בַּלַּיְלָה כִּכְּרוֹת לֶחֶם גּוּף נִפְרָסוֹת / גְּבִישֵׁי מֶלַח דִּמְעוֹת יַהֲלוֹם נִקְרָשׁוֹת

עָשִׂיתִי מַעֲשִׂים, הִתְאַמַּצְתִּי / הִרְפֵּיתִי וְהָיִיתִי פְּשׁוּטָה / הָיִיתִי קְרוֹבָה לַמָּוֶת / וְלֹא בָּא.

שְׁתִיקָה צוֹפֶרֶת עֲצָמוֹת סוֹרֶקֶת בַּרְזֶל / חַפְּשִׂי צְעָקָה שֶׁנִּשְׁאֲבָה אֵלַיִךְ פְּנִימָה

לְפָנִים, גַּם כְּשֶׁנָּפְלוּ חוֹמוֹת, גַּם כְּשֶׁנִּפְקְעָה עִיר, / הָיְתָה עוֹמֶדֶת, מִתְמַסֶּרֶת לְעֶצֶב הַגּוּף. / פֶּתַח לְבַיִת שְׁלִישִׁי הָיָה חֻרְבַּן הַנֶּפֶשׁ / וְכָעֵת מָה? / שְׁבָרִים מִתְחַנְּנִים לָעוּף.

הֶמְיַת נַרְקִיסִים חַיִּים הַכֹּל חַי מְאוֹד הַקְשִׁיבִי לִי / הַכֹּל מְאוֹד בַּחַיִּים

אַל תַּרְחִיקִי אוֹתִי / אַל תִּפְחֲדִי כְּשֶׁאֲנִי פּוֹחֶדֶת

אֲנִי קוֹנֶה אֶת הָאַדֶּרֶת, עוֹטֶה עַל הַבְּגָדִים / חוֹצֶה אֶת הַהַדְסוֹן, טוֹבֵל / בַּנָּהָר שֶׁבַע פְּעָמִים.

כָּבֶה בְּנִגּוּן סָמוּי וְגָלוּי בְּצַעֲקַת דְּמָמָה דַּקָּה / בְּגִלְגּוּלֵי שֶׁלֶג מְשַׁתְּקִים בִּלְחִישַׁת צֵרוּפִים

הִתְאַמַּנְתִּי בַּלֵּילוֹת, שָׁבַרְתִּי כֵּלִים, / עָשִׂיתִי לִי תְּרָפִים, הוֹצֵאתִי עַצְמִי / אֶל הַחוּץ, נִתְגַּלֵּיתִי בְּאוֹרוֹת גְּדוֹלִים.

לְהֵעָגֵן / קוֹצֶיהָ בִּבְשַׂר גַּבֵּךְ / יִתְדוֹת הַגּוּף אֶל הַקַּרְקַע

אֱמֹר לְעַצְמְךָ: / אֲנִי בַּחוּץ עַכְשָׁו. אֲנִי יָכוֹל / לָלֶכֶת.

אֱלֹהִים שֶׁלִּי צָפוּף לוֹ בִּתְחוּם שַׁבָּת וְהוּא רוֹצֶה לָצֵאת / אַלּוֹנֵי תָּבוֹר קוֹרְצִים לוֹ מֵרָחוֹק, אֵשׁ הָאֲשֵׁרָה בּוֹעֶרֶת

שָׁנִים הִסְתַּרְתִּי / אֶת צַלֶּקֶת הַכָּנָף הַכְּרוּתָה בִּכְתֵפִי

הַקִּירוֹת קְרֵבִים. אִם לֹא אֲמַהֵר / לֹא יִשָּׁאֵר לִי מָקוֹם לִדְחֹק אֶת יָדַי בֵּינֵיהֶם / אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה

צָמָא הוּא דָּבָר מְסֻכָּן, אֲנִי אוֹמֶרֶת לָךְ. / אַתְּ עֲלוּלָה לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים בִּלְתִּי שְׁפוּיִים

לִפְעָמִים הַבְּדִידוּת מְגָרֶדֶת לִי בְּחֻלְיוֹת הַגַּב / בְּדִיּוּק בַּמָּקוֹם שֶׁאֵלָיו אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לְבַד

ראיון גלוי עיניים עם יניב טורם, מאייר ומעצב - על השאלות שמלוות אותו מגיל צעיר, על תרגום העולם הפנימי אל תוך ספרו ״הלך״ ועל השלב הנוכחי בשיחה שלו בין ישראליות ליהדות

שיחה גלוית עיניים עם נעמה סדן על הבקשה לחיבור בין עולם התורה ועולם היופי ועל הבחירה והיצירה, על השפה המאד אישית שלה עם היופי שבטבע ועל היכולת לפתוח שערים ללימוד ולמעשה.

קוֹלוֹת יֵרָאוּ / וְאֶל יְדַבֵּר / וַאֲנִי אֶצְטַבֵּר בַּזָּהָב / וְאֶדְבַּק בַּגַּשְׁמִי.

אֲנַחְנוּ הַסֶּכֶר הַמּוֹנֵעַ מִן הָאֵלִים / לַעֲלוֹת שׁוּב מִן הַתְּהוֹם.

מִי שֶׁשָּׂם אֶת נַפְשׁוֹ הַחַיָּה הַבּוֹעֶרֶת / בְּבֵית מִמְכַּר מַחֲשָׁבוֹת / אֵינוֹ צָרִיךְ לִבְרֹחַ / מִן הָאֱמֶת הַמָּרָה

אֵינֶנִּי יוֹדַעַת עַל הַמָּוֶת יוֹתֵר מֵהֶם, וְאֵינֶנִּי יוֹדַעַת עַל הַחַיִּים יוֹתֵר מֵהֶם.

כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי אֶת פָּנֶיהָ הַקּוֹרְנוֹת כְּמִקֶּדֶם (...) יָדַעְתִּי פִּתְאוֹם בְּלֵב הַצַּעַר, שֶׁגַּם אֲנִי אֵינִי יוֹדַעַת דָּבָר

לְכִילָךְ לְבֵית הַסֵּפֶר, לְכִילָךְ לְסַדֵּר אֶת הַחֶדֶר, לְכַבֵּד אֶת הָרִצְפָּה, לְכִילָךְ