המלצות לקריאה על שותפות נשים בשמחת תורה, עבור מנייני נשים ומניינים משתפים

כחלק מתשומת הלב למעגל השנה במסגרת נָחוּגָה וכחלק מהדיונים השונים במגזין על המפגש בין חיי הלכה לפמיניזם – יחד עם סיום קריאת חמשת חומשי, בחג שמחת התורה,
מוצעים כאן תכנים ותיקים וחדשים בנושא

קריאת רקע, כהכנה לשמחת תורה

• לעלות בקודש: נשים בשמחת התורה במנייני נשים ובקהילות משתפות – סקירת הנושא על-ידינו בצוות המגזין
• קריאת נשים בשמחת תורה – פירוט והנחיות מאת הרבנית דבורה עברון
• הצעה לסדר קריאת התורה עם תפילות מקוריות – שיתוף בתהליך קהילתי על-ידי טל שריאל וקהילת נשות אשחר
• כבוד הציבור וכבוד הבריות – נשים וקריאת התורה – מאמר מכונן לדיון הרחב שנכתב על-ידי הרב פרופ' דניאל שפרבר
• בנחת רוח: בית תפילה יקרא לכל המתפללות והמתפללים – שיתוף במסע אישי וקהילתי כמקרה מבחן לכינון מנין משתף, מאת נורית יעקבס-ינון
• ​​קולה של אשה מתפללת – מאמר מכונן על מסע ומציאה מקום מתחדש בחיים הדתיים, מאת רבקה נריה-בן שחר

'רשויות' מאת הרב[נית] לאה שקדיאל

• הַמְּשַׂמַּחַת לֵב וְעֵינַיִם מְאִירָה: 'רשות' לכלת תורה בחג שמחת תורה – מילוי החסר עם מלל המבטא את חגיגותיה של אחת מהקהילה הנושאת בתפקיד הכלולות מול התורה
• כְּיוֹם נְתִינָתָהּ בַּהֲדָרָהּ: 'רשות' לכלת בראשית בחג שמחת תורה – מילוי חוסר נוסף עבור זו הנושאת את משא הפתיחה של הקריאה מחדש בספר הספרים מבראשית
• וּלְדִינָה אָמַר: כרטיס קריאה לאישה העולה לתורה – מילוי החסר בחיבור נוסח חדש ורלוונטי, מאת הרב[נית] לאה שקדיאל
• שמחת תורה: ברכת הילדים והילדות – הרחבת מקום הילדים בקהילה ביום חג זה, באמצעות התייחסות למי שבגרו והפכו לשותפות.ים בחיי הקהילה, מאת הרב[נית] לאה שקדיאל

קריאה בשני שירים של שתי משוררות על עליה לתורה

המשוררת אסתר שקלים פורשת בשירים שונים שלה את המסע האישי שלה הכולל התמודדות בין רוח המסורת והמשפחתיות לבין בקשה ואף מציאה של קול ומרחבי פעילות כאישה בעלת זכויות ואפשרויות.

בשיר "במניין המשתף" שכתבה על חוויית העליה לתורה היא מבטאת את הקדושה והיראה יחד עם ההתרגשות של ההתחדשות. השיר משתף באופן אינטימי על אודות מה שמהווה התמודדות ציבורית שיש בה כבר וותק אך, עודנה סבוכה. בהבאת געש אחד לצד געש שני – המתחוללים לכאורה רק בתוכה, אך בוודאי גם בקהל שסביבה בעת ההתרחשות ובעת הקריאה – היא מניחה את תמצית הסיפור של נשים הבוחרות להתקרב אל התורה בריקוד ובשירה, בברכה ובקריאה. למרות שהשיר נוגע במפגש בין הרליגיוזי לבין האידיאולוגי – השיר איננו מהווה קריאה רחבה לעולם כולו להשתנות ואין בו מבע כאילו ישנן.ם מי ש'באור' לעומת מי שב'אפילה'. עם זאת, קשה להחמיץ את התיאור המתוח של החרב המתהפכת בעת בחירתה להלך אל התורה כשותפה בקריאה עבור הציבור ולא רק כמאזינה. וכך, המתח בין "אשר זרה" ל"אש התמיד" מבטא ידיעה כי מה שמהווה כבוד באירוע המתואר בשיר – כבוד הציבור וכבוד המתפללת עצמה כאישה – מעורר חרדה ויכול להוריד למצולות, בעיני בריות אחרות. אף על פי שאין בשיר תיאור של עונה או תאריך מיוחד, את ההדר של ראש השנה ניתן לחוש בשל אזכור הביטוי ׳הרת עולם׳. בין אם השיר מתאר התרחשות בעת החג עצמו או בין אם השיר מבטא עולם חדש שנברא עבורה, בכל שבת או חג אחרים – היראה והחסד כרוכים בו יחד.

