לדבר גלויות על תקווה ותיקון

וְהָעִנְיָן הוּא, / שֶׁאַתְּ חוֹזֶרֶת וְאוֹמֶרֶת לְעַצְמֵךְ / זֶה לֹא הַזְּמַן עַכְשָׁו לִהְיוֹת מְאֻשֶּׁרֶת.

לקראת קריאת פרשת ׳וישלח׳, קיימנו התכנסות ברחוב דינה במסגרת ״שותפות דינה״, כטקס מרכזי לשבוע ההתייצבות לצד דינה. במפגש זה, שנערך ברחוב דינה בירושלים, נאספו קהילות וארגונים לתפילה. האירוע נשא פנים אל תקווה וריפוי, בניגון ובשירי תמיכה לזכר דינה ולמען נפגעות ונפגעי תקיפה מינית. האירוע נערך זמן קצר לפני קריאת הפרשה, במטרה לחבר בין המימד המקראי של דינה לבין מציאות של פגיעות מיניות שבתוכה אנו חיים.

שֶׁבִּזְכוּת תּוֹסֶפֶת קְדֻשַּׁת הַנֵּר הַזֶּה / עַל נֵרוֹת שַׁבָּת קֹדֶשׁ שֶׁאֲנִי מַדְלִיקָ.ה / תִּזָּכֵר וּזְכֹר נָא אֶת אֲחֹתֵנוּ דִּינָה בַּת לֵאָה וְיַעֲקֹב, / שֶׁסִּבְלָהּ נִרְשַׁם בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, / שֶׁקּוֹלָהּ לֹא נִשְׁמַע, וְנָשְׂאָה נְקָמָה לֹא בִּשְׁמָהּ.

כחלק מפעילויות שבוע דינה שבמסגרת ׳שותפות דינה׳, כתבה נאוה בן-אור (שופטת בדימוס) דבר תורה לפרשת וישלח, עם בקשת צדק ולא נקמה - בקשה לעזרה למי שהיתה דינה, וכנגד הנקמה בה בחרו אחיה. בן אור היא חברה מייסדת בפרויקט דינה להכרה וצדק לקרבנות אלימות מינית באזורי קונפליקט, הפועל במסגרת מרכז רקמן, אוניברסיטת בר-אילן

נוח יותר להמשיך להתעלם מפוגעים, ולשתף איתם פעולה בשתיקה כאשר נערות צעירות משלמות את המחיר. האחריות להפסיק להקריב אותן לפוגעים מינית מונחת על כתפי הקהילה כולה.

נעמה פלסר מספרת על 'מעגל העדות' המתרחש בבית דינה, המבקש להתמקד בחוויה הסובייקטיבית של המתמודדים עם פגיעה מינית, ולשנות את ההתמודדות הקהילתית ביחס לפגיעה.

הִיא לֹא חָלְמָה שֶׁמַּהֵר כָּל כָּךְ / תִּשְׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ. / שֶׁעֲדַת תַּנִּינִים תָּבוֹא אֶל גְּדוֹת הַנָּהָר / לְמַלְּאוֹ בֹּץ וְדָם.

סוֹגֶרֶת תֵּבוֹת / בְּחוֹתַם יַד אָדָם / אַתָּה מַבִּיט בְּמַאֲמַצַּי לְהִשָּׁאֵר שְׁלֵמָה

כאשר קהילה מבקשת להיענות לאתגר בהגיע תור פרשת וישלח בסדר קריאות התורה, וברור לחברות ולחברי הקהילה כי אי אפשר שלא להתייחס למעשה אונס דינה - אפשר לקיים טקס כדי להביע את הסולידריות עם דינה המקראית ויחד עם זאת לתמוך כך בנפגעות ובנפגעים בזמן הזה. כאן, אנו פרושה הצעה לכינון טקס קהילתי שמבקש להרחיב את המודעות לקיומן של פגיעות מיניות ובתוך כך מבקש לכונן מרחב של מוגנות.

לִרְאוֹת סֻלָּם וְלִבְחֹר שֶׁלֹּא לַעֲלוֹת בּוֹ, אוֹ לָרֶדֶת. / לְקַוּוֹת שֶׁאוּכַל לָשׁוּב בְּחֶסֶד וּבְמִשְׁפָּט לָאֹהֶל, / כִּי בָא מוֹעֵד.

שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ בְּשָׂפָה מְקַבֶּלֶת וְאוֹהֶדֶת, בְּמִלִּים טוֹבוֹת, / שֶׁיֵּדְעוּ לְהַצִּיב אֶת הַגְּבוּלוֹת שֶׁנְּכוֹנִים לָהֶם וְלִבְחֹר אֶת הַקְּשָׁרִים שֶׁטּוֹבִים לָהֶם, / שֶׁלֹּא יִפְגְּעוּ וְלֹא יִפָּגְעוּ, שֶׁיִּמְצְאוּ שְׁבִילִים מְהִירִים לְפִיּוּס.

