עד הקצה: טיפול גוף-נפש למטופלות פוריות

השפעת טיפולי הפוריות נותרת בגוף ובנפש זמן רב אחרי שהם מסתיימים. הדרך להישאר מחוברת לעצמך גם בתקופה הזאת.

"עברו כבר ארבע שנים מאז שסיימתי את הטיפולים, יש לי שני ילדים מקסימים, ועדיין, כשאני שומעת את צירוף המילים "טיפולי פוריות", אני מתחילה לבכות כאילו מישהו לחץ לי על כפתור שהדליק פצע פתוח איפשהו שם בפנים…." 

זה מה שאמרה לי מטופלת שליוויתי בשנה האחרונה. טיפולי פוריות הם דבר מבורך שמאפשר לנשים ולגברים רבים לממש את רצונם להיות הורים. אך הם גם עשויים להיות חוויה קשה שהשפעתה נותרת בגוף ובנפש זמן רב אחרי שהם מסתיימים, וגם כאשר הם מסתיימים ב"ידיים מלאות".  

מנעד הנסיבות המביאות אישה או בני זוג לטיפולי פוריות הוא רחב וכך גם סוגי הטיפולים, מורכבותם, אורכם, ומידת ההתערבות ההורמונלית בהם. כל אישה או זוג חווים אחרת את הטיפול ומתמודדים אתו בדרכם. ויחד עם זאת, אפשר לומר בוודאות רבה, כי עבור רוב האנשים, טיפולי פוריות מגייסים מאמץ רב והתמודדות לא פשוטה.  

מעבר לקושי של הטיפולים עצמם, פעמים רבות אנשים בוחרים שלא לשתף את סביבתם בתהליך שהם עוברים, וכך הקושי מתעצם בשמירת הסוד ובהתמודדות שאינה מדוברת ואינה מעובדת. נוסף על כך, בחלק מהמקרים מכבידה גם תחושת הכישלון מעצם הצורך בטיפולים, וויתור על החלום להרות באופן טבעי ורומנטי. 

ככל שהתהליך מתארך, ועוברים עוד מחזור טיפול ועוד מחזור טיפול ללא היריון, הקושי הולך ומצטבר בגוף ובנפש. למעשה, כמו שתיארה המטופלת שציטטתי כאן למעלה, גם כשהטיפולים כן מצליחים והמטרה המופלאה הושגה, ועוברים בשמחה מטיפולים להיריון ומהיריון ללידה ולהורות – השפעתם של אותם טיפולים נשארת אצורה בגוף ולעתים צפה ונותנת אותותיה שנים רבות אחרי.

קושי הולך ומצטבר

כמטופלת פוריות בעבר, ומתוך ניסיוני כמטפלת גוף-נפש שמלווה נשים לקראת תהליכי פוריות, במהלכם ואף לאחריהם, אני מזהה שני מרכיבים מרכזיים שהם חלק בלתי נמנע בתהליך ושהשילוב ביניהם עלול להוביל לתחושות קצה ולערעור פיזי ומנטלי. אני מאמינה שמודעות למרכיבים אלה, הכרה בהם ותשומת לב אליהם, יוכלו לסייע לשמור על איזון ולחזק תחושת יציבות ונוכחות לאורך התהליך ולאחריו.

א. חוויית פולשנות ועיסוק יתר בגוף

לעבור טיפולי פוריות משמעותו להתפשט כמעט מדי יום ולעבור בדיקה וגינלית שוב ושוב ושוב, לעתים כל פעם בפני מישהו אחר. הבדיקה האינטימית, שרבות כתבו עליה, הופכת לסוג של שגרה לא אינטימית וכדי לעמוד במשימה הזאת של דקירות וחדירות בוקר אחר בוקר, נדרש מאמץ פיזי ונפשי וכח רב. נשים רבות מפתחות אטימות, סוגרות משהו בלב שלהן, מתנתקות רגשית כדי להגן על עצמן.

