עבור השבועות הקרובים, בהם נתמודד עם ‘עונת החגים’ לצד כל מה שצברנו בשנה הזו, ומה שמצטרף עכשיו - בחרנו ליצור, ביחד עם “רשות הרבים” סדרת אסופות לחגים ולמועדים הקרבים בראי השבעה באוקטובר וההתמודדות שמלווה את כולנו בכל רגע בשנה האחרונה ועם כניסת השנה החדשה.

לִבְנוֹת בַּיִת זֶה קַל (יַחֲסִית) / אֲבָל אֵיךְ נוֹטְעִים בּוֹ נְשָׁמָה?

נִזְכֹּר אֶת אַחֵינוּ וְאֶת אַחְיוֹתֵינוּ, הַנֶּאֱמָנִים וְהַנֶּאֱמָנוֹת, הָאַמִּיצִים וְהָאַמִּיצוֹת שֶׁאִבַּדְנוּ בְּתוֹךְ אֵימַת הַמִּלְחָמָה.

אֶצְלִי בַּפּוּפִּיק, / מִתַּחַת לָעֲלִיּוֹת וְחֲדָרִים, / נֶחְבָּא טְרֶמוֹסְטָט הָאֵבֶל

אַתָּה אָב שַׁכּוּל וְחַקְלַאי / אָז בֶּטַח יֵשׁ לְךָ שִׁיר נֶחָמָה / עַל עֵץ שֶׁנָּטַעְתָּ לְזִכְרוֹ שֶׁל מֵרוֹם.

עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת, / שֶׁלֹּא תֵּדְעוּ עוֹד צַעַר. / עוֹד מִסְפָּר פִּנָּה מָקוֹם בַּמַּעֲרֶכֶת

יוֹסֵף יוֹסֵף אַיֶּכָּה? לַמְּדֵנִי אֶת הַסּוֹד, / אֵין יוֹדֵעַ מַה יֵּלֶד יוֹם

הרבה תמר גור-קראוזה מראיינת את ד"ר מוטי זעירא על הזמר והניגון הישראלי, על תפילה, ועל מיזם "אותיות לנשמה" שלו המשתמש בשורות שירים ישראליים לטקסי אזכרה.

שיחה גלויית עיניים על שכול, התמודדות עם טראומה ועל מעגלים של עשייה עם רעיה אפנר המביאה אל תפקידה את תובנותיה הן כחברת קיבוץ לשעבר בעוטף והן כאם ששכלה את בנה באסון המסוקים.

נוֹגְעִים וְנִזְהָרִים וְנוֹגְעִים

וְאָז שׁוֹאֶלֶת: "תַּגִּידִי, אֲנִי חַיָּה? / וְאֵיךְ יוֹדְעִים שֶׁאֲנִי מֵתָה?" / מָה הֲיִיתֶם עוֹנִים / לַיַּלְדָּה בַּת אַרְבַּע?

ד”ר מוטי זעירא והרבה שירה לוין בדברי הקדמה לאסופת "אותיות נשמה" מן הזמר העברי שבידה לתת מבע למה שאין לו ביטוי, ונועדה להיות כלי למובילי ולמובילות טקסי אזכרה.

וּבְאַשְׁמֹרֶת לַיְלָה שָׁחֹר / הוֹרָיו הִגִּיעוּ לִפְנוֹת בֹּקֶר / וְלֹא הָיָה אוֹר

אֶאֱסֹף כָּל מַה שֶּׁנָּשַׁר מִכֶּם, / לֹא הַרְבֵּה, עַל דַּרְכְּכֶם.

עוֹף הַשָּׁמַיִם חָג לוֹ חָג / אֶל עַל מֵעֵבֶר / לִכְאֵב הַשְּׁכוֹל הָאֱנוֹשִׁי.

בִּפְנוֹתֵנוּ לַקִּיר בְּנוֹפְלֵינוּ אֶל הַחוֹמָה / בְּאָבְדַן שְׁאֵרִית נְשִׁימָה / עִטְפִי אֶת אֲבֵדוֹת נַפְשֵׁנוּ

פלג בר-און פגשה את פיני וברוריה רבינוביץ, הוריה של דסי ז"ל, לשיחה על עמותת 'יקיר לי', על העלאת מודעות לנושא חברתי בוער, על התמודדות עם אבל ועל ערבות הדדית.

״את הבור שבחזהּ קשה יותר לראות. יש חולצה בדרך, סוודר, לעיתים גם ג'קט. אבל הוא שם.״ - סיפור קצר מאת רחלי ווקס על ״כיצד לא ליפול פנימה״.

חַבְּקִי אֶת הָאָדָם הַדּוֹעֵךְ לְפֶרֶק זְמַן קָצָר אַךְ מַשְׁמָעוּתִי / עַד שֶׁיִּהְיֶה הֶכְרֵחַ לְהַפְסִיק.

לְמַנְעוּלֵי זִכָּרוֹן חוֹרְקִים / לַחֲרָטוֹת שֶׁאֵינָן מִתְלַבְּשׁוֹת / לַצִּלְצוּל שֶׁבְּכָל זֹאת יַגִּיעַ

נִיחוֹחַ הַגּוּיָאבָה בַּסְּתָו / מַחֲזִיר אוֹתִי אֶל אוֹתָם יָמִים. / הַבַּיִת הַקָּטָן / עִם הַגָּג הָאָדֹם

גַּעְגּוּעַ מְדַמְּמִים  / עַל אַרְנָקִי, מִשְּׁקָפַי, מַפְתְּחוֹתַי. / הַסַּנְדְּלָר בְּקִיטוֹנוֹ / נָבוֹךְ מוּל דִּמְעוֹתַי 

זְכוּרָה לִי אִצְטְרֻבָּלִית מְבַצְבֶּצֶת / מַבִּיטָה אֶל תּוֹכָהּ

הָיָה עָלַי לִקְבֹּר חַיִּים / כְּדֵי לִזְכּוֹת בִּמְעַט שְׁכִינָה.