לדבר גלויות על ספרות ורוח

כִּי זִכָּרוֹן צָבוּעַ בִּטְרָאוּמָה / חָלָק כְּחֲלוּק הַנַּחַל, / חֲמַקְמַק וְאֵינוֹ נִתְפָּס.

אַל תְּגַלּוּ לָהֶם / שֶׁאֲנִי בּוֹגֵד בָּהֶם, / שֶׁאֲנִי חוֹפֵר בַּסַדְּנָא כְּקַרְדּוֹם

זֶה לֹא שֶׁאֲנִי נֶגֶד גַּעְגּוּעַ / פָּשׁוּט אֵין לִי מֻשָּׂג מַהוּ.

לָשֵׂאת תְּפִלַּת כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים / וּלְגַלּוֹת כִּי שְׁיָרֵי מִי שֶׁהָיִיתִי / מִסְתַּיְּדִים עַל דָּפְנוֹת הַנְּשָׁמָה

אַתְּ נִזְכֶּרֶת בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לִבְרִיאָתֵךְ הַשְּׁנִיָּה. / אָז הָרִית עוֹלָם.

שיחה עם הרבנית חמוטל שובל על תפקידה הרבני, לימוד התורה שלה מאז השבעה באוקטובר, ועל השינויים הקהילתיים שהיא רואה ושהיתה רוצה להוביל

ראיון עם המשוררת קמה שיר על כתיבת וקריאת שירים, על המפגש של שירה עם עולם הטיפול, ועל הדרך הספרותית שלה. בתוך כך מספרת גם על שני רגעי מפתח בחייה: קריאת "אהבה" של דליה רביקוביץ' בתיכון וניתוח טקסטואלי ל"ניגון עתיק" של אלתרמן, שלימדו אותה להחזיק קונפליקטים בשירה ובחיים.

מַשֶּׁהוּ מְפַיֵּס נִרְגָּשׁ לַבָּאוֹת - / רִמְזֵי אֱלוּל

יַחֲזִיק אֶת הַלֵּב / בְּיָדַיִם גְּדוֹלוֹת, / יִלְחַשׁ לִי מִלִּים / מִתּוֹךְ הַמַּבָּט

הִיא הוֹלֶכֶת מִמֵּךְ וְשָׁבָה אֵלַיִךְ.

אֲנִי רוֹצָה לִלְמֹד / לָדַעַת הַכֹּל, לֶאֱכֹל הַכֹּל, לְהִתְמַסֵּר / לָאָמָּנוּת עַד כְּלוֹת

כְּשֶׁאֲנִי מַחֲזִיקָה אֶת בִּתִּי

הַגּוּף נָע הָלוֹךְ וָשׁוֹב בֵּין מַטְּלוֹת הַבַּיִת / וּפְקָקֵי הַתְּנוּעָה, מַתְּ וְהִכְנַסְתְּ כֵּלִים לַמַּדִּיחַ / וְגָרַפְתְּ אֶת הֶעָלִים בַּגִּנָּה

אַל תִּשְׁכְּחִי אֶת כַּפּוֹת הָרַגְלַיִם / רְאִי אֶת הַיָּד הַמְּתוּקָה / סַבְּנִי מְעַט אֶת הַלְּחָיַיִם

לֹא יִכְבֶּה בַלַּיְלָה נֵרָהּ. / תַּעֲמֹד וְתָכִין לִילָדֶיהָ / מַטְעַמֵּי אַהֲבָה טְהוֹרָה.

תִּרְאִי, הִיא אוֹמֶרֶת / הַכֹּל נָקִי וְרֵיק

גִּזְעוֹ כְּשׁוּרָה שֶׁל גּוּפִים / נִזְקָקִים זֶה לָזֶה, / עֲנָפָיו נִשְׁעָנִים עַל עַצְמָם.

יָמִים אֱלוּלִיִּים מְלֵאֵי צִפִּיַּת יְלָדִים / פּוֹתְחִים שַׁעַר בְּיַלְקוּט חָדָשׁ / מַלֵּא חֲשָׁשׁ וְתִקְוָה

תְּהֵא הַשָּׁעָה הַזֹּאת / שֶׁבָּהּ רוּחַ קְרִירָה שֶׁל רִמְזֵי סְתָו / פּוֹרַעַת לִי אֶת הַשֵּׂעָר

כָּל אֶחָד יָצָא אַחֶרֶת / אֶחָד חָמוּץ מִדַּי / הַלִּימוֹן נִשְׁפַּךְ מִבְּלִי מֵשִׂים / אֶחָד מֻפְצָץ בְּשׁוֹקוֹלָד עִם פִּצְפּוּצֵי נִחוּמִים / אַחַת שָׁכְחָה תִּיק מְלֵא נְזִיפוֹת

שֵׁב בַּשָּׂדֶה הֶחָרוּךְ הַזֶּה / שֵׁב בְּתוֹךְ הַצַּעַר הַמְּעַכֵּל עַד אֲשֶׁר יַעֲלוּ מִפְרָשִׂיּוֹת הָאוֹר / מִבְּלִי לְפַתּוֹת אֶת הַלֵּב שֶׁיָּשׁוּב אֶל צִירוֹ

הוּא אוֹמֵר: "אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת אִתָּךְ", לְאִמָּא שֶׁלֹּא נִמְצֵאת. מָה עוֹד נוֹתַר לְלַקֵּט / מִשְּׁאֵרִיּוֹת הַסַּחַף שֶׁל הַיּוֹם?

הַיּוֹם אַתָּה מַמָּשִׁי יוֹתֵר מִשֶּׁתִּהְיֶה מָחָר / זֶה לֹא מַפְרִיעַ לִי לֶאֱהֹב אוֹתְךָ עַד קְצוֹת / הָעַכְשָׁו הַפָּרוּעַ הַזֶּה

אַתָּה עֲדַיִן מַרְגִּישׁ וַאֲנִי לֹא רוֹצָה לְגַלּוֹת לְךָ / שֶׁזֶּה חוֹלֵף / שֶׁהָעוֹלָם מִתְגַּלֶּה בִּכְסוּתוֹ הַמַּבְהִילָה / שֶׁמְּאֻחָר יוֹתֵר בַּחַיִּים אֲנַחְנוּ מִתְאַמְּצִים כָּל-כָּךְ לֶאֱסֹף מְעַט מִדַּי מֵהַזֹּהַר