לכך מתוסף מאמץ ההורמונים – הזריקות הליליות, הסימנים הכחולים על הבטן, ההשפעות הפיזיות והרגשיות של ההורמונים (מי יותר ומי פחות). נוסיף לזה את המאמץ הפיזי להגיע מוקדם בבוקר לבדיקה, להגיע משם איכשהו לעבודה, להסביר או לא להסביר למה (שוב) איחרת או לא הגעת, או למה את לא מרגישה טוב. לחכות במתח לטלפון עם ההנחיות להמשך הטיפול, לדאוג שהצלצול יגיע דווקא כשלא תהיי זמינה, ובכלל – להמשיך לנהל שגרת חיים בתוך הטיפולים. ומעל הכול – להיות אופטימית וחדורת משימה – להאמין, כי חייבים, שהפעם זה יצליח. הכול יחד יוצר אינטנסיביות גדולה וחוסר איזון.

ב. תעתועי הגלוי והנסתר

פלא היווצרות החיים נסתר ואינו בידי האדם. מה שנקרא "תהליך טבעי" של כניסה להיריון, מתחיל בפרטיות ובאינטימיות נסתרת מעיני כול – ביחסי מין. באותם רגעים לא ידוע אם הביצית מוכנה להפריה ואם הזרע במצב אופטימלי, וגם אחריהם לא ידוע אם הייתה הפריה ואם כן, אם היא התפתחה לכדי יצירת עובּר, ואם הוא השתרש ברחם וימשיך להתפתח באופן תקין. התהליך כל כך נסתר עד שלעתים ההיריון מגיע בהפתעה מוחלטת.    

בטיפולי פוריות קו התפר שבין הגלוי לנסתר מתעתע, וזאת כבר משלב ראשוני מאוד. המעורבות הרפואית והיכולת הרפואית המדהימה "להציץ פנימה" יוצרת אשליה של שליטה בתהליך. בשלב המקדים, נערכות בדיקות רבות כדי להבין את המצב ההורמונלי. בתחילת התהליך עוקבים, בוקר אחר בוקר, אחר התפתחות הזקיקים וגדילתם, במטרה לדייק ולמקסם את הסיכוי ליצירת היריון. לאחר מכן מקבלת המטופלת הנחיות מדויקות ומרשמים מפורטים למינון התרופות, הזריקות והשעות המדויקות בביצוען. נעשה מאמץ לכוון לכל אישה את הפרוטוקול המתאים לה בדיוק מקסימלי. הרבה התרחשות שנועדה למקסם את הסיכוי ליצירת היריון שיוצרת מעין אשליה של ידיעה וודאות.

ואז, לאחר כשבועיים מלאי מאמץ ונתונים ומדידות, מגיע השלב שבו צריך להרפות ולתת לנסתר למלא את תפקידו.

אמנם גם בתהליך טבעי קיים שלב של המתנה ומתח, האם נוצר היריון לאחר יחסי המין, אך בטיפולי הפוריות נוצר פער דרסטי בין השבועיים מלאי המאמץ לשלוט בכל מרכיב בתהליך, לבין השבועיים הבאים של הנסתר וחוסר הוודאות. והפער הזה דרמטי ומערער. הנפש נדרשת לגמישות רבה כדי להחזיק אותו, וכדי לעבור מהאינטנסיביות מצד אחד אל ההרפיה והתקווה מצד אחר.

השילוב הזה בין הפולשנות והמאמץ הפיזי, המנטלי, הנפשי, החברתי והזוגי, לבין התעתוע שחווה הנפש במעבר החד מהגלוי, הוודאי והמדוד לנסתר וללא ידוע – יוצר חוויה מערערת, בעלת איכות משוגעת, שדורשת כוחות רבים כדי להחזיק אותה ולהמשיך לתפקד בדרך מאוזנת ונוכחת.

הגוף כמרכיב חשוב בתהליך של ליווי וריפוי

לשמחתנו, קיימת כיום מודעות רחבה לצורך בתמיכה רגשית ונפשית לאורך הטיפולים. בחלק ממרפאות הפוריות בבתי החולים מוצעת תמיכה ולצוותים הרפואיים יש על פי רוב מודעות לחשיבות נתינת המקום, במקביל לתהליך הרפואי, גם לחוויה המורכבת שעוברת המטופלת, שכרוכות בה התרגשות ושמחה, התכווננות מתמשכת לקראת מטרה והמון קושי ומאמץ.   

