות ובשירה, שרק עם בוא טלטלה לחייו ופצעים שנפתחו הביאו לפרץ כתיבת שירים משלו.

מָחָר אֵלֵךְ לָעוֹרֵךְ וְאֶתֵּן לוֹ אֶת הַלּוּחוֹת הַכְּתוּבִים, / הוּא יִקְרָא בָּהֶם וְיֹאמַר 'עוֹד לֹא'.

כְּאֵב הִנַּחְנוּ בַּצַּד / וּבְכָל אֲשֶׁר הָיִינוּ הָיִינוּ 

כָּל הַזְּמַנִּים / תַּחַת עֲטִיפַת הַבָּשָׂר / וְאִלְּמוּת הַמִּלִּים

תִּלְּוֶה הַנְּשָׁמָה / שַׁבְרִיר מִזָּהֳרָהּ הָעֶלְיוֹן / וְתַלְוֶה לְגוֹזָלֶיהָ

נֹאמַר רַק: הַיָּרֵחַ זוֹרֵחַ, / הַיָּרֵחַ גּוֹרֵעַ, הַשֶּׁמֶשׁ עָלְתָה לִמְקוֹמָהּ

לְיוֹם אֶחָד הָיִינוּ כַּלְבֵי הַיָּם עַל הָרְצִיף / בְּסַן פְרַנְסִיסְקוֹ, הָיִינוּ תֵּבָה נָחָה

וְחֹשֶׁךְ יָרַד עַל הַחֶדֶר / וְתָהִיתִי הַאִם כְּבָר עָצַמְתְּ אֶת עֵינַיִךְ / וּבָטַל זִיו הָעוֹלָם

חֵי נַפְשִׁי, נִסִּיתִי לִשְׂמֹחַ בְּחֶלְקִי, / אֲבָל זֶה פָּשׁוּט לֹא הִסְפִּיק.

דו-שיח עם המשוררת חלי טל שלם, על המפנה בו השירה החלה לתפוס יותר נפח בחייה, על חוויית הלבד ועל עולמות חיים מיצירות שמלוות אותה תמיד.

שיחה עם אריאלה נידם-פרץ עם הוצאת ספר השירה הראשון שלה - עד שהפחד יצחק.

אַהֲבָה מְלַטֶּפֶּת אֹותִי / הִיא לֹופֶּתֶּת נֶּאֱחֶּזֶּת הֵיטֵב בִקְרָבַי / בָאָה בְיָמִים, לֹוחֶּמֶּת אַמִיצָה/ לֹא אֲוַתֵר עַל דְבַר מָהטֹוב.

אֵיזֶה לוּחַ פְּנִימִי אוֹ שָׁעוֹן / שֶׁמְּתַקְתֵּק בְּקֶצֶב הֱיוֹתוֹ. / וְהַלֵּב, הוּא פּוֹעֵם אֶת יָמָיו / בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁמְּצֻפֶּה

אַתָּה לֹא עוֹשֶׂה לִי פַּרְפָּרִים בַּבֶּטֶן./ אתָּה לֹא גּוֹרֵם לַלֵּב שֶׁלִּי לְהַפְסִיק לִפְעֹם./ אֲבָל אַתָּה כְּמוֹ לְהַגִּיעַ הַבַּיְתָה בְּסוֹף הַיּוֹם.

אֵיזֶה מַזָּל / שֶׁיֵּשׁ אוֹתוֹ, שֶׁאַחֲרֵי שֶׁהֵם שׁוֹבְרִים אוֹתָךְ / שׁוּב, בְּרֶגֶל גַּסָּה / מוֹשִֹיט יָד פְּרוּשָׂה, / מַסְתִּיר לְרֶגַע אֶת הַיָּרֵחַ שֶׁאוֹרוֹ מֵעִיב

הַשָּׁרָשִׁים יְכוֹלִים שׁוּב לְהִזּוֹן מֵאוֹתָהּ תְּמִסַּת קַרְקַע,/ לִשְׁלֹחַ יוֹנְקוֹת לְכָל הַכִּוּוּנִים,/ לְהִתְמַיֵּן בְּלִי לַחְדֹּל.

הוּא הָיָה אִתִּי / בַּבֹּקֶר  הַנֶּאְדָּר  הַהוּא / בַּשֶּׁמֶשׁ שֶׁהֵנֵצָּה וְזָרְחָה / אֶל תּוֹךְ חַלּוֹנוֹת צָרִים וַאֲרֻכִּים

יוֹם עָמוּס / מָלֵא בְּשֶׁפַע וְכֹל טוּב / טִפְטוּף שֶׁל שִׂמְחָה שָׁב לְחַיַּ / מִסְתַּכֶּלֶת לַשָּׁמַיִם / מְחַכָּה / לַדֶּלֶת שֶׁתִּפָּתַח

אֲנִי לֹא יוֹדַעַת אִם אַתָּה מַרְגִּישׁ / וְאִם אַתָּה יוֹדֵעַ / הַלֵּב שֶׁלִּי מְחַפֵּשׂ בְּלִי הַפְסָקָה / וְהוּא לֹא שָׂבֵעַ.

בְּרֵאשִׁית הָיְתָה אַהֲבָה / וְיָדַעְנוּ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