לאחר הקריאה בשיר "במניין המשתף" מעניין לקרוא בשיר "נקראתי לתורה בדיוק" מאת המשוררת המנוחה חוה פנחס-כהן ז"ל על העליה הראשונה שלה לתורה במנין המשתף "בַּצְּרִיף בִּרְחוֹב חִזְקִיָּה":

שיר זה מבטא שכבה אחרת של התמודדות – לא בהכרח משא המסורת אל מול הפמיניזם לצד בקשת המשך המחוייבות אלא, משא הסיפור המקראי על גירוש הגר ועל הקריאה בסיפור כבר ממרומי הגיל כאישה וכאמא שמביטה על שנעשה ומתביישת. השיר נוקט אף הוא בשיתוף אינטימי בהתפלמסות וכלימה עם המורשת הכתובה. מתואר בו הלך הרוח המחשבתי והרגשי שמלווה אותה בעת ההליכה אל התורה במובן הקונקרטי והסמלי – אל ספר התורה שבו היא מצטרפת אל הקריאה ואל ה׳תורה׳ כתורת חיים וככזו המכונה גם 'תורת אור'. 

גם בשיר הזה אפשר לחוש בהזדהות את הרִגשה של המשוררת בהליכה אל הבימה לברך את ברכות התורה ואת הפעפוע הפנימי שבה – בין עבר להווה. הבחירה להכתיר את השיר במילים שיש בהן לכאורה אגביות – 'נקראתי לתורה בדיוק' – גם הופכת את האירוע לכמעט יומיומי כמו בדרך למשימות אחרות ושגורות. כותרתו של השיר מעיד גם על תחושה של התלכדות מחשבות כמי שהיתה פסיבית ביושבה כחלק מהקהל לבין מי שנושאת בתפקיד אקטיבי בתפילת הקהילה. גם הרמז למנין המשתף ברחוב חזקיהו בירושלים, מעמיס קונקרטיות – בין אם מכירים את ה׳צריף׳ המדובר ובין אם לאו. בכך, השיר יכול לבוא בשיחה עם שירהּ של אסתר שקלים והפרספקטיבות הדומות והשונות מעידות במשהו על ההתרוצצות הפנימית ביחס לעובדה כי מקומן של נשים כחלק מסדר הקריאה בתורה, מציף צורך בהתאקלמות ופענוח יחד. אולי זמן ההתרחשות של שני השירים הוא בראש השנה – 'היום הרת עולם' – ממש ואולי לא. כך או כך בשניהם נברא מבט ונברא מבע שלא היו קודם לכן. אולי אותה לחלוחית של התחדשות מבקשת להיוותר בפליאה ובעיבוד.

בינה מלאכותית מתוקה לכבוד שמחת תורה, לכבוד הכללת נשים בשמחה!

בזמן הקריאה והשיטוט במגזין גלויה תוכלו להבחין בנקל באיורים המעטרים את הרשומות המתייחסות הן לחג שמחת התורה והן לרשומות שאינן קשורות רק לחג זה. כך למשל ברשומה העוסקת בעליה של נשים לתורה, במנייני נשים ובמניינים משתפים ושוויוניים. איורים אלו אלו הם פירות של יעל שורץ ותפארת גולדפרד, אשר נעזרו בכלי הבינה המלאכותית בכדי ליצור מראה משובב ופותח לב לאירוע שקשה למצוא לו תיעוד רב – הן בשל העובדה כי בחג ההתרחשות בבית הכנסת אינה מתועדת כמעשה אמנות של צילום או איור, בעיקר מכיוון שמדובר בתהליך מתמשך בן כמה עשרות שנים והתחדשות זו צוברת אט אט ותק בקהילות מגוונות. יש מי שעולה לתורה רק בחג שמחת תורה, יש מי שרק במסיבת בת המצוה שלה, יש מי שבכל שבת, יש מי שמעת לעת, ויש מי שכלל לא. 

