לדבר גלויות על שירים על קושי

כְּשֶׁנִּסְדַּקְתְּ וְחָשַׂפְתְּ אֶת הַשְּׁבָרִים / הֵם הֵסִיטוּ מַבָּט וְאָמְרוּ – / לֹא מַתְאִים, עַד לְכָאן, / אֲנַחְנוּ כְּבָר לֹא רוֹצִים

לְהַבְחִין בֵּין עֲרָכִים שׁוֹנִים / בַּעֲלֵי שֵׁם דּוֹמֶה לְ ח.ר.מ / הִגַּעְתִּי לְ רְמַ"ח מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵיבָרִים בָּאָדָם

שִׁמְרִי אֲחוֹתֵךְ / מִן הַפֶּגֶר. / כַּמָּה זְמַן תּוּכְלִי לְדַמּוֹת / עַצְמֵךְ לְחַיָּה

מדור ״גלוית עיניים״ שמח להביא ראיון עם המשורר אהרלה אדמנית על השפעות של דמויות לאורך חייו, על החיפוש התמידי אחר כנות ואותנטיות ועל תהליכים של התאהבות איטית בספרות ובשירה, שרק עם בוא טלטלה לחייו ופצעים שנפתחו הביאו לפרץ כתיבת שירים משלו.

וְאַתְּ הַשֶּׁמֶשׁ – מָה אַתְּ מַסְתִּירָה? / אֲנִי הוֹלֶכֶת בְּחשֶׁךְ זוֹרֵחַ / וְנֵרוֹת שֶׁל שַׁבָּת מְאִירִים יָרֵחַ אָדֹם

הָאֶתְגָּר הַגָּדוֹל / הוּא לְהַצְלִיחַ / לְהִסְתַּכֵּל עַל עַצְמִי / גַּם בְּחֶבְרַת אֲחֵרִים

הֵיכָן שֶׁנִּסִּינוּ לְקַבֵּל הַחְלָטוֹת יָבַשׁ / נִשְׁאֲרָה אֲדָמָה בִּלְבַד.

וְאֶזָּכֵר בְּכָל לַיְלָה בּוֹ עָטַפְתָּ אוֹתִי בְּעַנְנֵי נוֹצָה / וְאֵיךְ בְּבֹקֶר אָפֹר הִתְפַּלַּלְתָּ שֶׁאֶשְׁמַע אֶת קוֹלְךָ.

וְאַתָּה בְּפִנָּה רְחוֹקָה מְחַכֶּה לַסְּתָו / שֶׁיַּתִּיר אֶת פְּגִיעוּתְךָ. / תַּחַת עֵינָיו שֶׁל הָאוֹר הַבּוֹהֵק הַזֶּה

מִי שֶׁצּוֹלֵעַ אֵינוֹ הָרֶגֶל / אֶלָּא הַנֶּפֶשׁ. / סִפּוּר כִּסּוּי שֶׁל נוֹיְרוֹטְרַנְסְמִיּטֹרִים, / שֶׁמַּסְתִּיר כְּאֵבִי קִיּוּם.

צִנְצֶנֶת מִתְנַפֶּצֶת עַל הָרִצְפָּה לְאַלְפֵי רְסִיסִים, / סוֹדֶקֶת אֶת שִׁנֶּיהָ הַחֲשׁוּקוֹת, / מְנַפֶּצֶת אֶת הַעֲמָדַת הַפָּנִים, / וְהוֹפֶכֶת אוֹתָהּ וְאֶת הָעוֹלָם לְאֶחָד.

הַאִם נוּכַל לִהְיוֹת אֲנַחְנוּ. / כּוֹכָבִים שְׁקוּפֵי / עוֹר

עֲלֵי הַכּוֹתֶרֶת שֶׁלִּי נִפְרָמִים קָרוֹב לְסַף הַצֶּבַע. / מְעִיכַת אַבְקָנִים. צִיּוּר בִּדְיוֹ.

יוֹשֶׁבֶת הַקְּטַנָּה בָּאֹהֶל / בִּכְתֹנֶת פַּסִּים מְצֻיָּרָה / וּבַנִּגְלֶה הִיא נַעַר / וּבַנִּסְתָּר נַעֲרָה

הַצַּלָּקוֹת עֲדַיִן עַל פָּנַיִךְ הַיָּפוֹת / הַמֻּשְׁלָמוֹת וְרַק אֲנִי / רוֹאָה אוֹתָךְ בֵּין הָרְוָחִים

אוֹהֲבִים אוֹתָנוּ מְכֻסּוֹת, מִשְׁתּוֹקְקִים אֵלֵינוּ / נְכַסֶּה עַצְמֵנוּ בְּשִׁכְבָה דַּקָּה

אַחֲרֵי הַלֵּדוֹת רָצִיתִי לַחֲזֹר אֶל גּוּפִי

אֲנִי מְבִינָה שֶׁלֹּא אוּכַל לָצֵאת מִן הַבַּיִת.

הַשִּׁיר לֹא הִתְקַדֵּם / אִשְׁתּוֹ כָּעֲסָה הַיֶּלֶד נָפַל / עוֹד מְעַט אָרִים אוֹתוֹ

מַה לְּהוֹצִיא מֵהַדַּעַת וּמַה חוֹבָה / לְהַכְנִיס עָמֹק מִתַּחַת לְמַפְתֵּחַ הַלֵּב

אִשָּׁה מְפַתַּחַת הִתְמַכְּרוּת לְמִרְפָּסוֹת / הִיא יוֹצֵאת לִבְהוֹת בַּבִּנְיָן הֶחָלוּד שֶׁמִּמּוּל

נִסִּיתִי לִחְיוֹת לִנְשֹׁם מֵהַבֶּטֶן לְהוֹצִיא מֵהַפֶּה אֲוִיר וּמִלִּים

זֶה הָיָה תַּרְגִּיל צְפִיָּה בִּדְבָרִים נוֹפְלִים, שֶׁנֵּדַע שֶׁיֵּשׁ / הַרְבֵּה דְּרָכִים לִפֹּל. לְהִתְגַּלְגֵּל עַד שֶׁנִּתְקָלִים בְּקִיר אוֹ בְּדָבָר אַחֵר / שֶׁנָּפַל

מִי שֶׁשָּׂם אֶת נַפְשׁוֹ הַחַיָּה הַבּוֹעֶרֶת / בְּבֵית מִמְכַּר מַחֲשָׁבוֹת / אֵינוֹ צָרִיךְ לִבְרֹחַ / מִן הָאֱמֶת הַמָּרָה