אבלות על תינוק שלא מלאו לו שלושים יום, מאת: תניה רגע - מגזין גלויה

מה היה לנו -
אסופת שירים, תפילות ומאמרים ליום הכיפורים
מאז השבעה באוקטובר

* אסופה שלישית בסדרת אסופות דיגיטליות לחודש תשרי-אוקטובר, מאת גלויה ורשות הרבים

תפריט
תפריט

אבלות על תינוק שלא מלאו לו שלושים יום

כ"ד בכסלו תשפ"א 10.12.2020
קו מפריד גלויה

אזהרת טריגר

Trigger Warning

התוכן שלפניך עשוי להיות קשה לקריאה ומעורר רגשות של עצב וכאב.
אפשר לבחור לדלג ואפשר לבחור לעצור באמצע הקריאה.
מומלץ להקשיב לעצמך בזמן הזה.

אבלות על תינוק בן יומו היא סוגיה הלכתית קשה, כאשר על פי פשט הפסיקה במשנה תורה – דיני וטקסי האבלות אינם חלים במקרה זה. תניה רגב מתארת סוגיה זו ומשרטטת תמונה הלכתית מורכבת בהרבה, אשר כוללת בתוכה חשיבה על 'שינוי טבעים' ועומדת כאתגר לפתחיהם של פוסקים ופוסקות בני זמננו. הלוואי והדיון הזה לא יהיה רלוונטי לאף משפחה, אבל למען הורים שזה קרה בעברם וכאלו שאולי, חלילה, זה יהיה רלוונטי להם בעתיד – גלויה מניחה כאן את הדברים.

כשחושבים על תינוק קטן שנפטר בטרם מלאו לו שלושים יום, נראה שהמילים איבדו את היכולת לתת פשר למתרחש, שההיגיון הפסיק לשמש כמפתח לפיענוח המציאות. באירועים כאלה – בהם ההבנה הפשוטה איננה בהישג יד, אנחנו פונים אל הטקס. הוא הנותן לנו אחיזה בממשות, הוא המסמן לנו את הנתיב לצעוד בו והוא המייצר את ההשתייכות למעגל המשמעות – שממדיו גדולים מהמקרה הקונקרטי. והנה, באירוע טראגי בו תינוק בן ימים ספורים הולך לעולמו – הטקס איננו. דיני האבלות אינם חלים. אין שבעה. אין קדיש. ההלכה, כפי שהיא מנוסחת, למשל במשנה תורה לרמב"ם, חד משמעית בעניין זה: "הנפלים אין מתאבלין עליהן וכל שלא שהה שלשים יום באדם הרי זה נפל, אפילו מת ביום שלשים אין מתאבלין עליו" (הלכות אבל פרק א הלכה ו). מקור הפסיקה ההלכתית בתלמוד, אלא שהמסע בין הסוגיות השונות משרטט תמונה מורכבת יותר מזו העולה מפסיקותיהם של הרמב"ם וממשיכי דרכו.

אבלות על תינוק שלא מלאו לו 30 יום - תניה רגב - טקסי אבלות
צילום: Justus Menke

נתחיל ממסכת נידה: אגב הדיון בדיני טומאה וטהרה מתייחסת המשנה לתינוק בן יומו:

"…תנוק בן יום אחד מיטמא בזיבה ומיטמא בנגעים ומיטמא בטמא מת וזוקק ליבום ופוטר מן היבום ומאכיל בתרומה ופוסל מן התרומה ונוחל ומנחיל, וההורגו חייב והרי הוא לאביו ולאמו ולכל קרוביו כחתן שלם".

(נידה, פרק ה', משנה ג')

לעניינו חשובה הסיומת של המשנה: הוריו של תינוק רך שהלך לעולמו חייבים להתאבל עליו. הביטוי 'חתן שלם' מלמד על הזיקה בין שבעת ימי האבל ושבעת ימי חגיגות הנישואין על פי חלק מהפרשנים, או רומזת ל 'נימול לשמונה' על פי האחרים. כך או אחרת, הגמרא מעירה את תשומת ליבנו לסתירה בין ההלכה שבמשנה למימרא של רבן שמעון בן גמליאל במסכת שבת:

"והרי הוא לאביו ולאמו ולכל קרוביו כחתן שלם; למאי הלכתא? אמר רב פפא: לענין אבלות. כמאן? דלא כרשב"ג, דאמר: כל ששהה שלשים יום באדם – אינו נפל, הא לא שהה – ספק הוי! הכא במאי עסקינן – דקים ליה שכלו לו חדשיו"