אין ספק כי פרוייקט האיור מעניק מענה ויזואלי להבעת החתירה אל רוח של קדושה, רוח של משפחתיות, רוח של קיום מלא – כשבאופן כמעט מוחלט דימויים ויזואליים אלו מוכרים לנו מאיורי וציורי מרחב גברי בלעדי. 

בין אם התחברתן.ם לשימוש הזה בבינה המלאכותית ובין אם לאו, אי אפשר להכחיש שאפשר עדיין למצוא מתיקות בתוצאות של כלי זה. כשתגיע העת שכל זה יראה לנו נדוש – יהיה זה ככל הנראה שלב אחר בגאולה.

תפילות גשם הכוללת ׳זכות אימהות׳

באופן שבו נחגגים החגים בלוח השנה המקומי בישראל היום השמיני של חג הסוכות כולל את שמחת תורה ואת שמיני עצרת גם יחד. העובדה כי שמיני עצרת הוא החג, בה"א הידיעה, כמתואר בתורה איננה בהכרח מותירה אותו בגאונו ובמקום מרכזי. בשונה משמחת תורה המהווה חג מאוחר המותאם לקצב קריאת פרשת השבוע כנוהג הבבלי (ולא כנוהג הארץ ישראלי של סיום חמשת החומשים על פני כשלוש שנים ומחצה), שמיני עצרת כרוך לגמרי באווירת הימים הנוראים של תשרי ובחגים שבו. ברם, בלוח השנה הישראלי החוויה הרגשית של רוב המתפללות והמתפללים יכולה להישען בעיקר על תחושת ההישג, התהליך והכמיהה למשמעות בקריאת חמשת החומשים לעומת הזדהות עם חג שעיקרו יכול להיוותר עלום בשל העובדה שהוא נשען על אזכור מעשי פולחן. דווקא העובדה כי למים יש מקום מרכזי לאורך חג הסוכות ובפרט ביום שמיני עצרת, שבו מתחילים להתפלל על ביאת הגשמים, מהווה גשר לחיבור אל יום זה. הקונקרטיות של הצורך בגשם מרווה ומצמיח, כצורך אנושי תמידי שמקבל גם עוד רובד עם מודעות לאקלים ולתנודותיו – מביאה להתרגשות בתפילת הגשם ובפיוטים המלווים אותה ומעצימים את התחינה.

כתיבה מתחדשת המקיימת שיחה עם המקורות לצד הישענות על מבני הפיוט המוכרים – הניבה בשנים האחרונות שני פיוטים מרכזיים שכתבו הרב[נית] לאה שקדיאל והרב רות גן קגן. פיוטים אלו אומצו בקהילות משתפות ושוויוניות מטעם כפול של עוד אופן להעמקת המשמעות של שאילת הגשמים על ידי הציבור, לצד הזדהות רבה בהנכחת דמויות נשים והמורשת שהותירו לנו מבלי להישען רק על פיוטים שהנכיחו מורשת של גברים בלבד. כך, המים מקבלים בפיוטים החדשים שחוברו משמעות של הולדה והזנה מבאר חייהן של נשים ולא כמליצה ומשל בלבד:

• תפילת הגשם מאת הרב[נית] לאה שקדיאל כוללת אזכור של 'זכות אימהות', באופן שרלוונטי לקבוצת התפילה של נשות ירוחם שעבורה נכתבה התפילה בתחילה.
• תפילת הגשם מאת הרב רות גן קגן כוללת שילוב של הפיוט המסורתי יחד עם הפיוט החדש, בתצורה של קריאת בית על 'זכות אבות' ולאחריו חלק חדש של 'זכות אימהות' עד להגעה לאזכור זכות כל השבטים יחד.
• תפילת גשם חדשה – על נשי ישראל וטבילת נשים מאת ד״ר יעל לוין, חוברה לאחר ששתי התפילות הקודמות כבר הפכו שגורות יותר במרחבים שונים. בתפילה זו מבקשת לוין לתת ביטוי להישענות על ׳זכות האימהות׳ בהקשר של המפגש עם המים בחיי המצוות, גם בימינו, כחובת ההיטהרות במים חיים.

כדאי גם להיפנות ולקרוא את הסבריה של ד"ר לוין המשווה בין פיוטיהן של הרב[נית] שקדיאל והרב גן קגן, ומוסיפה לכך את בחירותיה בכתיבה של הוורסיה השלישית לתפילת הגשם.

בהצלחה רבה, בכל אתר ובכל מנין!