הרבה ד״ר וונדי זירלזר כותבת על השיר - שנכתב לפני כמעט 100 שנים - ״דינה״ מאת שולמית קלוגאי. לדידה, השיר מעניק נופך דרמטי לדממה הרועמת סביב גורלה של דינה עצמה, בכך ששואל סדרה של שאלות נוקבות.

ביום חמישי, י״ד בכסלו ה׳תשפ״ו, 4.12.2025 בשעה 20:00 תתקיים שיחה על פרשת השבוע בליווי שירה העוסקת בפגיעות מיניות שתתקיים במכון הדר, מתוך שיתוף פעולה עם משיב הרוח

זֶה גִּלְגּוּל וְגִלְגּוּל וְאֵין לְזֶה גְּבוּל / וְאֵין תַּאֲרִיךְ תְּפוּגָה.

הִצְלַחְתֶּם לִדְחֹק אוֹתִי לְשָׁם, אֶל פִּנַּת אֵינוּתִי. קוֹלִי נָדַם.

בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי / הִגִּיעָה לְבַקֵּר הַמּוֹרָה לְסִפְרוּת

כְּבָר 27 שָׁנִים שֶׁאֲנִי מַתִּיז / טִפּוֹת מְשַׁכְּרוֹת / שֶׁל זִכְרוֹנוֹת יַלְדוּת

כְּמוֹ שׂוֹרֵד הַשֶּׁבִי / שֶׁחוֹזֵר הַבַּיְתָה / וְצָרִיךְ לֶאֱכֹל / לְאַט לְאַט

הִיא אוֹסֶפֶת מִלִּים

רֶגַע לִפְנֵי שֶׁתְּאַמְּצִי אוֹתָהּ אֵלַיִךְ / (אַתְּ פֶמִינִיסְטִית לוֹחֶמֶת) / הָאֵטִּי

הִיא מְטַאֲטְאָה גַּם זִכְרוֹנוֹת כּוֹאֲבִים, לְמָשָׁל אֶת כָּל אוֹתָם הָרְגָעִים שֶׁנִּשְׁמְטָה וְאַף אֶחָד לֹא הָיָה שָׁם כְּדֵי לִתְפֹּס.

וּבְשַׁבָּת, בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, / אֲנִי מְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ, / וְלֹא מוֹצֵא.

לָשֵׂאת תְּפִלַּת כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים / וּלְגַלּוֹת כִּי שְׁיָרֵי מִי שֶׁהָיִיתִי / מִסְתַּיְּדִים עַל דָּפְנוֹת הַנְּשָׁמָה

הַגּוּף נָע הָלוֹךְ וָשׁוֹב בֵּין מַטְּלוֹת הַבַּיִת / וּפְקָקֵי הַתְּנוּעָה, מַתְּ וְהִכְנַסְתְּ כֵּלִים לַמַּדִּיחַ / וְגָרַפְתְּ אֶת הֶעָלִים בַּגִּנָּה

יוֹם אֶחָד דָּנִיאֵל יִהְיֶה אַדְרִיכָל. / כְּשֶׁהֵבֵאתִי לוֹ עִפָּרוֹן הוּא שִׂרְטֵט עוֹלָם שָׁלֵם / מִחוּץ לְקַוֵּי הָעֹנִי שֶׁלּוֹ

קָפָאנוּ זוֹ מוּל זוֹ כַּחֲתוּלֵי רְחוֹב. / תַּעַזְבִי אוֹתִי בְּשֶׁקֶט, צָעֲקָה.

בַּיּוֹם שֶׁבּוֹ הֶחָטוּף הָאַחֲרוֹן יַחְזֹר הַבַּיְתָה, / נְחַבֵּק אֶת הָרֶגַע כְּמוֹ יֶלֶד אָבוּד שֶׁמָּצָא אֶת דַּרְכּוֹ.

לָכֵן הַגַּב מְעֻקָּל, / דַּבַּשְׁתִּי, עוֹטֶה שִׁרְיוֹן, / מֵגֵן וְאוֹגֵר בְּתוֹכוֹ / הֲמוֹן אַשְׁמָה.

אוֹזֵר אֹמֶץ לְהַבִּיט בַּמַּרְאָה, / מַלְבִּישׁ אֶת רַעֲיוֹנוֹתַי, / רוֹקֵעַ מֵעָלַי שָׁמַיִם

בְּבוֹאִי יְחִידִי/ אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל, / הַרְפֵּה אֶת שׁוֹרָשַׁי

בְּצֶבַע הַיָּם הִפְסִיק לְפַזֵּר רוּחַ קְרִירָה, אֲבָל עֵינֶיךָ / חִיְּכוּ מִן הַמָּסָךְ בְּשׁוֹבְבוּת כְּחֻלָּה, / מְאִירוֹת אֶת הָעוֹלָם.

לֹא זַכָּאִית, בֶּטַח שֶׁלֹּא נְקִיַּת כַּפַּיִם / רַק הַלֵּב מָצָא אֶת תְּשׁוּבָתוֹ.

שׁוּרוֹת־שׁוּרוֹת שֶׁל מַחְשָׁבוֹת נוּגוֹת / בְּעֵין הַסְּעָרָה, / דְּבוּקִים אֶל גַּג הַהִגָּיוֹן הַמַּר, / מְחֻסְפָּסִים מִשֶּׁמֶשׁ וּפִגְעֵי הָרְגָעִים.

יֵשׁ לִי סֶדֶק בַּקּוֹל, / וּפֶצַע קָטָן בַּחִיּוּךְ.