אָבִיךָ זוֹעֵק: "תִּתְעוֹרֵר" / וְאִמֵּךְ מִתְחַנֶּנֶת שֶׁתַּחְזֹר.

בִּרְחוֹב גַּבְרִיאֵל מֵצוּ 6, מֵאֲחוֹרֵי מוּזֵאוֹן וָאן גּוֹךְ, / תָּלוּי שֶׁלֶט קָטָן "כָּאן גָּרָה אֵתִי הִילֵסוּם".

כמה שהיא מנסה - היא לא מצליחה לדמיין את רגע הלידה המתקרב. דוחה שוב ושוב את רכישת חבילת הלידה, נרשמת ומבטלת את קורס ההכנה ללידה. חוששת שכמו אימא שלה, גם היא לא תעפיל לשלב הגמר - בו תאחז באצבעותיו הגפרוריות של העובר הגדל ברחמה.

הַשָּׁעָה הָיְתָה וְתִשָּׁאֵר לְעוֹלָמִים שִׁשָּׁה בְּאוֹקְטוֹבֶּר / אַרְבַּע וְעֶשֶׂר דַּקּוֹת אַחַר-הַצָּהֳרַיִם. מֵאָז גַּם בִּשְׁעוֹן / הַמַּתֶּכֶת שֶׁלִּי קָפָא הַזְּמָן.

שְׁשְׁשְׁשְׁ שֶׁקֶט / שֶׁקֶט זִכְרוֹנוֹת שֶׁלִּי / שֶׁקֶט

רַק עוֹד יוֹם חַג שֶׁנִּבְרָא / וְכָזֶה שֶׁיִּזָּכֵר מֵעַתָּה / כִּתְמוּנוֹת מִן הַגֵּיהִנּוֹם

זֶה לאֹ הָיָה עֵץ עָנֵף / אֶלָּא הַגֶּשֶׁם וְהוּא בָּא

פלג בר-און פגשה את פיני וברוריה רבינוביץ, הוריה של דסי ז"ל, לשיחה על עמותת 'יקיר לי', על העלאת מודעות לנושא חברתי בוער, על התמודדות עם אבל ועל ערבות הדדית.

בִּקַּשְׁתְּ לְהַאֲכִיל, לְהַאֲכִיל, לְהַאֲכִיל / וְלָנוּ נִגְמְרוּ פִּיּוֹת. / רָצִינוּ אֶת קוֹלֵךְ, לִסְחֹב אִתָּךְ סַלִּים. / מֵהַחַלּוֹן זָרַקְתִּי אֶת הַקְּצִיצוֹת. סְלִיחָה אִמָּא

סָבְתָא, לָמָּה בְּבֵית הַקְּבָרוֹת / הַצְּבָעִים הוֹפְכִים שְׁקוּפִים? / וְאָנוּ, שֶׁהָיִינוּ נִתְזֵי צִבְעֵי קֶשֶׁת, / כָּאן צְלָלִים נְזִילִים וּכְפוּפִים.

הַשָּׁמַיִם מַחְשִׁיכִים. /  אֶתְגַּעְגֵּעַ לְאַרְצִי / לְלֹא גְּבוּל. / הַפְּרֵדָה נָחֲתָה כְּסֶלַע חֵרֵשׁ.

וְהַהִסְטוֹרְיָה, הַהִסְטוֹרְיָה שֶׁל גְּנֵבַת הָאָמָּנוּת. / אִלּוּ רַק יָכֹלְתִּי לְדַבֵּר. / אִלּוּ רַק יָכֹלְתִּי לֹא לְדַבֵּר, / לֹא לְהַסְגִּיר אֶת הָאָמָּנוּת שֶׁלִּי בְּמִלִּים לְאַף אֶחָד.

נִיחוֹחַ הַגּוּיָאבָה בַּסְּתָו / מַחֲזִיר אוֹתִי אֶל אוֹתָם יָמִים. / הַבַּיִת הַקָּטָן / עִם הַגָּג הָאָדֹם

לַמִּטְבָּח בְּבֵית יַלְדוּתִי / הָיְתָה דֶּלֶת, הָיָה חַלּוֹן, / הָיָה אֶפְשָׁר לְהִכָּנֵס אֵלָיו מִמְּקוֹמוֹת רַבִּים בַּנֶּפֶשׁ. 

שׁוֹמַעַת אֶת קוֹלְךָ הַצָּלוּל וְהַבָּטוּחַ אַבָּא - כְּשֶׁאַתָּה מְסַפֵּר אֶת סִפּוּרְךָ

לִבִּי יוֹדֵעַ: / יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם זְמַן אֶחָד וְלֹא עֵת אַחַת תַּחַת הַשָּׁמַיִם

תַּגִּידִי אַתְּ זוֹכֶרֶת? כַּמָּה חַד הָיָה הָאֲוִיר הַפָּתוּחַ שֶׁנִּפְעַר בְּנַפְשֵׁנוּ עַד כְּלוֹת וְלֹא הָיוּ מַחֲשָׁבוֹת קְטַנּוֹת אוֹ מַחֲשָׁבוֹת גְּדוֹלוֹת / וְלֹא הָיִינוּ אִמָּא גְּדוֹלָה וְיַלְדָּה 

בַּמַּרְאָה מוּלִי / אִמִּי לִפְנֵי שָׁנִים

העברת סדנת כתיבה לקבוצה בעלת רוב גברי, הביאה לידי תהליך מרתק של כתיבה ויצירה של גברים מפרספקטיבה של אבהות וגבריות ולהעמדת האסופה "הולדת אב". על התהליך, על היצירה והדגמה קטנה מן התוכן.

הצעות קריאה מתוך מאגר המאמרים והשירים שבמגזין גלויה, עבור ימי זכרון אישיים (יארצייט), ימי זכרון ממלכתיים ועבור תקופת אבלות והחוויה המתמשכת בעת אובדן.

תִּהְיוּ זִקְנֵי הַשֵּׁבֶט, שַׂקִּים שֶׁל עוֹר וּמַחְשָׁבוֹת / אוֹחֲזִים בְּמַטֵּה הַהִיסְטוֹרְיָה, שְׂבֵעֵי לֵילוֹת כְּיָמִים

הֲמוֹן זְמַן לֹא קִפַּלְתִּי / וְלוּ בֶּגֶד אֶחָד / שֶׁלּוֹ.

וְהַסֵּפֶר, עָלָיו נִכְתַּבְתָּ / מִלֵּא אֶת יָדַי הַמְּחַבְּקוֹת / בְּמֶרְכַּז מַעְגָּל שֶׁנּוֹצַר / לִהְיוֹת, / וְלֹא יָכֹלְתִּי לִרְקֹד אִתּוֹ.

יוֹם אֶחָד הוֹפֵךְ אָדָם לְאֶבֶן / וְהַגּוּף שֶׁכָּמַהּ לְחִבּוּק לֹא יָחוּשׁ עוֹד. / אֶת חַלּוּקֵי צַעֲרִי מְיַדָּה אֲנִי אֶל תְּהוֹם.