לדבר גלויות על ספרות ורוח

לִהְיוֹת אִמָּא/ בַּמַּחְלָקָה/ לְהֵינִיק/ אַחֲרֵי נִתּוּחַ

בְּכַמָּה דְּרָכִים / אִשָּׁה נִקְנֵית לְאִישׁ? / בְּכַמָּה דְּרָכִים הִיא נַעֲנֵית?

מְסַדֶּרֶת אֶת הַקֵּן שֶׁלִּי / שֶׁיִּהְיֶה יָפֶה וְנוֹחַ / מְרַפֶּדֶת בְּאַהֲבָה וּדְבָרִים יָפִים

בַּלַּיְלָה זוֹכֶרֶת יָמִים אֲחֵרִים / כְּשֶׁהָיְתָה קְלִילָה יוֹתֵר וּפָחוֹת עֲיֵפָה / זוֹכֶרֶת שִׂמְחָה וַחֲלוֹמוֹת וְתִקְוָה / מַפְרִיחָה בָּלוֹנִים וּלְבָבוֹת בְּלִבָּהּ

אֲנִי צְרִיכָה שׁוּב לִזְחֹל/ אֶל מְעָרַת הָרֶחֶם שֶׁל אִמִּי/ אֲנִי צְרִיכָה שׁוּב לִקְרֹעַ שָׁם מַשֶּׁהוּ,

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם / הֲרֵינִי מוֹחֶלֶת וְסוֹלַחַת / לְעַצְמִי

כָּל כָּךְ הַרְבֵּה תִּקְווֹת שָׁם בִּפְנִינֵי עֵינַיִךְ / הַהַבְטָחוֹת כֻּלָּן מַרְבָד לִנְעוּרַיִךְ,/ מָה הֵבִיא עָלַיִךְ הַזְּמַן שֶׁחָלַף מֵאָז?

סימנֵי קריאה שֶהצָבנו / בְּסוֹף כָּל מִשְׁפָּט / כָּל חֲסָדִים שֶׁלֹּא עָשִׂינוּ / עִם גּוּפֵנוּ וְעִם הַנְּשָׁמָה הָעַתִּיקָה

הַסְּטוּדֶנְטִים הַצְּעִירִים / יֻפְתְּעוּ מְאֹד לְגַלּוֹת / בְּשִׁעוּרֵי הָאָנָטוֹמְיָה / שֶׁהָיוּ לִי שְׁלשָׁה לְבָבוֹת / וּשְׁמוֹנֶה זְרוֹעוֹת

כָּאֵלֶּה הֵם הַחֻקִּים / וְאֵין לִי דָּבָר פָּשׁוּט / מִלַּעֲשׂוֹת עַל פִּי הַצִּוּוּי / שֶׁהֲרֵי כְּבָר שָׁמַעְתִּי / קוֹל וּבָרָק מִפִּי הַשּׁוֹפָר / עַל הָרְשׁוּת הַנְּתוּנָה / לַחְמֹד אֶת הַשָּׁמַיִם

בּוֹאִי / אֶצְלֵנוּ אֵין דְּלָתוֹת / אֵין חַלּוֹנוֹת / אֵין מַרְתְּפִים / אֵין עֲלִיּוֹת גַּג / אֵין אֲוִיר

אֲנִי מִתְעַבֶּרֶת / שִׁשִּׁים שָׁנָה / אֲנִי מִשְׁתָּרֶשֶׁת / לְעֹמֶק קְרוּם / כַּדּוּר הָאָרֶץ

אַתָּה אָב לְכָל יִצּוּגִים דְּהוּיִים שֶׁאֲנַחְנוּ, / לַחֶלְקִיּוּת הַזּוֹ הַחֲמוּצָה / שֶׁאַתָּה מִתְעַקֵּשׁ שֶׁאַמְתִּיק.

בְּרִגְעֵי חֶסֶד / אֲנִי רוֹאָה אֶת הַיָּמִים הַנְּפוּלִים / סְקִיצוֹת לְשִׂמְלַת כַּלָּה / שֶׁאַתָּה מַשְׁאִיר לִי עַל הַשּׁוּלְחָן

עוֹמֵד עַל קֶרֶן אַחַת הוֹלֵךְ סְחוֹר סְחוֹר / מְשַׁוֶּה מִשְׁקָל חָג

נַבְעִיר נֵר רֵיחָנִי / יְבַעְבֵּעַ אוֹר, יַדְגִּישׁ אוֹתָנוּ חוֹתְרִים / בְּיָם תִּיכוֹן שֶׁל חֲשֵׁכָה

בפיוט מעוז צור שרים על צרות הגלויות. לאור מצב הקורונה ד"ר יעל לוין מציעה הוספה של בית על סיום המגיפה.

אִם תִּנְצֹר טֹהַר אַהֲבָה / קְרָא בִּשְׁמִי / וְאֶעֱלֶה אֵלֶיךָ מִן הַצֶּדֶף

וּבְבֵית הַדִּין / לֹא חָשַׁבְתִּי שֶׁתִּהְיִי / חָשַׁבְתִּי שֶׁאַתְּ מְרַחֶפֶת מֵעַל לְחֻפּוֹת לְבָנוֹת... / וְלָמָּה לָךְ / בִּמְקוֹם שֶׁבֶר וְחֻרְבָּן / בְּמִשְׂרָד צְדָדִי, בֵּית סוֹפֵר הַגִּטִּין

השמנה היא עניין של נראות. את לא יכולה לברוח מהמראה שלך. הוא תופס אותך כשאת מתבוננת במראה בַּכֹּל סרלואי כותבת על זהותה כאישה שמנה, על החטאים והאובססיות, ועל המקום האחד שבו אין פמיניזם.

נְשָׁמָה דּוֹאָה בַּמֶּרְחָב / נִלְכְּדָה אֶל מָסַךְ הַמַּחְשֵׁב, הָאַיְפוֹד וְתוֹלְדוֹתָיו

חָזַרְתִּי אֶל אוֹתוֹ מָקוֹם. שָׁנִים – דָּבָר לֹא הִשְׁתַּנָּה. הַכֹּל נִשְׁאַר כָּל כָּךְ עָקֹם.

הָרוֹפֵא אָמַר: "תַּעֲבִירִי אֶת הַסַּכִּין." / הַבַּרְזֶל חָרַךְ בַּמָּקוֹם הָרַךְ.

לוּ יָכֹלְתִּי אַלְפִּית מִן הַבְּרִית לִכְלוֹא בְּכַנְפֵי הַפַּרְפַּר / כְּשֶׁהָרַעַד יַחֲלֹף בָּךְ טוֹרְנָדוֹ יָחוּל בִּמְּקוֹמִי