כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים אָדָם עוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ קֶבַע וּבֵיתוֹ עֲרַאי (משנה סוכה, ב' , ט') - מה קבוע ומה ארעי בחיינו? השנה האחרונה זימנה לנו מפגש בדיוק עם השאלה הזו. הַבַּיְתָה - אסופה דיגיטלית יצאה לכבוד חג הסוכות, כהצעה למסע בין קבע לארעי, בין הבית שקירותיו קרסו לבין הסוכה ובכל הדרכים שביניהם.

מיום כיפורים שעבר עד יום כיפורים הבא, אנחנו ניצבים בתווך. עם בקשה דחופה מהלב שימצא את הדרך להתפלל - בלחישה, באמירה, בזעקה, ברעם. זו אסופה שלישית, הנושאת את השם: ״מֶה הָיָה לָנוּ״. אפשר למצוא בה כותבות.ים מגוונים ולשמוע היטב את ריבוי הקולות, בתוך המתח של איך בכלל אפשר להחזיק את היום הזה ולאן למען את הגעיות והתחינות.

אסופה שניה, לציון יום הזכרון למתקפת השבעה באוקטובר. אסופה זו היא חלק מסדרת אסופות שיצרנו ב״מגזין גלויה״ יחד עם "רשות הרבים". האסופות משקפות את ההתמודדות בשנה החולפת בכאב ובצער, מהשבעה באוקטובר 2023 ועד אוקטובר 2024.

עבור השבועות הקרובים, בהם נתמודד עם ‘עונת החגים’ לצד כל מה שצברנו בשנה הזו, ומה שמצטרף עכשיו - בחרנו ליצור, ביחד עם “רשות הרבים” סדרת אסופות לחגים ולמועדים הקרבים בראי השבעה באוקטובר וההתמודדות שמלווה את כולנו בכל רגע בשנה האחרונה ועם כניסת השנה החדשה.

מִשְׁעֶנֶת שֶׁל אוֹר / לְמִי שֶׁנָּפַל עָלָיו / הַחֹשֶׁךְ

אִם כָּל הַטֶּבַע עֲדַיִן מַאֲמִין, / אָז גַּם אֲנִי.

כָּל גִּיד וְנִים בַּגּוּף / קוֹרְאִים / לְהִתְנַגֵּד לְחֹסֶר הָאוֹנִים

בְּאֵין לָנוּ תֵּבָה / נִהְיֶה אָנוּ הַתֵּבָה \ Since there is no ark We will be the ark

אַהֲבָה רַבָּה – זֶה עָלֵינוּ. / אֲנַחְנוּ נִהְיֶה חַיָּבִים לֶאֱהֹב. / לְחַפֵּשׂ חֶמְלָה גְּדוֹלָה עַל כֻּלָּם, וְעָלֵינוּ: 

אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לְהַגְשִׁים חֲלוֹמוֹת / כְּשֶׁאֲנִי חֲרֵדָה מֵהַמָּוֶת הָאוֹרֵב לְפִתְחִי

כַּף יָד קְטַנָּה חֲמִימָה בְּכַף יָדִי / בָּרַדְיוֹ מְדַבְּרִים עַל הַחֲטוּפִים / אֲנִי מְהַדֶּקֶת אֶת אֲחִיזָתִי. 

הֵאָחְזוּ בְּדָּבָר: / חָרִיץ בַּקִּיר, טִפַּת מַיִם, קוֹל מֻכָּר.

כָּל עוֹד יֵשׁ מָה לַעֲשׂוֹת, / תָּכְנִית פְּעֻלָּה, דַּף מְשִׂימוֹת, מַשֶּׁהוּ 

הַשָּׁנָה נַעֲמֹד בְּמֶרְכַּז הַמַּעְגָּל, וּכְמוֹ חוֹנִי / לֹא נָזוּז / עַד שֶׁתַּקִּיף אַתָּה אוֹתָנוּ / בְּשֶׁבַע הַקָּפוֹת לְפָחוֹת

בקשה על הגשם ועל מים-חיים ועל התקומה ועל השיבה של החטופים והחטופות, הלוחמים והלוחמות, המפונים והמפונות לבתיהם לשלום. מבוסס על הנוסח הספרדי המקובל ונערך לשמיני עצרת שנת ה'תשפ"ה על ידי רבי נריה רפאל כנפו וצוות התפילה בקהילת ציון.

אַתְּ לֹא תִּקְּחִי מִמֶּנִּי אֶת הַחֶמְלָה וְלֹא אֶת הָאַהֲבָה, / אֲנִי אַמְשִׁיךְ לֵהָנוֹת מִמֶּתֶק הַשֶּׁמֶשׁ

א. צַיֵּר לִי תִּקְוָה: \Imagine  / ב. לֹא, אֲנַסֶּה שׁוּב: תּוֹרִיד אֶת הַיּוֹנָה. תִּמְחַק גַּם אֶת עֲלֵה הַזַּיִת. צַיֵּר לִי תִּקְוָה אַרְצִית יוֹתֵר. מְפֻכַּחַת. בְּסִגְנוֹן רֵאָלִיסְטִי.

מוּטָב אָמוּת וְאֹתִיּוֹת חֶמְלָה בְּעַד צְעִיף עֵינָי / מִלִּחְיוֹת וְשִׂנְאָה חֲקוּקָה לְמִצְחִי

מֵאָז שֶׁזֶּה קָרָה אֲנִי חַיָּה יוֹתֵר 

אוּלַי בַּשָּׁנָה הַבָּאָה / תִּהְיֶה לָנוּ פִּרְצָה לְהַכְנִיסֵךְ

שְׁנַת רְפוּאָה, שְׁנַת שָׁלוֹם, שְׁנַת תִּקְוָה, שְׁנַת תִּקּוּן, שׁנַת תּוֹם לֵב

אָהַבְנוּ, בָּכִינוּ, גִּלִּינוּ בְּעַצְמֵנוּ כּוֹחוֹת חֲדָשִׁים, דָּרַשְׁנוּ אוֹתָם שוּב וָשוּב.

אָהַבְנוּ, בָּכִינוּ, גָּמַלְנוּ, דִּבַּרְנוּ יֹפִי. / הֶאֱמַנּוּ, וְהִשְׁתַּדַּלְנוּ, זָכַרְנוּ, חִבַּקְנוּ,

נִשָּׂא תְּפִלָּה שֶׁכָּל הַחֲטוּפִים וְהַחֲטוּפוֹת יַחְזְרוּ הַבַּיְתָה בִּמְהֵרָה, בְּשָׁלוֹם, בִּרְפוּאַת הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ, / שֶׁהַמִּשְׁפָּחוֹת יְחַבְּקוּ אוֹתָם.ן בַּקָּרוֹב וּבְאַהֲבָה.