לדבר גלויות על ספרות ורוח

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ רְפוּאָה שְׁלֵמָה / יַחְזִיר תִּינוֹקוֹת לְעַרְשָׂם, / יַחְזִיר לְאָחוֹר אֶת הַזְּמַן / יַעֲצֹר אוֹתוֹ בְּ־6:28 בְּבֹקֶר שַׁבָּת, הַ־7 בְּאוֹקְטוֹבֶּר אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וְשָׁלוֹשׁ, חַג שִׂמְחַת,

הַזְּמַן הוֹלֵךְ וּמִתְאַחֶה לִזְמַן אֶחָד, / אַךְ לֹא בְּאֹרַח גְּאֻלִּי, כִּי בִּקְרִיסָה, בִּנְגִיסָה

לֹא, זֹאת לֹא שְׁרִיקָה עוֹבֶרֶת מִדֵּי בֹּקֶר בָּעוֹלָם. / זֹאת רַק תְּפִלָּה שֶׁשָּׁבָה מִן הַקִּיר

וְאֵין הַקּוֹל נִשְׁמַע / בִּתְנוּעַת הַנְּטִישָׁה / קְרִיאָה סְתוּרָה / בָּאֵלֶם הַגָּדוֹל

הִתְפַּלַּלְנוּ לְגִשְׁמֵי בְּרָכָה / אֲבָל יָרַד עָלֵינוּ מַבּוּל 

בַּיּוֹם הַהוּא / נֶאֱטַם פֶּתַח רָקִיעַ / לֹא סֶדֶק טַל / לֹא  / נֶקֶב מָטָר 

אַתְּ לֹא תִּקְּחִי מִמֶּנִּי אֶת הַחֶמְלָה וְלֹא אֶת הָאַהֲבָה, / אֲנִי אַמְשִׁיךְ לֵהָנוֹת מִמֶּתֶק הַשֶּׁמֶשׁ

סְבִיבִי אַלְפֵי כַּדּוּרִים חוֹלְפִים. אֲנִי שׁוֹמַעַת אֹתָם. אֶת חֶלְקָם רוֹאָה.

הַנְּשִׁימָה שִׁטְחִית, בְּקשִׁי / מִתְרוֹמֶמֶת / כְּנֶגֶד הִתְנַגְּדוּת. 

הָרְגָעִים מֵהֶם נִלְקַחְתֶּם – / קְרָעִים בַּזְּמַן. חשֶׁךְ בִּלְתִּי נִתָּן.

חֲבָל שֶׁאֵין כַּפְתּוֹר / שֶׁאִם לוֹחֲצִים עָלָיו אֶפְשָׁר לַחְזֹר / לְלִפְנֵי שִׂמְחַת תּוֹרָה

אֱלוֹהֵי הַנְּבוֹכוֹת, אֱלֹהֵי הַבּוֹכוֹת,

הַשּׁוֹמֵעַ קוֹל הָרַעַם מְבָרֵךְ: / 'שֶׁכֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ מָלֵא עוֹלָם'

כיצד נציין מעתה את שמחת תורה? איך ניתן לעצב ולקושי מקום, ומה המינון הנכון של השמחה שנוכל לשלב על סיום קריאת התורה? אילנה עב״ו גולן מציעה מנהג חדש-ישן ליום המורכב, המתבסס על ההפטרה שקוראים בחג שמיני עצרת

לִכְאוֹרָה הַשֶּׁמֶשׁ עוֹלָה כָּל בֹּקֶר מֵחָדָשׁ / מִצַּוָּארוֹ שֶׁל הַר לִכְאוֹרָה הַצִּפּוֹרִים / מִתְוַכְּחוֹת עַל חַלּוֹנִי לְמִי הִיא שַׁיֶּכֶת / הַגַּעֲגוּעַ לַחַיִּים

אֲנִי מְקַפֶּלֶת שְׁאֵלוֹת גְּדוֹלוֹת / וּפְחָדִים לִמְטוֹסֵי נְיָר. / מַרְכִּיבָה מֵהֶם נוֹשֵׂאת מְטוֹסִים וְצִי אֳנִיּוֹת,

א. צַיֵּר לִי תִּקְוָה: \Imagine  / ב. לֹא, אֲנַסֶּה שׁוּב: תּוֹרִיד אֶת הַיּוֹנָה. תִּמְחַק גַּם אֶת עֲלֵה הַזַּיִת. צַיֵּר לִי תִּקְוָה אַרְצִית יוֹתֵר. מְפֻכַּחַת. בְּסִגְנוֹן רֵאָלִיסְטִי.

וְקָמָה בָּנוּ הֲבָנָה: הָאָדָם הוּא חַיָּה קְטַנָּה / שֶׁאֵינָהּ אוֹמֶדֶת נָכוֹן אֶת גָּדְלָהּ.

מוּטָב אָמוּת וְאֹתִיּוֹת חֶמְלָה בְּעַד צְעִיף עֵינָי / מִלִּחְיוֹת וְשִׂנְאָה חֲקוּקָה לְמִצְחִי

מֵאָז שֶׁזֶּה קָרָה אֲנִי חַיָּה יוֹתֵר 

לַחְסֹם, לַהֲדֹף, לְהַדְחִיק, לְהָשִׁיב מִלְחָמָה. / מַחְבִּיאָה חֲרָבוֹת אוֹר תַּחַת הַמִּטָּה.

מִי שֶׁבָּחַר בַּאֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב / וּבְאִמּוֹתֵינוּ שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה / וּבֵרְכָם בְּבִרְכַּת "גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה" / הוּא יְבָרֵךְ אֶת כָּל הַמִּשְׁפָּחוֹת

כֻּלָּם כּוֹתְבִים שִׁירִים עַל בַּיִת, / עַל בַּיִת שֶׁחוֹזְרִים אֵלָיו / עַל בַּיִת שֶׁמִּתְפּוֹרֵר / עַל בַּיִת שֶׁנֶּהֱרַס