טבעו של האֶרוֹס לצוץ לאו דווקא על פי הזמנה ותכנון. הוא יכול להופיע בשלל רגעים לא אידיאליים; הצעה לחוש את המחוייבות הפנימית למצוות עונה, כשהיא מתגלית מבין החרכים ומבקשת להרוות את צימאונה ולדעת את מקומה.
תקופת ההמתנה של בני זוג לחיי יחד מלאים, ממושכת ומלאת ציפייה. זוגות שמתארסים ונישאים חווים את המתח וההשתוקקות שבהמתנה לבית משותף, לרצף של נוכחות זו עם זה וזה עם זו. עם החתונה נפתח השער. חיי היחד זוכים למרחב משל עצמם, מרחב כמוס המאפשר אינטימיות בחפץ לב; מרחב פרטי, המאפשר להם קרבה ללא מֵצָרִים, כאוות נפשם בימות ההיתר.
טבען של הכמיהה וההשתוקקות לִגְאוֹת, לִגְדּוֹשׁ ולהתפרץ. איך נראים החיים תחת השפעה של כוחות-אֶרוֹס שכאלה? החינוך הדתי מעניק לנו כלים חשובים בהכנה לחיי הנישואין, אך רובם ככולם מתמקדים באיסור: ימי ההרחקה והמגבלות על קרבה גופנית. אך יש לזכור כי זמני האיסור הם החריג והיוצא מן הכלל (וחשוב ללמוד ולהיערך לקראתם), ואילו הכלל, המציאות הזוגית היסודית, היא שבני זוג נמצאים בקרבה הדדית: "מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים" (שיר השירים ז, ז). בשורות הבאות נבקש להתבונן במציאות הגועשת הזו, ולשרטט כלים עבור הסער הרגשי והפיזי בתוך חיי היומיום.
מה הלו"ז
זוגות רבים מגיעים לחיי הנישואין עם הרגלים בוגרים ובריאים לגבי ניהול זמן, סדר פנימי ודרכי התנהלות. הכניסה לחיים משותפים כוללת גם שלבי למידה והסתגלות לחלוקת הזמן והמרחב הפיזי יחד, לניהול המשימות באופן יעיל, וכן הלאה. ואמנם, חשוב ונכון ללמוד כיצד להיות יעילים ומסודרים, כיצד להפיק את המֵרַב מהחיים המשותפים ולהתנהל באופן המיטבי; אבל תכלית חיי הזוגיות אינה להיות רק "צוות לעניין", מתקתק משימות ויעיל. תכלית החיבור בין בני הזוג מתגלה דווקא במקומות שבהם פורצת התעוררות מינית שמשנה תכניות. כשהתשוקה גודשת וסוחפת והסדר מופרע.
חברה בכלל, וחברה דתית בפרט, שואפת לסדר ומייצרת כללים למניעת הפרת הסדר. המסר המועבר בדיבור ישיר ועקיף, עוד לפני הנישואין, מסמן מה ראוי ומה יאה לחיי המיטה ומה הם הזמנים והתנאים הנכונים לחיבור הזוגי. אמירות אלה הן בגדר 'שמועה רחוקה' שמהדהדת טקסטים שונים כגון הדיון ההלכתי בשאלת התאורה בעת התשמיש וההנחיה לקיים יחסים בחשכה. אך כדאי לזכור שהדיונים הללו, על הזמנים הראויים לתשמיש, לא התקיימו בחלל ריק; חז"ל ופוסקי ההלכה בעקבותיהם, חיפשו פתרון טכני בתקופות שבהן משפחות גרו בחלל אחד, שבו קיום יחסים יצר בעיית צניעות מרכזית. גם כיום יש שדבקים בהנחיות הללו ורואים בהן מידות נאות, או סגולות בעלות משמעות רוחנית-מיסטית.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
אהבה, פתאום היא מתפרצת
בקצב התזזיתי של החיים המודרניים, אופיים של חיי היום-יום משתנה בין זוג לזוג. ומכלול הגורמים המשפיעים על המצב ההורמונלי והנפשי של שני בני הזוג, מצב רוחם, רמת עייפותם או הרגשתם הפיזית, אינה דומה לאלו של זוגות אחרים. גם אופי ניהול הזמן משתנה ואינו אחיד. רוב הזוגות בימינו חיים לאורך היום בנפרד, בלימודים או בעבודה, מתמרנים בין משמרות בשעות שונות או עובדים יחד מהבית. גם אם תקשורת מילולית או כתובה מתקיימת ביניהם לאורך היום, המרחק היחסי מתקיים גם כן. התוצאה היא שכל זוג חווה הזדמנויות אחרות של תשוקה ורצון הדדי ועליו לנהל תיאום זמנים אישי שמסונכרן גם עם ניהול הזמן בכללותו. כל אלה דורשים קשב וגמישות מחשבתית של היענות בעת הגחת החשק, לעתים גם כשהוא בא בהפתעה.
