הִסְכַּתְנוּ לַחֹמֶר הַהוֹלֵךְ וְנִקְלֶה / מִתְכַּלֶּה בַּשֶּׁקֶט הַסָּמִיךְ שֶׁל הַלַּיְלָה / קֶשֶׁב כָּרוּי, עָמֹק

כּוֹרַעַת בְּיַרְכְּתֵי בּוֹר וְיוֹדַעַת / בְּפִתְחוֹ מְחַכּוֹת לִי יָדַיִם טוֹבוֹת / מַמְתִּינָה לְהַכְרָעָה שֶׁתִּפּוֹל

וְחֹשֶׁךְ יָרַד עַל הַחֶדֶר / וְתָהִיתִי הַאִם כְּבָר עָצַמְתְּ אֶת עֵינַיִךְ / וּבָטַל זִיו הָעוֹלָם

חֵי נַפְשִׁי, נִסִּיתִי לִשְׂמֹחַ בְּחֶלְקִי, / אֲבָל זֶה פָּשׁוּט לֹא הִסְפִּיק.

נַנִּיחַ שֶׁהָיִיתָ עֲדַיִן כָּאן / נַנִּיחַ לְכָל אַנְחַת הַהֲנָחוֹת

הָאִישׁ שֶׁל הַשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה / הִתְרִיעַ שֶׁאֵין אֶצְלוֹ מַצִּיל / וְחָשַׁבְתְּ שֶׁמָּה כְּבָר יִקְרֶה

אֲבָל אַתָּה, כְּהֶרְגֵּלוֹ שֶׁל יֶלֶד הַמְּחַפֵּשׂ אֶת הַחֹם הָאִמָּהִי, בָּאתָ / וְהֵצַקְתָּ לִי וְאָמַרְתָּ — / תִּרְאִי מֶה עָשִׂית כְּשֶׁבָּחַרְתְּ עֲבוּרִי.

אֲנִי רַק שׁוֹתֶקֶת / וְהַמִּלִּים מִתְפָּרְקוֹת

הֶעָלֶה הָרִאשׁוֹן בְּחַיָּיו.

אֵיךְְ נִקְלְעָה אֶל גוּף שֶׁלֹא רוֹצֶה, / אֵיךְְ תְּפַלֵּס דַּרְכָּהּ וְאֵיךְ תֵּצֵא.

הצעה של הרב[נית] לאה שקדיאל עבור תום הסבב הראשון בהקפות של שמחת תורה, במילים מהנביאים ירמיה וזכריה המבטאים את רוח הגאולה עבור נשים במעמד זה ועבור הקהל.

גָּדוֹל עָלַי לְהִוָּלֵד כָּל תִּשְׁרֵי מֵחָדָשׁ / אָז אֲנִי בּוֹחֶרֶת לְהַטְלִיא / רַק חֹר אֶחָד / בָּרָקִיעַ הַמְחוֹרָר שֶׁמֵּעָלֵינוּ

אֲבָל עַכְשָׁו הִיא מַמָּשׁ צוֹעֶקֶת, רַע לָהּ מְאֹד. / קוֹרַעַת אֶת הַמַּצָּעִים, שׁוֹאֶגֶת שְׂנוּאָה שְׂנוּאָה.

יוֹתֵר מֵחֲמִשִּׁים שָׁנָה נִשְׁאַרְתִּי הֲמוּמָה. לֹא הָיָה לִי מַה לַּעֲנוֹת. / "יוֹתֵר טוֹב הָיָה לַעֲשׂוֹת דָּבָר אֶחָד גָּדוֹל", הֵבַנְתִּי יוֹתֵר וְיוֹתֵר.

עַל כּוֹס קָפֶה הַיּוֹם חָלַקְנוּ / בָּעֵינַיִם אֶת יְרֻשַּׁת הַחוּם / וְאֶת אוֹצַר הַיְּדִידוּת

כְּשֶׁאֲנִי פּוֹרֶשֶׂת אֶת יָדַי לְלַטֵּף אֶת רָאשֵׁיכֶם / הֵם גָּחִים מֵחֵיקִי, גְּבֵהִים וּמִתְרַחֲקִים, / וְנִשְׁאָרִים תְּלוּיִים בְּתוֹךְ כַּפּוֹת יָדַי / כְּמוֹ תְּאֵנִים הוֹלְכוֹת וּמַבְכִּירוֹת.

הֵבֵאתִי לָךְ חֲתוּלָה שְׁחֹרָה וּלְבָנָה מִן הָרְחוֹב / כְּדֵי שֶׁתִּרְאִי דְּרָכֶיהָ, בִּתִּי.

זוֹ אֲנִי הַמְּעִירָה אֶתְכֶם מֵחֲלוֹמוֹת / וּמְסִירָה אֶת הַשְּׂמִיכָה מֵעַל שְׁנַתְכֶם הַמְּתוּקָה / כְּמוֹ חַלָּה זֶה עַתָּה אָפִיתִי.

עַכְשָׁו אֲנִי רוֹאָה אֶת הָאָבָק הַכּוֹכָבִי / מֵציף אֶת הָרָקִיעַ בְּאָפִיק רָחָב רָחָב / וְעֵץ הַצַּפְצָפָה טוֹבֵל רִשְׁרוּשׁ אַחַר רִשְׁרוּשׁ

שַׁעֲשׁוּעֵי נִחוּמִים / שֶׁל לִבּוּן הַקֶּרֶב / וְקִרְבַת הַלֵּב /

עַפְעַפֵּי יְשֵׁנִים וְלֹא נִים / מִתְכַּוְּצִים מֵחִיּוּךְ.

לְהַאֲמִין, לְהַאֲמִין בַּמְּתִיקוּת שֶׁל הַנִּשָּׁא עַל הַשֶּׁכֶם בִּשְׁנַיִם, / לִקְטֹף בַּחֲשַׁאי עֵנָב וְלָשִׂים אוֹתוֹ בַּפֶּה הָאָהוּב.

בְּנִי בּוֹנֶה אוֹתִי / קוֹמָה אַחַר קוֹמָה / נְשֹׁם עָמֹק־עָמֹק אֶל הָרֵאוֹת / הַעֲמֵק רְאוֹת בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת

עֲטוּפָה בְּמַיִם קְדוּמִים, אֲנִי / מְבָרֶכֶת עַל חַבְלֵי טַבּוּר שֶׁנֻּתְּקוּ וְשֶׁנִּתַּקְתִּי / וַעֲדַיִן מְרַחֲפִים לְיָדִי וְאִתִּי