האמירה העומדת ביסוד התפילות הללו היא: אתם לא לבד. אנחנו אתכם בדרך הזו, על המכאובים, השמחות והתפילות שיש בה.

עם כל השמחה על האירוסין, את לא בטוחה מה את הולכת לעשות עם החברים הרווקים שאת מרגישה שהשארת מאחור.

גיא צבירן מספר על מה שקורה כשהצעדים ההגיוניים נעלמים להם, והחיים מתרחשים במקום שהוא לא בדיוק בית

מחקר על רווקות דתיות: התחושות, יחס החברה, הזהות הנשית, הבדידות, העבודה, היחס לקב"ה, הציפיות מהרבנים ומהגברים ושמירת נגיעה

לאמירות מסביבה היה חלק ביאוש שפקד את אורלי שמחי-כהן בתקופת הרווקות שלה, והיא מבקשת: שימו לב למה שיוצא לכם מהפה

וַא‏ֲנִי רוֹצָה לְהַגִּיד לְךָ / שֶׁהַשַּׁבָּת הֶחְלַטְתִּי שֶׁ / זֶהוּ / שֶׁאֲנִי לֹא יְכוֹלָה יוֹתֵר

עַד שֶׁתָּבוֹא אֲנִי צוֹבֶרֶת לָנוּ / נִסְיוֹן חַיִּים, נְדוּנְיַת- / דֶּרֶךְ, דַּעַת הַנִּקְנֵית / בְּהוֹן עַצְמִי.

תפילה לאיש לזיווג על פי ר' רפאל מילדולה מתוך "חופת חתנים": שתמציא לי ברחמיך הרבים ובחסדיך הגדולים את זיווגי הראוי לי בזמנו

כל שנה מחדש מנכסים את ט"ו באב לזוגות אוהבים למרות שבתכל'ס זה בכלל היום שלנו, הרווקות והרווקים.

יְלָדוֹת קְטַנּוֹת, נְעָרוֹת מִתְבַּגְּרוֹת, עֲלָמוֹת וְנָשִׁים שֶׁהָיִיתִי / מְזַמְּרוֹת לִי בָּאֹזֶן שִׁירֵי גַּעְגּוּעַ וָכַעַס.

בדרך מנטיעות ט"ו בשבט בכיתה ה', שידכו את רונית לילד שלא היה להם באמת דבר מהותי במשותף. באותו הרגע נולדה הנחת המוצא שלה, "את לא ראויה"...

שְׁכִינָה עוֹדֶנָּה מְבַכָּה מְנַהֶמֶת כַּיּוֹנָה בֵּין חָרְבוֹת יְרוּשָׁלִָיִם. כָּל יוֹם שֶׁאֵין הַבַּיִת נִבְנֶה, הוֹלֵךְ וּפוֹשֶׂה בוֹ חֻרְבָּן

מהות החיים היחידאיים לא מתמצה בבדידות, אלא מכילה את מכלול הרכיבים של האדם הפרטי העומד בפני עצמו

שני מחקרים בפסיכולוגיה מבקשים לגעת בהיבטים אפשריים של הקושי ליצור זוגיות

סִפְּרָה שֶׁאַתָּה מִתְחַתֵּן. מִלִּים קְלוּשׁוֹת כָּל כָּךְ. רַק לִפְנֵי שָׁנָה / עָמַדְנוּ עַל סַף בְּאֵר בַּחֲתֻנָּה אַחֶרֶת וְדִבַּרְנוּ

תפילה לזיווג על-פי רבי נחמן מברסלב: אֵל אוֹהֵב / כֹּה רַבִּים הֵם / חַסְרֵי אַהֲבַת הָאֱמֶת;

שֶׁתַּמְצִיא לִי בְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הַמְּרֻבִּים אֶת בֶּן-זוּגִי הָרָאוּי לִי

שֶׁתַּמְצִיא לִי בְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הַמְּרֻבִּים אֶת בַּת-זוּגִי הָרְאוּיָה לִי,

טִפַּת טַל מִתְנוֹצֶצֶת / עַל מַחַט עֵץ / אֹרֶן

אֲנִי אָמַרְתִּי צָהֹב, / שָׁחֹר הוּא אָמַר. / אוֹ לְהֶפֶךְ. / לֹא זוֹכֶרֶת עַכְשָׁו.

כָּל פֶּתֶק מְקֻפָּל בַּקִּיר / הִתְחִיל כְּעֵץ בְּיַעַר נָשִׁיר

הכיווץ בלב נוכח התחושה שאחרים מוצאים אהבה, ורק בקצה מנהרת הרווקות שלי אין אור. יש פרגון ושמחה בשמחתם של החברים המתחתנים, אך בו-זמנית תהייה בשאלה "מה המקום שלי בתוך הסיטואציה שנוצרה"

בשביל להיפרד מאהוב/ה לשעבר צריך לפעמים להתאבל. לקחת הפסקה. לא להתנחם בקלות. לתת לדמעות לשטוף את הפנים. לתת לטירוף להפיל חללים.