יש שיקולים שראוי לקחת בחשבון בימינו, מתוך הכרה והתחשבות בתנאי החיים בזמננו. כיום, ישנן מודעות ודאגה לשמירת איכות החיים הזוגית והמינית בתוך שטף החיים; החל מהציפייה הזוגית לזמנים של חיי אישות (ליל הטבילה, ליל שבת, לילה קבוע במהלך השבוע), ועד להמלצה לקבוע דייט שבועי קבוע. נוכח העיסוק המוגבר בשלל עניינים, מחויבויות וסדר יום תובעני, עלול העמל הזוגי לדחוק ולמחוק את ההתחוללות הארוטית, שמטבעה צצה לא על פי הזמנה ותכנון מראש. הארוס יכול לצוץ כששני בני הזוג רחוצים, לבושים ומוכנים לצאת לאירוע משפחתי; או בבוקר, תוך כדי שגרת ההתארגנות ליציאה ליום עבודה עמוס; וכן בסיטואציות אחרות שאינן אידיאליות או מתוזמנות: האם ייתכן לאחֵר לחופה של בן דוד?! להפסיד ישיבת עבודה?! להשבית תכניות ולשנות סדר יום צפוף רק כי התשוקה דופקת על דלתנו?
ודילוגו עליי אהבה
בתוך הציפייה החברתית לסדר וכנגד החששות והרתיעות הללו, כדאי להיזכר בקולות אחרים בתרבות שלנו, שנדמה שאינם נשמעים כל כך.
"אמר רבי שמעון בן יוחאי: אהבה מקלקלת את השורה[…] דכתיב: 'וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר' וגו', ולא היה לו כמה עבדים?! אלא אהבה מקלקלת את השורה"
(בראשית רבה, פרשה נה).
אהבתו העזה של אברהם אבינו לבורא שיבשה את התנהלותו. הוא עצמו, ולא עבדיו, חבש את החמור וערך את ההכנות הטכניות לקראת העקדה. המדרש לא נוקט יחס שלילי בביטוי "אהבה מקלקלת את השורה", אלא דווקא משבח את אברהם אשר פורע את הסדר הטוב למען האהבה. כאשר יש אהבה, דברים סדורים יכולים להשתבש.
"ר' יששכר אומר 'וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה': אפילו אדם יושב ועוסק בתורה ומדלג מהלכה להלכה ומפסוק לפסוק, אמר הקב"ה חביב הוא עלי, 'וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה' וְדִלּוּגוֹ עלי אהבה"
(במדבר רבה, פרשה ב).
דרך משחק המילים "דִגְלוֹ-דִלּוּגוֹ" משבח רבי יששכר את פריעת הסדר שמתרחשת בהקשר של אהבה. גם לימוד תורה קטוע ובלתי מסודר חביב לפני הקדוש ברוך הוא, כשהוא נובע מתוך אהבה.
