לדבר גלויות על ספרות ורוח

עֲשֵׂנִי, / בְּרוּרָה לְפָנֶיךָ / שֶׁלֹּא אֶצְטָרֵךְ לְהַסְבִּיר / עֵינַיִם טְרוּטוֹת וְגוּף רָפוּי / עָיֵף מִמִּלְחָמוֹת לֵילִיּוֹת / בִּתְהוֹם רַבָּה.

"אַל תִּהְיִי קֹרַח, / אֲנָשִׁים לֹא אוֹהֲבִים יַלְדָּה שֶׁמַּצְבִּיעָה עַל הַמֶּלֶךְ הָעֵירֹם. / הַמְּצִיאוּת הַיִּשְׂרְאֵלִית תִּבְלַע אוֹתָךְ, הַחַמְסִינִים יִשְׂרְפוּ."

שֶׁשָּׁנִים לֹא הָיִינוּ קְרוֹבִים / שֶׁיֵּשׁ לִי עוֹד שְׁנֵי אַחִים / שֶׁתָּמִיד הָיִיתִי מְבֻגֶּרֶת מִמְּךָ

עֵינֶיךָ מְלַטְּפוֹת / בְּרַכּוּת שֶׁל לַיְלָה מִתְגַנֵּב / אֶת הַקְּמָטִים הַחֲדָשִׁים / שֶׁאָסַפְתִּי / בְּיוֹם הַחֻלִּין הַחוֹלֵף

רֶגַע אֶחָד, תַּעַצְרִי בְּבַקָּשָׁה / אֲנִי עוֹד לֹא מוּכָנָה לַשָּׁלָב הַבָּא. / עֲדַיִן מִתְרַגֶּלֶת לֶהֱיוֹתֵךְ לְצִדִּי / בַּמּוֹשָׁב הַקִּדְמִי

בְּפָנֶיהָ הִשְׁתַּקְּפוּ פְּנֵיהֶן שֶׁל אִמִּי וְשֶׁל חַמּוֹתִי / שֶׁל בִּתִּי הַבְּכוֹרָה וְשֶׁל זוֹ שֶׁעוֹד לֹא נוֹלְדָה.

צֵרַפְתִּי תֹּף / וְצַעֲדֵי מָחוֹל / וְשִׁכְנַעְתִּי אֶת עַצְמִי / שֶׁשִּׁירָתוֹ הִיא גַּם שֶׁלִּי.

אֵינֶנִּי עֲנִיָּה מִמַּעַשׂ, / אֲנִי עֲשׂוּיָה / קִרְעֵי עָבָר.

אָז אֲנִי מַדְלִיקָה נֵר וְעוֹבֶרֶת מִפִּנָּה לְפִנָּה / בֵּין חַדְרֵי הַלֵּב

רְאִי, הַחֶדֶר רֵיק כִּמְעַט. / זוֹ דִּירָה שֶׁאִישׁ אֵינוֹ רוֹצֶה לִקְנוֹת,

וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי / כְּשֶׁהִתְיַצַּבְתָּ בְּתוֹךְ חַיַּי / שֶׁכָּךְ זֶה יִהְיֶה.

וְתִקְוָה לְתִקוּן פְּנִימִי שֶל הַלֵּב, מְעַט מָזוֹר לַקֹּשִי, לַכְּאֵב,

אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֲבָל / פָּנֶיהָ מִתְעַוְּתִים / שְׁקֵטִים

קִבַּלְתְּ שַׁבָּת חָפְשִׁית / אַתְּ בֶּטַח מְרֻצָּה.

לְכָל הַיְלָדִים בַּגָּן שֶׁלִּי / יֵשׁ אִמָּא וְאַבָּא וּבַיִת אֶחָד. / וְרַק אַבָּא וְאִמָּא שֶׁלִּי / גָּרִים בְּנִפְרָד.

טקסים לציון מאורעות בחיי ילדות, נערות ונשים כמעט ולא התקיימו, וכאשר התקיימו - נבנו במבנה של טקסים לבנים.

נִתַּמֵּר לַגֹּבַהּ וְלֹא נְפַחֵד

בְּמַגֶּבֶת בִּלְבַד מוּל הַחוֹדֶשׁ / מְלַאָה כַּלְּבָנָה, לֹא יָפָה כָּמוֹהָ

הַקַמְצָנוּת שֶׁבָּה אָנוּ בּוֹכִים מֵעַצְמֵנוּ מְעַט מְאוֹד מִילִים

אֲנִי מְקַוָּה שֶׁאֱלֹהִים מִתְחַבֵּאת בֵּין הַתַּבְלִינִים

משמעות הקשר בין כריתת הברית הגופנית והמעשה הלשוני של קריאת השם. מהברית שכורת ה' עם אברהם דרך מדרשים ועד ברית המילה היום.

חורבנו של המרכז הרוחני של העם והיציאה לגלות הופכים בשירהּ של דליה רביקוביץ למעגל הרחב שמושפע מחורבנו של התא המשפחתי הגרעיני. כשקודש הקודשים הזוגי מופרע ונפרץ, ומקדש הפרט, שהוא הבית, נבקע – גם חיי הכלל לא יוכלו עוד לשמר את האיזון העדין שמאפשר את קיומם.

בפיוט מתוארים הכאבים והקשיים העוברים על אדם הניצל מצרה, שלובים עם תחושת הפלא וההודיה על הצלתו.

רצינו לברכה דרך התבוננות בנשים הגדולות שקמו לישראל שבכוחן ובפועלן הביאו גאולה לעם.