לכבוד חג החנוכה, אנו, בצוות מגזין גלויה, מפנות אלומות אור אל רשומות קיימות באתר וממליצות לקרוא בהן בכדי להאיר מחדש את הקיים, להודות, לשבח ולהתפתח.

חג החנוכה מגיע לפתחנו, ומזכיר לנו, כבכל שנה, להדליק את נרות החג ולהוסיף בכל יום אל האור ומן האור. בתוך הימים המתקצרים והחושך שמגיע מוקדם ומאפיל בעונה זו, אנחנו מתכנסות ומתכנסים אל הבית אך גם פונים החוצה ('על פתח ביתו מבחוץ') – ולמעשה מדליקים אור בתוך החושך. על הדלקת הנרות דווקא בתקופה זו ניתן להסתכל כתנועה המתנגדת לחושך ומבקשת לגרשו ואפשר גם להסתכל על הדלקת הנרות כבקשה למצוא נחמה ופעולה של הזכרה את נקודת האור הנמצאת בתוך החושך. 

פתאום כוכבים / נעם גבע

בְּסִמְטָה צָרָה
פָּנַס הָרְחוֹב כָּבָה
פִּתְאוֹם כּוֹכָבִים

שיר ההייקו הזה מתאר כיצד בזכות פנס שנכבה תשומת הלב מופנית אל הכוכבים שבשמיים, אל האור הטבעי שאור החשמל האפיל עליו. השיר מתאר את הפתאומיות המפתיעה שמה שיכול היה אולי להבהיל ולהיחוות כגריעה, מתברר כמה שמעניק תוספת משמעותית וראיה שלא היתה קודם לכן דווקא כשאור הפנס דלק.
על אודות הבהלה האפשרית כאשר אור שהיה נעלם מתייחס המדרש הבא:

…לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך
אמר: אוי לי, שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו,
וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים.
עמד וישב ח' ימים בתענית [ובתפלה].
כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך,
אמר: מנהגו של עולם הוא.
הלך ועשה שמונה ימים טובים.
לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים.

(תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ח, עמוד א)

במדרש המוכר דלעיל, מסופר על אדם הראשון שכשפגש בימים המתקצרים בעונת החורף פענח זאת כחוויה של סוף העולם, מתוך הנחתו שאם יש פחות אור שמש אזי העולם הולך אל הכליון. אך, לאחר תקופה כשהבחין שהימים חוזרים ומתארכים, הבין שכך דרכו של עולם ואין התמעטות האור מעידה על סוף ויתרה על זאת – לאחר ההתמעטות מגיע גם ריבוי אור והימים מתארכים. המדרש תולה את החוויה הזו כזו שחקקה את ייחוד הזמן בליבו של החורף עם שמונה ימים טובים המציינים את המאורע (לכך יש גם סיפור על קביעת חג החנוכה, המקביל במוטיבים רבים במסכת שבת). על פי המדרש, אם כן, בקביעת החג האדם הראשון לא ציין נס גדול שחורג מדרך הטבע, אלא חגג את הטבע ודווקא את דרכו של עולם – על סבביו ועל האור המתמעט ומתרבה בו.  

אולי, גם דברים שהם דרכו של עולם, יכולים להיראות כמו נס כשמסתכלים בהם בעיניים בראשיתיות, בפליאה, בעת הפניית תשומת הלב. 

בתוככי השגרה, בימי הלימודים והעבודה, בתוך חיי המשפחה והזוגיות ואף בעת פרק היחידאות והבקשה, קל לשקוע בתוך החושך והאפרוריות של השגרה האופפת. אבל גם בתוך שצף החיים הגועש, בתוך היומיום הפשוט – אפשר לבחור ולראות שיש אור, שיש נס. 

יש שעה שהאור / רחל חלפי

יֵשׁ שָׁעָה שֶׁהַכֹּל יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ
הָאוֹר
כְּמוֹ אֶבֶן חֵן בְּתוֹךְ עֲדִי זָהָב
אֶפְשָׁר לַחְפֹּן אוֹר כָּזֶה
אֶפְשָׁר לֶאֱכֹל אוֹר כָּזֶה
אֶפְשָׁר לִגְמֹעַ אוֹר כָּזֶה
אֶפְשָׁר לַנוּעַ בּוֹ לָאֹרֶךְ וְלָרֹחַב
אֶפְשָׁר לִשְׁקֹל אוֹתוֹ בְּזָהָב
מָלֵא

לכבוד חג החנוכה, ריכזנו שמונה המלצות קריאה של מאמרים מרחבי מגזין גלויה המבטאים בקשה להאיר את היש ולחגוג אותו.

1. מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת – טקס חנוכת הבית / צוות גלויה

2. על אורות וכלים בזוגיות: איך להרחיב את הכלים לאורך שנות הזוגיות? / הרבנית שרה סגל-כץ

3. חותמי אהבה גופניים / שולמית שפרבר

4. זוגיות כמשימה, זוגיות כהזדמנות / עמרי שרת

5. "בגוף אני מבינה": לפגוש את המיניות – ללא תלות בסטטוס הזוגי / טל נוימן

6. אוצר סמוי של סבים וסבתות / מיכל מינצר

7. מקבץ שירים מרחבי המגזין העוסקים באמונה

8. מקבץ שירים מרחבי המגזין העוסקים באהבה

* / ישראל אלירז

אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁמַּשֶּׁהוּ יִקְרֶה בְּקָרוֹב
וְחָשַׁבְתִּי לְסַפֵּר לָךְ עַל כָּךְ
אִם זוֹ אֵינָהּ יְדִיעָה מַרְעִישָׁה

זֶה מִשּׁוּם שֶׁשָּׁכַחְנוּ אֶת פֶּ לֶ א
הֱ י וֹ תֵ נ וּ בְּ ת וֹ ךְ הָ ע וֹ לָ ם .

מַ ה שֶּׁ קּ וֹ רֶ ה בּ וֹ ק וֹ רֶ ה
בְּ לִ י הֲ פ וּ גָ ה .

זוֹ הָעוֹנָה בָּהּ קַל לוֹמַר מַשֶּׁהוּ
עַל הָעוֹלָם וּלְחַכּוֹת לְיַד

מאחלות חנוכה שמח, מלבב ומואר!

צוות מגזין גלויה.