The English version follows below after the Hebrew
פסית שיח משתפת במחשבותיה על דינה בזמן הזה: ״התחלת הריפוי היא כאשר מאפשרים לנפגע להחזיר את השליטה לידיו. לדינה זה לא התאפשר. לא שכם ולא אחיה אפשרו לה להחזיר את השליטה על חייה ולהשמיע את קולה״.
אזהרת טריגר
Trigger Warning
התוכן שלפניך עשוי להיות קשה לקריאה ומעורר רגשות של עצב וכאב.
אפשר לבחור לדלג ואפשר לבחור לעצור באמצע הקריאה.
מומלץ להקשיב לעצמך בזמן הזה.
ההתחלה ברורה: נאמר על שכם: "וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ". שלושה פעלים מיוחסים לשכם ומבהירים שמדובר באונס, שכן יש דמיון רב לאופן בו הכתוב מתאר את אונס תמר בידי אמנון: "וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה וַיְעַנֶּהָ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ".
לכאורה אם כן, ברור שזהו סיפור התעללות. איך אפשר בכלל לקרוא זאת אחרת עם פרספקטיבה של ימינו?
אלא שלאחר אונס דינה, נראה שהמספר המקראי מתאר כי שכם מפתח רגשות כלפיה: "וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָ וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָ".
אם כן, יש מקום לשאול לכאורה האם יש לראות בסיפור זה סיפור התעללות מובהק, או שזהו סיפור שאומנם התחיל בהתעללות, אך המשיך באהבה ובניסיון לתקן וליצור זוגיות לגיטימית וחיובית.
הפסוקים מעידים על כך כי כי שכם מתאמץ מאוד לזכות בידה של דינה: הוא שולח את אביו לבקש את רשות משפחתה לנישואים – תיקון מובהק לקלקול שהיה בהתחלה כשהוא לקח אותה ללא רשות. שכם אף מציע שמשפחתה תרבה מאוד מוהר ומתן, ולא חוזר בו אפילו מול הדרישה שיבצע ברית מילה, כאשר לא רק שהוא נכון לבצע ברית מילה בעצמו, הוא אף משתמש במעמדו הנכבד כדי לשכנע את כל בני עירו לעשות ברית מילה, פעולה הכרוכה בכאב רב. את כל זה עושה שכם, לכאורה מתוך אהבה לדינה ורצון לתקן את הדרך המקולקלת בה התחיל הקשר ביניהם. בעיניו, היה זה קשר, ובעיניה – מה?
השוואה נוספת לסיפור אמנון ותמר מאירה באור חיובי לכאורה את התנהגותו של שכם: בסיפור אמנון ותמר, השורש אה"ב מיוחס לאמנון פעמיים לפני האונס, ואילו אחרי האונס כתוב: "וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ וַיֹּאמֶר לָהּ אַמְנוֹן קוּמִי לֵכִי". כלומר, אצל אמנון הקשר המיני מבטל את האהבה שלכאורה חש, ואחריו אין לאמנון שום מחוייבות כלפי תמר. כשהיא מתחננת בפניו שלא יגרשה מחדרו, הוא נחוש לעשות זאת בכל זאת ואף מוודא שהדלת נעולה וסגורה בפניה. לבו של אמנון אטום לחלוטין בפני תמר שמתנהגת באבלות: קורעת את כתונת הפסים שלה, שמה אפר על ראשה, הולכת וזועקת ויושבת שוממה בבית אבשלום אחיה.
לעומת אמנון, על שכם נאמר שהוא אוהב את דינה דווקא אחרי האונס וגם המחוייבות שלו אליה מתחילה אחריו. הנכונות שלו לשלם מוהר ולעשות כל מאמץ כדי להינשא לה, בולטת על רקע ההתנהגות ההפוכה של אמנון.
קשה לקרוא את זה. קשה לתפוס כך את הדברים.
למרות כל אופן הקריאה כנ״ל איני סבורה שניתן לקרוא את סיפור שכם ודינה כניסיון לתיקון אמיתי ויצירת זוגיות חיובית ולגיטימית, לאחר מעשה האונס. מה יש להסביר בכלל? ובכן, יש צורך להסביר מכיוון שהמספר המקראי מניח התייחסות שיש בה פוטנציאל של סלחנות לפוגע, מבלי שקרה תהליך שבימינו היינו מצפים שיתרחש… אם בכלל אפשר להאמין שיש נתיב לתיקון לאחר אינוס.
מדוע לדעתי אי אפשר לקרוא את סיפור שכם ודינה כתיקון? אני מוצאת שתי סיבות:
הסיבה הראשונה היא שקולה של דינה לא נשמע מתחילת הסיפור ועד סופו. בניגוד לתמר שמשמיעה את קולה שוב ושוב, מתחננת מאמנון לא לאנוס אותה, ולאחר מכן מבקשת שלפחות ישאיר אותה בחדרו וכשגם בקשה זו לא מתמלאת, היא הולכת וזועקת. דינה לעומתה, שותקת. גם כששכם ניסה לדבר על לבה, דינה ממשיכה לשתוק. גם כשאחיה מחליטים בשבילה והורגים את שכם וכל בני עירו, דינה ממשיכה לשתוק.
בפרק כ"ד, כשמסופר על העבד שמגיע למצוא אישה ליצחק, משפחתה קוראת לרבקה ומתייעצת איתה: "נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ". גם על הרקע הזה, בולטת שתיקתה של דינה. איש לא קורא לה ואיש לא שואל אותה מה דעתה, מה היא רוצה.
כיום אנו מודעים לכך שלאחר התעללות, התחלת הריפוי היא כאשר מאפשרים לנפגע להחזיר את השליטה לידיו. לדינה זה לא התאפשר. לא שכם ולא אחיה אפשרו לה להחזיר את השליטה על חייה ולהשמיע את קולה.
יתרה מזאת, יש להכיר בסיבה השניה: צריך לזכור ששכם ניהל משא ומתן על דינה כשהיא למעשה עדיין חטופה בביתו. בפסוק כ"ו נאמר: "וְאֶת חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם בְּנוֹ הָרְגוּ לְפִי חָרֶב וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם וַיֵּצֵאוּ". כלומר כל הזמן הזה, אחרי האונס, דינה נשארה שם, בביתו של שכם. רק כשאחיה מגיעים לחלץ אותה, היא יוצאת מבית שכם בפעם הראשונה לאחר האונס.
אומנם ניתן לטעון שזה דווקא מעיד על המחוייבות של שכם אליה, בניגוד לאמנון שזרק את תמר מביתו, אלא שמחוייבות אינה מספיקה ליצירת זוגיות.
אהבה וזוגיות לא יכולות להירקם על בסיס אונס. נקודה. הבעת זהו המשך שך השתקת קולה של הנאנסת והשארתה בבית האנס, כשבשום שלב לא שואלים אותה מה רצונה.
אומנם אחיה של דינה חילצו אותה בתחבולה והחזירו אותה הביתה, אך נראה כי גם הם נהגו כלפיה באדנות, החליטו עבורה וגם הם לא שאלו אותה לרצונה. אין בכך תיקון. אין בכך גאולה. אין בכך מופת, להפך.
התיקון האמיתי יכול לבוא רק בעולם שבו דינה יכולה להשמיע את קולה. זו התחלה, גם אם לא ריפוי שלם. קולה צריך להישמע, גם אם הקול היחיד שיישמע הוא בכי.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
Shechem and Dina: Is There Even a Question Whether This Is a Love Story or Abuse?
Pasit Siach shares her thoughts on Dina in our times: “The beginning of healing is when the victim is allowed to regain control. Dina was not allowed to do this. Neither Shechem nor her brothers allowed her to regain control over her life and make her voice heard.”
The beginning is clear: The Torah says regarding Shechem: “He took her and lay with her and violated her.” Three verbs are attributed to Shechem, and they make it clear that this is rape. These words are very similar to the words the Torah uses to describe Amnon raping Tamar: "He overpowered her and violated her and lay with her.”
At first glance, then, it is clear that this is a story of abuse. How can it even be read otherwise from a contemporary perspective?
Yet after the rape of Dina, the biblical narrator seems to describe Shechem as developing feelings for Dina: "His soul clung to Dina, daughter of Jacob, and he loved the young woman, and he spoke to the young woman's heart."
If so, there seems to be room to ask whether this story should be seen as one of unambiguous abuse, or whether this story began with abuse but continued with love and an attempt at rehabilitation and creating a legitimate and positive relationship.
The verses indicate that Shechem makes a great effort to win Dina's hand: He sends his father to request her family's permission for marriage, a clear correction of the wrong at the beginning of the story, when he took her without permission. Shechem even offers her family a much larger bride-price and more gifts, and he does not back down even when faced with the demand that he circumcise himself. Not only is he willing to circumcise himself, but he also even uses his high status to persuade all the men of his city to circumcise themselves — an act involving considerable pain. Shechem does all this, seemingly out of love for Dina and a desire to fix the deeply wrong way in which the connection between them began. In his eyes, it was a relationship — and in her eyes, what was it?
A further comparison with the story of Amnon and Tamar seems to cast Shechem's behavior in a positive light: In the story of Amnon and Tamar, the root for the word “love” is attributed to Amnon twice before the rape, whereas after the rape it is written: "Then Amnon hated her with a very great hatred; the hatred with which he hated her was greater than the love with which he had loved her. And Amnon said to her: Get up, go."
That is, for Amnon, the sexual act eliminated the love he seems to have felt, and afterward Amnon had no sense of commitment to Tamar whatsoever. When she pleads with him not to send her out of his room, he is determined to do so anyway and even makes sure that the door is locked and shut against her. Amnon's heart is completely closed to Tamar, who behaves as if she is in mourning: She tears her long, specially made robe, puts ashes on her head, walks and cries out, and sits desolate in the house of her brother Avshalom.
In contrast to Amnon, the Torah says that Shechem loves Dina only after the rape, and his commitment to her also begins afterward. His willingness to pay a bride-price and make every effort to marry her stands out sharply against Amnon's contrasting behavior.
This is difficult to read. