אסופת פיוטים, שירים תפילות ומאמרים לכבוד חג הפסח. האסופה נערכה מתוך עבודה משותפת של דוברות.י עברית וצרפתית, כקריאה משותפת לחירותם של החטופים אשר עדיין בשבי.

משפחות החטופים סובלות ייסורים נוראיים, להרגיש את החיבוק והתמיכה של כלל אזרחי המדינה ובני העם, יכול להעניק להם כוח להמשיך לפעול למענם. מהלך הוספת הכיסא הריק יזכיר לכולנו שהחירות שלנו עדיין חלקית.

בפסח הזה הוא חייב להישמע בכל בית משפחה וקהילה. לשיר, להתפלל, להתייצב, לפעול. כי לא בשמים, הלא קרובים הם אחינו כל כך, הלא פה הם, לוחשים וזועקים להצילם - עכשיו.

הַחְלֵף אֲפֵלָה בְּאוֹרָה / מַחֲנָק בְּאֲוִיר

בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיַּב אָדָם לְהָרִיחַ / אֶת נִיחוֹחַ שֶׁל צִפִּיּוֹת כָּזָב / כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִתְנַחֵם.

מה אנחנו לוקחים על עצמנו, כיחידים וכחברה, כדי לדרוש ולהבטיח את שחרורם של כל שבויינו?

אַךְ בְּעוֹד רוֹמְמוֹת הַחֵרוּת בִּגְרוֹנֵנוּ - נִשְׁתַּנֵּק בַּחֲצִי הַכּוֹס / כִּי הַלַּיְלָה הַזֶּה חַיָּבִים לַחֲזֹר וּלְסַפֵּר - אֵין לָנוּ מָנוֹס / כִּי יֶשְׁנָם עוֹד מִי שֶׁחֵרוּתָם נִלְקְחָה וְהֻטְּלָה לְמַעֲמַקֵּי הַבּוֹר

פיוט תקווה ותפילה שנכתב לפני פרעות אוקטובר תשפ"ד, אך עם פרסומו לקראת שבת שירה של אותה שנה, קיבל הבית האחרון שלו משמעות כפולה ועצובה

התפילה הנאמרת ביום טוב ראשון של פסח בתפילת מוסף, קודם שמתחילים להזכיר טל בתפילת העמידה. תפילה זו זוכה לכבוד חג הפסח ה׳תשפ״ה לנוסח המשולב בחידושים כדי לבטא את הלכי הלב בזמן הזה. את החידושים כתב רבי נריה רפאל כנפו.

לַמְרוֹת הַ / אֵין-סוֹף שֶׁל הַזְּמַן, אָנוּ / נוֹשְׁמִים תָּמִיד אִתְּכֶם, הַלֵּב נִלְחָם לְעֵבֶר נְשִׁימוֹתֵיכֶם הַכְּלוּאוֹת.

בַּמִּילָה תִּקְוָה / יֵשׁ חוּט.

תפילה למען השבויים בעקבות אירועי השבעה באוקטובר.

לְרַגְלֶיהָ עוֹד נִכְרֶכֶת מִצְרַיִם / מַכְבִּידָה עַל הֲלִיכָתָהּ

הִנֵּה כָּל הַבַּיִת רֵיק מֵרִהוּט: / קִיר קַר. תְּרִיס שָׁחֹר.

בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר / שָׁמַעְתִּי זַעֲקַת יְעֵלִי / וְהִיא גּוֹלָה בְּעוֹלַם / גּוֹלָה הִיא בָּעוֹלָמִי

דֶּלֶת, בַּיִת אוֹ יֶלֶד / לֹא יַרְעִידוּ כִּטְרִיגֶר / כְּשֶׁיַּחֲזֹר

הַשַּׁחְרוּר קָרָא לִי הַבֹּקֶר לָצֵאת אֵלָיו / נַעֲנֵיתִי לִקְרִיאָתוֹ וְיָצָאתִי לַמִּרְפֶּסֶת / לִרְאוֹת הֲקָלְתָה הַמִּלְחָמָה

וְהָעִנְיָן הוּא, / שֶׁאַתְּ חוֹזֶרֶת וְאוֹמֶרֶת לְעַצְמֵךְ / זֶה לֹא הַזְּמַן עַכְשָׁו לִהְיוֹת מְאֻשֶּׁרֶת.

שֶׁבִּזְכוּת תּוֹסֶפֶת קְדֻשַּׁת הַנֵּר הַזֶּה / עַל נֵרוֹת שַׁבָּת קֹדֶשׁ שֶׁאֲנִי מַדְלִיקָ.ה / תִּזָּכֵר וּזְכֹר נָא אֶת אֲחֹתֵנוּ דִּינָה בַּת לֵאָה וְיַעֲקֹב, / שֶׁסִּבְלָהּ נִרְשַׁם בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, / שֶׁקּוֹלָהּ לֹא נִשְׁמַע, וְנָשְׂאָה נְקָמָה לֹא בִּשְׁמָהּ.

כחלק מפעילויות שבוע דינה שבמסגרת ׳שותפות דינה׳, כתבה נאוה בן-אור (שופטת בדימוס) דבר תורה לפרשת וישלח, עם בקשת צדק ולא נקמה - בקשה לעזרה למי שהיתה דינה, וכנגד הנקמה בה בחרו אחיה. בן אור היא חברה מייסדת בפרויקט דינה להכרה וצדק לקרבנות אלימות מינית באזורי קונפליקט, הפועל במסגרת מרכז רקמן, אוניברסיטת בר-אילן

נוח יותר להמשיך להתעלם מפוגעים, ולשתף איתם פעולה בשתיקה כאשר נערות צעירות משלמות את המחיר. האחריות להפסיק להקריב אותן לפוגעים מינית מונחת על כתפי הקהילה כולה.

נעמה פלסר מספרת על 'מעגל העדות' המתרחש בבית דינה, המבקש להתמקד בחוויה הסובייקטיבית של המתמודדים עם פגיעה מינית, ולשנות את ההתמודדות הקהילתית ביחס לפגיעה.

הִיא לֹא חָלְמָה שֶׁמַּהֵר כָּל כָּךְ / תִּשְׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ. / שֶׁעֲדַת תַּנִּינִים תָּבוֹא אֶל גְּדוֹת הַנָּהָר / לְמַלְּאוֹ בֹּץ וְדָם.

סוֹגֶרֶת תֵּבוֹת / בְּחוֹתַם יַד אָדָם / אַתָּה מַבִּיט בְּמַאֲמַצַּי לְהִשָּׁאֵר שְׁלֵמָה