תקציר מאמר העוסק באמירת ברכת הטוב והמיטיב בעת הולדת בת, ועל השינויים התפיסתיים וההלכתיים בנוגע לאירוע המשמח.

כמה שהיא מנסה - היא לא מצליחה לדמיין את רגע הלידה המתקרב. דוחה שוב ושוב את רכישת חבילת הלידה, נרשמת ומבטלת את קורס ההכנה ללידה. חוששת שכמו אימא שלה, גם היא לא תעפיל לשלב הגמר - בו תאחז באצבעותיו הגפרוריות של העובר הגדל ברחמה.

אָדוֹן לְעַצְמוֹ עַכְשָׁו לִשְׂרֹט אֶת חָטְמוֹ, / אֶת עֵינוֹ הַסּוּמָה.

אוֹ אָז נִגְלֶה לִי יָפְיֵךְ / וְאַתְּ שִׂיא / תִּפְאֶרֶת הַבְּרִיאָה

וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים קוֹלִי / וַיִּשְׁלַח נְהוֹר כּוֹכָבַיִךְ / וּבְדָמִי יָפְיֵךְ הַפּוֹעֵם / וּבְלִבִּי נַפְשֵׁךְ הַמּוֹלֶכֶת רוּחַ חַיַּי

לימור לוי אוסמי מבקשת לתת מקום להתמודדות הרגשית עם אובדנים ופרידות שקיימים כחלק בלתי נפרד מהמעבר להורות. למרות הנטיה שלא לדבר על הגעגוע לחיים הקודמים, בקרב נשים שלאחר הלידה, ואולי בכלל הורים - בוחרת לוי אוסמי לתאר את ההתרחשות ולתת לה לגיטימציה.

הַחִתּוּךְ קָרוֹב וְאַתָּה / בִּרְשׁוּת עַצְמֶךָ.

אֶת הַקּוֹלוֹת הַדַּקִּים עֲדִינִים שֶׁל מַעְיְנֵי הַהֲוָיָה – / שׁוֹפָר שֶׁבּוֹכֶה וַאֲנִי שֶׁצּוֹחֶקֶת / מְבַקֶּשֶׁת רַק שֶׁקֶט

הרבה פרופ׳ דליה מרקס מציעה מספר תפילות ליולדת, מההריון ועד לטבילה שאחרי הלידה

כְּמוֹ לֹא חָצְצוּ חֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנִים,/ אֶחָד הָיָה הַקּוֹל.

וַאֲנִי אֲכַסֶּה רֹאשָׁם בְּטַלִּיתִי / וְאֶלְחַשׁ לָהֶם / הִגַּעְתֶּם / בְּרוּכִים וּבְרוּכוֹת / הַבָּאוֹת וְהַבָּאִים אֵלַי

הֲרֵי הָרִיתִי אֶת כּוּלְכֶם / חַיִּים שֶׁלִּי, וּמָה / נוֹתַרְתִּי עֲטִיפָה / רֵיקָה, חַפָּה מֵהַפְתָּעוֹת.

לוּ הָיִיתִי יְכוֹלָה לְהַתְחִיל טְהוֹרָה מִכָּל הָעֶצֶב שֶׁאֲנִי עֲצוּבָה, מִכָּל הַפַּחַד שֶׁאֲנִי פּוֹחֶדֶת, הָיִיתִי מִתְעַלָּה מֵעַל הַפְּגִיעוּת, מֵעַל רַגְשָׁנוּת הַיֶּתֶר, לֹא הָיִיתִי כָּל הַזְּמַן קָרְבָּן שֶׁל עַצְמִי הַמַּכָּה,

בֵּינְתַיִם, נִשְׁכְּבָה הַשְּׁכִינָה בֵּין הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלְּךָ לַבֶּטֶן שֶׁלִּי / וְהֻפְתַּעְנוּ אֵיךְ הִתְגַּלְּתָה כָּךְ פִּתְאוֹם אֱלוֹהוּת. / בַּצַּד שֶׁלִּי הִתְיַשֵּׁב גַּם פַּחַד

זֶה קָרְבַּן הַחֵטְא / שֶׁל שְׁנִיָּה, / שֶׁהִיא צוֹעֶקֶת בְּסוֹף הַלֵּדָה / "אֲנִי לֹא יְכוֹלָה יוֹתֵר"

הרבנית החילונית סיגל אשר מציעה להרכיב טקס קבלה של התינוק או התינוקת לתוך המשפחה.

הַמְּיַלֶּדֶת מְמָרֶקֶת גּוּפְךָ / בְּמַגֶּבֶת מְחֻסְפֶּסֶת, / מוֹלִיכָה אוֹתְךָ לְקֻפְסָה

מְרֻפֶּטֶת כְּמַגֶּבֶת, חֶבֶל הַטַּבּוּר בֵּין יָדַי. / צוֹעֶקֶת לְחַיִּים / לְהִוָּלֵד

מִצְאִי בָּךְ שׁוּב אֶת עַצְמֵךְ / טוֹבָה דַּיָּהּ. / יָשֵׂם לָךְ שָׁלוֹם

שׁוֹאֶגֶת / אֶל מוּל אֵיתָנֵי הַטֶּבַע / וּפִלְאֵי הַבְּרִיאָה

נְשׁוֹתַיִךְ אֵלֶּה... / יוֹשְׁבוֹת בִּקְרָנוֹת חַסְרוֹת זֶהוּת שֵׁם וָתֹאַר, / אֲסוּרוֹת בְּכִתְמֵי צֶבַע זְהַב צֹהַר וּכְחֹל מַבָּט

גַם הַיֶלֶד מְבַקֵשׁ לְהַחְלִיט עַל עַצְמוֹ, / מַבִּיט בִּתְמוּנוֹת שֶׁל הוֹרָיו טֶרֶם נוֹלַד / מְחַפֵּשׂ אֶת גוּפוֹ בְּכָל הַמְקוֹמוֹת

מְקוֹמוֹת בַּגוּף שֶׁלֹא נָשְׁמוּ / עַכְשָׁו מַתְחִילִים לָנוּעַ.

לָדַעַת אֶת תְּנוּעַת הַהִתְמַסְּרוּת / בֵּין מִשְׁבְּרֵי גַּלָּיו הַגְּבוֹהִים