הלך הסדר, הכל בסדר
שיבה למדרשים אלה מחזירה סומק וחדווה אל חיי היחד, ומסמנת כי יש לפנות מקום וגמישות לארוס גם כשהוא בא לו באופן בלתי צפוי ומפר תכניות. אין כל רע לזוג נשוי, שנמצא בזמני ההיתר שלו, להיענות להתעוררות-פתע שכזו. אדרבה, היענות כזו תתרום חוויה חיובית לביוגרפיה הזוגית והאירוטית שלהם ותותיר את רישומה גם להמשך. ואולי יש בה גם תבלין מיוחד שמגביר את החוויה.
נכון, כאנשים בוגרים ואחראים עלינו לעמוד במחויבויות המשפחתיות, המקצועיות והחברתיות הסובבות אותנו והפרה מוחלטת של סדר היום לטובת סיפוק הארוס יכולה להעיד במקרים מסוימים על התמכרות ואיבוד שליטה. אבל בתווך שבין שני הקצוות – סדר הרמטי מכאן ואיבוד שליטה טוטלי מכאן – יש ספקטרום רחב וגמיש של מציאות נורמטיבית ובתוכו רוחשים להם החיים הזוגיים. בין שלל המחויבויות קיימת גם המחויבות למצוות עונה, ואם התשוקה שורה על שני בני הזוג בו זמנית, ונוצרת זרימה ביניהם, בכוחה לגבור על קלקול השורה.
זוגות ותיקים יודעים לרוב איך להודיע בעבודה על איחור בבוקר, כשרוצים להיות יחד מבלי הפרעות. אצל זוגות נשואים טריים, המיניות נחווית כפרק המשותף הראשון, ובמקרים אלה פשוט יותר לזרום עם שינויי הזמנים ועם הזדמנויות התשוקה וההדדיות שנוצרות. למעשה, גם זוג ותיק שנושא בנטל כבד יותר של אחריות ומשימות יכול ללמוד להכיר תודה לשיבוש בסדר יומו כאשר ההזדמנות נקרית בפניו, ולהגמיש את תכניותיו. הכרת תודה שאינה באה מתוך השלמה עם חלקיות הקיום והסתפקות במה שיש, אלא על עצם קיומה של ההתעוררות המעוררת ומרעננת את היום יום, ועל היכולת לפנות זמן ומקום למענָהּ ולהיענות לה.
מותר וכדאי, כשנכון ומתאים, לבחור להתמסר לרגע, לזרום עם הסחף הפנימי, להיות בחיבור ולהפנים שה'שיבוש' הכמוס הזה הוא חלק טבעי ונורמלי. בפרט בתקופת ראשית הנישואין, בשלבי גילוי המיניות המשותף, יש לו חלק חשוב בבניית הזוגיות. אמנם לעתים יש זמנים שבהם אי אפשר להיענות להתעוררות – זמנים של איסור, או משימות שאי אפשר לדחות. אבל אם נחוש את המחויבות הפנימית למצוות עונה, נדע להאיר לה פנים כשהיא מתגלית מבין החרכים ומבקשת להרוות את צימאונה ולדעת את מקומה.
המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:
- קודם אישות ואז נידה – הרבנית שרה סגל-כץ
- שעת רצון: על קיומו של הרצון בתוך המפגש הזוגי – הרבנית שרה סגל-כץ
- מצוות עונה ותדירות קיום יחסי אישות – הרבנית שרה סגל-כץ
- להתרגל שוב למגע אחרי הטבילה – הרבנית שרה סגל-כץ
- ימי הגבלה בתשמיש המיטה: תאריכים מיוחדים עם איסורים בחיי האישות – צוות גלויה
- ליל הטבילה: להכיר במורכבות – ד"ר מיכל פרינס
- הקשבה ואמפתיה: כלים לתקשורת מקרבת – פסית שיח
- אומנות בניית המשפחה – הרבנית מלכה פיוטרקובסקי
- מעגל ההסכמה – אביגיל חדד-דגן
- מודל הרמזור: לתקשר את גבולות המגע – שולמית שפרבר
- מאמר רלוונטי שהתפרסם בynet: מדוע כולם מקווים שבן הזוג יבין אותם ללא מילים? – שולמית שפרבר