שֶׁלֹּא תֵּדַע שֶׁהוּא נִשֵּׁק אוֹתִי / שֶׁלֹּא תֵּדַע שֶׁאֲנִי נִשַּׁקְתִּי אוֹתוֹ

אַתְּ גַּם הַנָּהָר בְּעַצְמוֹ

כְּשֶׁאָנוּ שׁוֹלְחִים אֶת הַיְּלָדִים שֶׁלָּנוּ לְיָדַיִם אֲחֵרוֹת, / כְּשֶׁאָנוּ מְשִׁיטִים אוֹתָם מֵהַחֵיק שֶׁלָּנוּ לַחוֹף לֹא יָדוּעַ / אָנָּא עָשָׂה שֶׁיִּהְיוּ יָדַיִם מְחַבְּקוֹת וּמְלַטְּפוֹת וַעֲדִינוֹת

״היא חושבת שהיא לא ניצחה בשום דבר בחיים שלה, אבל לכתוב היא דווקא אוהבת, ולפי פנינה המורה לספרות, אפילו ממש יודעת״. סיפור קצר מאת בלה שגיא, מהספר ׳שבר ענף ירוק׳.

יָד קְטַנָּה בְּיָד גְּדוֹלָה / שַׁיָּירוֹת שֶׁל אִימָּהוֹת / נִדְחָסוֹת בַּיְּצִיאָה

שֶׁתַּצְלִיחַ דַּרְכָּהּ שֶׁל בִּתִּי הַקְטַנְטַנָה וְשֶׁתַּשְׁגִּיחַ צְעָדֶיהָ הָרִאשׁוֹנִים בָּעוֹלָם הַזֶּה

הוּא מרִים אֵלַי מַבָּט עייף מִמְסַךְ הַמְּחַשֵּׁב (מִמֶּנִּי הוּא עייף) / זֶה לֹא אֲנִי (אוֹמֵר בְּקוֹלוֹ שֶׁכְּבָר הִתְחַלֵּף)

וַאֲנִי אֲכַסֶּה רֹאשָׁם בְּטַלִּיתִי / וְאֶלְחַשׁ לָהֶם / הִגַּעְתֶּם / בְּרוּכִים וּבְרוּכוֹת / הַבָּאוֹת וְהַבָּאִים אֵלַי

כְּשֶׁכִּסִּיתָ אוֹתִי מִפְּנֵי הַיּוֹם / לָחַשְׁתָּ: תִּישְׁנִי / אֲנִי אֶדְאַג לַיְּלָדִים.

הַבִּיטִי בַּעֲצֵי הַבְּרוֹשׁ הַזְּקוּפִים / מַצְדִּיעִים לִקְטוּעֵי הַיָּד וְהָרֶגֶל / וְהַלֵּב, כְּמוֹ אָבִי הֲלוּם הַקְּרָב.

קיבצנו מגוון מאמרים מרחבי המגזין שעוסקים כולם בשאלות חינוך ילדים וילדות, נערים ונערות. ברשומה זו תוכלו למצוא מאמרים על גבולות השיח סביב מיניות, על שיח מגדרי, ועל חינוך ילדים ונערים למוגנות.

הֲרֵי הָרִיתִי אֶת כּוּלְכֶם / חַיִּים שֶׁלִּי, וּמָה / נוֹתַרְתִּי עֲטִיפָה / רֵיקָה, חַפָּה מֵהַפְתָּעוֹת.

לוּ הָיִיתִי יְכוֹלָה לְהַתְחִיל טְהוֹרָה מִכָּל הָעֶצֶב שֶׁאֲנִי עֲצוּבָה, מִכָּל הַפַּחַד שֶׁאֲנִי פּוֹחֶדֶת, הָיִיתִי מִתְעַלָּה מֵעַל הַפְּגִיעוּת, מֵעַל רַגְשָׁנוּת הַיֶּתֶר, לֹא הָיִיתִי כָּל הַזְּמַן קָרְבָּן שֶׁל עַצְמִי הַמַּכָּה,

יִחַלְתִּי לִשְׁכֹּחַ אֶת הַלֵּדוֹת, אֶת הַכְּאֵבִים שֶׁאֵין לָהֶם שֵׁמוֹת, אֶת הַהַשְׁפָּלוֹת, אֵיךְ לֹא הֵבִינוּ שֶׁכְּשֶׁאִשָּׁה יוֹלֶדֶת עוֹלָם עוֹלֶה בְּלֶהָבוֹת.

אֲנִי מְנַסָּה לָשִׂים בַּצַּד אֶת כָּל מָה שֶׁקּוֹרֶה לָאַחֲרוֹנָה [...] אֲבָל דַּוְקָא אוֹתָךְ אֲנִי לֹא מַצְלִיחָה.

לוּ רַק הָיָה מָקוֹם עֲבוּרִי / לְהַשְׁלִיךְ חִפּוּשׂ מָזוֹן / נִתּוּרֵי דְּאָגוֹת / כַּלְבֵי דִּינְגוֹ מְאַיְּמִים / מְכוֹנִיּוֹת מְהִירוֹת.

לאחר שחלפת בדקו לי את שני התיקים – עם המחשב שלי ועם המחשב של אמי, ונכנסתי ללוות אותה לטיפול מספר ארבע. האחות ראתה את בדיקות הדם שהגישה לה, הפכה את הדף לצד השני, ושאלה: זה שיר?

בַּיּוֹם שֶׁהִפְסַקְתִּי לִכְתֹּב, דָּבָר לֹא פָּסַק. וְאָמַרְתִּי לְעַצְמִי / שֶׁהִנֵּה, עוֹד מְעַט, יָבוֹא הַיּוֹם שֶׁבּוֹ אוּכַל לָשׁוּב.

בְּכִי נְהָרוֹת מִשֶּׁלָּךְ, / שַׁאֲגִי בַּגַּלִּים הַמַּכִּים / אַל תִּתְבַּיְּשִׁי בְּעֵירֹם הַבַּר הַנּוֹלָד בָּךְ מֵחָדָשׁ / מִצְאִי לְעַצְמֵךְ אֵם.

אֶפְשָׁר חִבּוּק? אִמָּא אַתְּ אוֹהֶבֶת / אוֹתִי? אַתְּ / אוֹהֶבֶת אוֹתִי? אִמָּא אֵיפֹה אַתְּ?

עַד הִתְהַפְּכָה / כְּרֵסִי עָלַי

צוֹפָה בִּתְנוּדוֹתַיִךְ, / אַךְ כְּבָר לֹא טוֹבַעַת בִּמְצוּלוֹתַיִךְ

זֶה קָרְבַּן הַחֵטְא / שֶׁל שְׁנִיָּה, / שֶׁהִיא צוֹעֶקֶת בְּסוֹף הַלֵּדָה / "אֲנִי לֹא יְכוֹלָה יוֹתֵר"

תַּגִּידִי אַתְּ זוֹכֶרֶת? כַּמָּה חַד הָיָה הָאֲוִיר הַפָּתוּחַ שֶׁנִּפְעַר בְּנַפְשֵׁנוּ עַד כְּלוֹת וְלֹא הָיוּ מַחֲשָׁבוֹת קְטַנּוֹת אוֹ מַחֲשָׁבוֹת גְּדוֹלוֹת / וְלֹא הָיִינוּ אִמָּא גְּדוֹלָה וְיַלְדָּה