אסופת שירים, תפילות ומאמרים מתוך הכרה בתהומות הכאב ובידיעה כי הצמיחה וההתחדשות לא פוסקים, גם בתוך האבלות המתמשכת. באסופה אפשר למצוא התייחסות אל הנורא אשר קרה ואל הדבקות בתקווה, למרות הכל. זוהי אסופה שישית מתוך סדרת האסופות לחודש תשרי/אוקטובר, המבקשת להיות למשענת בזמן הקשה מאז מתקפת השבעה באוקטובר ואילך. סדרת האסופות יוצאת כשת״פ של גלויה ורשות הרבים עם ארגונים קולגיאליים נוספים.

שמחת תורה, החג שלא ישוב להיות כשהיה. חג שבו נהוג לבקש על הגשם, והשנה, אחרי המבול הגדול, אנו בבקשה לגשם מרווה שיצמיח את שדותינו. האסופה שלפניכן.ם מנסה בעדינות רבה לאסוף מילים ומחשבות מאותו יום ארור ולהציע קריאה שיש בה מימד של כאב, אבל, ואבדן אך גם תקווה שמבצבצת ממעבה האדמה.

כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים אָדָם עוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ קֶבַע וּבֵיתוֹ עֲרַאי (משנה סוכה, ב' , ט') - מה קבוע ומה ארעי בחיינו? השנה האחרונה זימנה לנו מפגש בדיוק עם השאלה הזו. הַבַּיְתָה - אסופה דיגיטלית יצאה לכבוד חג הסוכות, כהצעה למסע בין קבע לארעי, בין הבית שקירותיו קרסו לבין הסוכה ובכל הדרכים שביניהם.

מיום כיפורים שעבר עד יום כיפורים הבא, אנחנו ניצבים בתווך. עם בקשה דחופה מהלב שימצא את הדרך להתפלל - בלחישה, באמירה, בזעקה, ברעם. זו אסופה שלישית, הנושאת את השם: ״מֶה הָיָה לָנוּ״. אפשר למצוא בה כותבות.ים מגוונים ולשמוע היטב את ריבוי הקולות, בתוך המתח של איך בכלל אפשר להחזיק את היום הזה ולאן למען את הגעיות והתחינות.

אסופה שניה, לציון יום הזכרון למתקפת השבעה באוקטובר. אסופה זו היא חלק מסדרת אסופות שיצרנו ב״מגזין גלויה״ יחד עם "רשות הרבים". האסופות משקפות את ההתמודדות בשנה החולפת בכאב ובצער, מהשבעה באוקטובר 2023 ועד אוקטובר 2024.

עבור השבועות הקרובים, בהם נתמודד עם ‘עונת החגים’ לצד כל מה שצברנו בשנה הזו, ומה שמצטרף עכשיו - בחרנו ליצור, ביחד עם “רשות הרבים” סדרת אסופות לחגים ולמועדים הקרבים בראי השבעה באוקטובר וההתמודדות שמלווה את כולנו בכל רגע בשנה האחרונה ועם כניסת השנה החדשה.

מִשְׁעֶנֶת שֶׁל אוֹר / לְמִי שֶׁנָּפַל עָלָיו / הַחֹשֶׁךְ

אִם כָּל הַטֶּבַע עֲדַיִן מַאֲמִין, / אָז גַּם אֲנִי.

כָּל גִּיד וְנִים בַּגּוּף / קוֹרְאִים / לְהִתְנַגֵּד לְחֹסֶר הָאוֹנִים

בְּאֵין לָנוּ תֵּבָה / נִהְיֶה אָנוּ הַתֵּבָה \ Since there is no ark We will be the ark

אַהֲבָה רַבָּה – זֶה עָלֵינוּ. / אֲנַחְנוּ נִהְיֶה חַיָּבִים לֶאֱהֹב. / לְחַפֵּשׂ חֶמְלָה גְּדוֹלָה עַל כֻּלָּם, וְעָלֵינוּ: 

אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לְהַגְשִׁים חֲלוֹמוֹת / כְּשֶׁאֲנִי חֲרֵדָה מֵהַמָּוֶת הָאוֹרֵב לְפִתְחִי

כַּף יָד קְטַנָּה חֲמִימָה בְּכַף יָדִי / בָּרַדְיוֹ מְדַבְּרִים עַל הַחֲטוּפִים / אֲנִי מְהַדֶּקֶת אֶת אֲחִיזָתִי.