(נידה, דף מ"ד, ע"ב)

על פי רשב"ג תינוק שלא מלאו לו שלושים יום איננו נחשב 'אדם' אלא הוא בבחינת 'נפל', ומכיוון שכך קיומו בעולם ממילא היה נתון בספק ודיני האבלות לא חלים לגביו. הגמרא פוטרת את הסתירה בין מסכת נידה ומסכת שבת באמצעות החרגה של מקרה יוצא דופן – רק במידה וידוע לנו שההיריון נמשך תשעה חודשים מלאים ("שכלו לו חודשיו") ניתן להתאבל על התינוק, אולם ביתר המקרים – שהם למעשה הרוב המכריע וכנראה אף הרוב המוחלט, קביעתו של רשב"ג חלה והאבל איננו קיים. הגמרא במסכת נידה איננה יכולה להתעלם מעמדת רשב"ג  מכיוון שבסוגיה במסכת שבת (דף קל"ו ע"א) נקבעת ההלכה מפורשות כמותו: "דאמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל". זאת ועוד, ההוראה של רשב"ג מבוססת על פסוק מן התורה ("וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה…" במדבר י"ח ט"ז) ולא על סברה, ולכן קשה מאוד לעקור אותה. קשה לכאורה.

עיון במקורות בתר תלמודיים מעלה כי האפשרות של אבל על תינוק שנפטר קודם שלושים יום לא עברה מן העולם, למרות הקביעה ההלכתית כשיטת רשב"ג הקיימת כבר בגמרא עצמה. מקורות שונים מימי הגאונים מעידים כי אנשי ארץ ישראל נהגו כהוראת המשנה בנידה וישבו שבעה על תינוקות שנפטרו לפני שהשלימו שלושים יום:

"אנשי מזרח (בבל) אין מתאבלין על הוולד עד שימלאו לו שלשים יום. ובני ארץ ישראל אפילו הוא בן יומו הרי הוא כחתן שלם. מן הדא: …תינוק בן יום אחד מיטמא בזיבה ובנגעים ומיטמא בטמא מת, וזוקק ליבום, ופוטר מן היבום, ופוסל מן התרומה, ונוחל, ומנחיל, וההורגו חייב. והרי הוא לאביו ולאמו ולכל קרוביו כחתן שלם"

(תשובות הגאונים שערי צדק, חלק ג, שער ד, סימן יא)

יחד עם זאת, ההלכה בת זמננו איננה נוהגת כאנשי ארץ ישראל – וגם כיום, למרות הרפואה המתקדמת ותוחלת החיים הגבוהה, אין מתאבלים על תינוק שלא השלים חודש ימים, והשאלה היא מדוע?

אבלות על תינוק שלא מלאו לו 30 יום
צילום: K. Mitch Hodge

הנימוק 'נשתנו הטבעים' משמש בהקשרים הלכתיים בהם התברר כי הנחות מדעיות שהיו בידי חז"ל אינן תואמות עוד את המציאות כפי שאנו רואים אותה כיום. באמצעות נימוק זה מוסברים שינויים הלכתיים הקשורים לאופני אכילה, לענייני פריון ובוודאי בכל הקשור לשדים, רוחות רעות, קמיעות וסגולות. כך גם בכל הקשור לסיכוייו של תינוק שנולד קודם זמנו לחיות. על פי דין הגמרא לא מחללים את השבת עבור תינוק שנולד בתום שבעה או שמונה חודשי היריון בלבד. הגמרא במסכת שבת העוסקת בסוגיה זו איננה קלה לקריאה:

"ספק בן שבעה ספק בן שמונה – אין מחללין עליו את השבת. בן שמונה הרי הוא כאבן, ואסור לטלטלו. אבל אמו שוחה ומניקתו מפני הסכנה". 