במצבים שבהם לגוף יש תפקיד כל כך דרמטי בתהליך, יש ערך רב לטיפול שמשלב חוויה של גוף, וזאת מכמה היבטים: ראשית לכול, הפחתת לחצים, הרפיית שרירים וכדומה (זאת למי שמסוגלת לתת לעוד מישהו לגעת בה ו"להתערב" בגוף שלה). מעבר לכך, יכולה עבודת גוף-נפש שמשלבת תודעה וחוויה של גוף (ולא רק מגע), לתרום רבות כעבודת עומק מול שני המרכיבים המערערים שתיארתי קודם: עיסוק היתר בגוף וחוויית הפולשנות; וערעור האיזון והטלטלה הנפשית אל מול המעברים החדים בין הגלוי לנסתר.

עבודה שמשתפת חוויית גוף יכולה להנכיח גבולות, להקנות שליטה, להעניק עדינות, רוך ומרחב בטוח שמאפשרים ריפוי של חוויית הפולשנות והניתוק הרגשי; עבודה נכונה עם הגוף ועם חוויית הגוף מאפשרת לתת קונטרה לטלטלה הנפשית בכך שהיא מנכיחה את היש, את הממשות של הגוף, את הנוכחות, הוודאות, היש הקיים והברור.  לדוגמה:

• תרגילי נשימה בסיסיים ופשוטים, מאוד אפקטיביים להגברת תחושת הנוכחות והקשב הפנימי.  
• תרגילים שממחישים את גבולות הגוף עשויים לחזק את תחושת השליטה הפנימית והקשב לגבולות הפנימיים. מתוך הבנת גבולות אלה מתבהרת ההבנה של המטופלת והחיבור שלה לצרכיה: איזו רמת אינטנסיביות של טיפולים מתאימה לי, למה אני זקוקה מבחינת שינה, תזונה, קשרי חברות, שיתוף. מה נכון לי ובשליטתי.
• תרגילי דמיון מודרך ותרגילים שמשלבים גם הילינג (עבודה אנרגטית), שואפים לאיתור החוויה הפנימית ויעילים בעיקר במקרים שבהם האישה חווה ניתוק רגשי כדי להימנע מטלטלות וכאב. עבודה בכלים חווייתיים אלו יכולה לסייע לה באיתור החוויה והרגש ולהחזיר לה את התחושה הנוכחת, הפעם מתוך שליטה והגנה.
• עבודת מגע ומודעות (גם בלי מגע) לאזור האגן ועמוד השדרה – במטרה לחזק תחושת קיימות ואיסוף ותחושת יכולת.
• ועוד.

לסיכום, תמיכה בכלל, ומתוך התייחסות גוף-נפש בפרט, היא בעלת חשיבות רבה לנשים הנמצאות בטיפולי פוריות, לאורך התהליך, לפניו ואחריו, וגם אחרי שנים רבות (כמו שראינו בפתיח), כדי לא לסחוב את הקושי כפצע פתוח ודלקתי. עבודת גוף-נפש קשובה ומותאמת מסייעת לחיזוק תחושת נוכחות ואיזון אל מול תחושות קצה פיזיות ומנטליות העלולות להתפרץ, ומחזקת את היכולת להצליח להיות בתהליך, לחוות אותו על שלל מרכיביו ולהישאר מחוברת לעצמך ולצרכייך.

***

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

• בגדי העקרות שלי – בתאל קולמן
• כולן בהריון חוץ ממני – גלויה אנונימית
• דבר והיפוכו – להיות אם יחידנית – בת שבע פורת
• הליכה במסע הפוריות – הרבנית שרה סגל-כץ
• אבחון וטיפול באי פריון הלכתי – הרבנית ד"ר חנה אדלר לזרוביץ'
• לראות את הכאב שבפנים – מוריה תעסן מיכאלי
• על הצורך בטקס לאחר אובדן היריון, והצעות מעשיות לכינונו – צוות גלויה
• עיבוד האיבוד: הצעה לטקס לאחר הפלה – רעיונות לקטעים ותפילות – גיתית איש שלום
• סיפורי לידה: הדס גלעד, די כץ שחר ואפרת שחר קפלן