(שבת, דף קל"ה, ע"א)

לאם אסור להרים אמנם את התינוק הרך – אולם מותר לה להתכופף ולהניקו, לא משום הסכנה לחייו אלא משום הסכנה שלה עצמה: "מפני שחלב הרבה בדדיה, ומביאה לידי חולי" (רש"י על אתר). ההנחה המדעית של חז"ל שסיכוייו של פג לחיות קטנים עברה מן העולם. כאן השינוי חד משמעי:

"…וכן בזמנינו שניתן להציל חייהם של פגים, גם אם לא נגמרו שערותיהם וציפורניהם, לא ראינו ולא שמענו מי שיערער על כך, שמחללים את השבת עבור וולדות כאלה, הן באיסורי תורה והן בדרבנן, כל שיש תקווה להצילם על ידי הטיפולים החדישים; ומחללים שבת גם על תינוקות שנולדו במשקל מועט, או עם הרבה מומים"

(אנציקלופדיה הלכתית רפואית, ערך 'ילוד')

כעת כמובן מתעוררת השאלה הבאה – אם ההלכה מניחה כי סיכויי ההישרדות של פג, שמשקלו מועט והוא בעל מומים, גדולים – כיצד ייתכן שאין התאמה של המציאות ל'טבעים המשתנים' של תמותת התינוקות – ואין התאמה של הלכות אבלות אף לגבי מי שנחשב בימי הגמרא 'נפל' וכיום ב"ה סיכוייו לחיות גבוהים ואפילו ברורים מאליהם?

אבלות על תינוק שלא מלאו לו 30 יום
צילום: Luise and Nic

רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?

הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם

כיון אחד לתשובה עשוי להיות הרצון להקל בכל הקשור למנהגי האבלות בכלל. הנמקה זו עולה בגמרא ובפוסקים לעניין האבל על תינוק בן יומו. כך לדוגמה דבריו של רב אשי במסכת בכורות (מ"ט ע"א): "הכל מודים לענין אבילות יום שלשים – כיום שלפניו, ואמר שמואל: הלכה כדברי המיקל באבל". רעיון השאיפה להקל עולה אף מהתיאור, מכמיר הלב, של לוויית התינוק הקטן:

"כל שלשים יום תינוק יוצא בחיק, ונקבר באשה אחת ושני אנשים… ואין עומדין עליו בשורה, ואין אומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים"

(מועד קטן, דף כ"ד, ע"א-ע"ב)

התינוק איננו נקבר בארון אלא מובל לקברו כשהוא נישא בחיק. ובכל זאת, יכולה המשפחה לבחור להוציאו 'במיטה': " לומר שאין צריך להוציאו במטה אבל אם רוצים להוציאו במטה הרשות בידם, אלא קא משמע לן שאין מטריחים עליהם" (אור זרוע תכ"ב חלק ב'). קרי, ההלכה מבקשת להקל ככל הניתן בגילויי האבלות במקרה הנידון כאן. התייחסות מפורשת לשאלה שלנו בדבר 'השתנות הטבעים' קיימת בדברי הרדב"ז שכבר במאה השש-עשרה ידע להעיד שתמותת התינוקות איננה גדולה:

"ואם איתא דרוב נשים מתעברות ויולדות ולד של קיימא למה אין מתאבלין עליו וכתב דבאבילות הקלו" 

(שו"ת הרדב"ז, חלק א', סימן תקי"ב)

הנחת העבודה אם כך היא שמנהגי האבלות מקשים על קרובי המת, וההימנעות איננה אלא על מנת להקל עליהם. האם הנחה זו קיימת אף היום? – את השאלה הזאת יש להשאיר בצריך עיון גדול, ולגלגל כאתגר לפתחיהם של פוסקים ופוסקות בני זמננו – שהרי ההלכה הזו קשה מאוד לקיום.  בני משפחה, שלא לדבר על הורים, נקשרים לתינוק עוד בימי ההיריון. מוות הסמוך כל כך ללידה קשה ומטלטל וימי האבל בהם מתחוללות הסתגלות ופרידה חשובים מאין כמותם אף במקרה זה. נחמה פורתא ניתן למצוא בדעת מיעוט המצוטטת בספרו של הרמב"ן 'תורת האדם' העוסק בדיני אבלות וקבורה (שער הסוף ענין הקריעה):

"והא דאמרינן בגמרא לעיל אבלות לחוד וקריעה לחוד, פירשו בו מפני שקריעה מן התורה ואבלות מדבריהם… לפיכך אמרו מקצת החכמים בתינוק כל שלשים אף על פי שאינו מתאבל עליו חייב הוא בקריעה… הילכך לענין קריעה כיון דאין הלכה כדברי המיקל ולחומרא אזלינן בה, כל שלא שהה שלשים יום באדם דספיקא הוא קורע ואינו מתאבל".

***

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

שירים על הפלה ואובדן:

לקריאה נוספת על 

בוגרת המכון לטוענות רבניות (טו"ר מוסמכת) ובית מורשה בירושלים.
כתבה דוקטורט בתכנית ללימודי מגדר בנושא הלכות צניעות וכינון זהותן של נשים אורתודוקסיות.
לימדה תנ"ך וגמרא בבית הספר פלך ושימשה כרמ"ית במדרשת הבנות בעין הנצי"ב.
כיום עובדת כמפתחת תוכן ברשת מיתרים.

תוכן נוסף מהמגזין:

כ' בניסן תש"ף 14.4.2020
מאת
צוות גלויה
מה חדש במגזין גלויה? - כ' בניסן תש"ף
י״ח בכסלו תשפ״ד 1.12.2023
מאת
צוות גלויה
כל התכנים החדשים שעלו במגזין גלויה במסגרת קיום ההתכנסות ״מה שלומך אחות״ ושבת התייצבות לצד דינה.
י״ד בתשרי תשפ״ד 29.9.2023
מאת
צוות גלויה
בפרוש עלינו חג הסוכות, העמדנו כמה דפנות של תוכן חדש באתר: גם שני ראיונות - האחד על שירה ויצירה והשני על עשיה רבנית פמיניסטית, גם שירים רבים וגם תפילות המתייחסות אל מסע הפריון - בשמחה ובצער. מוזמנות.ים לקרוא את הכל מכל כל ולאתר את הבחירות שלנו הנוגעות בטקסטים המתייחסים אל הביתי והרחוק, המוכר והזר, הקבוע והנודד ואל כאלו שמעניקים שאר רוח
כ׳ בסיוון תשפ״ב 19.6.2022
גלויה מראיינת את
טלי רוזנבאום
גלויה שמחה לראיין את המטפלת טלי רוזנבאום כדי לשמוע על פועלה המקצועי, על הדרך ועל הספר ״אני לדודי״, שהוציאה בשנה החולפת ועל המרחב הבטוח שהיא מבקשת ליצור עבור זוגות ויחידים
כ"ט בניסן תש"ף 23.4.2020
מאת
צוות גלויה
מיתוסים רבים נקשרו בקרום הבתולין ורבים לא יודעים להבחין בין עובדות לסיפורים. נשים רבות יודעות כיצד הוא נראה לא מדברות עליו כלל.
כ״ח באב תשפ״ג 15.8.2023
גלויה מארחת
הרבנית שלומית פיאמנטה
שיחה גלויית עיניים עם הרבנית שלומית פיאמנטה על חינוך, על לימוד תורה ושו"ת, ועל מקומן של נשים בקודש - עם כניסת לתפקיד מנכ״לית ארגון רבני ורבניות בית הלל.

אהבתם? מוזמנים לשתף

במילון המונחים של מגזין גלויה כבר ביקרת?

אל״ף בי״ת גלויה – האינדקס שיוביל אותך לנושאים נוספים
שנכתב עליהם במגזין.

גְּלוּיָה היא מגזין מקוון המתקיים כספריה צומחת ומטרתו לְדַבֵּר גְּלוּיוֹת עַל מָה שֶׁכָּמוּס באמצעות הנגשת ידע על זוגיות, הלכה ומיניות, מוגנוּת, טקסי חיים עבור שלבים שונים בחיי היחידאות והיחד. כל זאת לצד שירים, ראיונות אישיים, תפילות, מסות ופרוזה המעניקים שאר רוח בנוסף למאמרים שבאתר.
במגזין גלויה רשומות רבות מאת כותבות וכותבים מגוונים השותפים לקול הרחב במרחבי הדעת.

אפשר להתעדכן במה חדש בגלויה ובאגרות שנשלחו, לצד הקולות הקוראים למשלוח תכנים אל צוות המגזין.

תמיד אפשר לקרוא הַכֹּל מִכֹּל כֹּל ברצף.

Scroll to Top

תודה שנרשמת

קו מפריד גלויה

עכשיו אפשר לגלות לך עוד

אייקון קול קורא

קול קורא במגזין גלויה
׳גְּלוּיָה׳ מזמינה אתכם.ן לשלוח טקסטים ויצירות אחרות לגליון בנושא אירועי ה-7 באוקטובר. מה אפשר להגיש? איך עובד התהליך?
כל זאת ועוד – במרחק הקלקה מכם.

מגזין גלויה
אצלך במייל

קו מפריד גלויה

הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח מאמרים מהמגזין מפעם לפעם

הפניה נשלחה בהצלחה

קו מפריד גלויה

נחזור אליך בהקדם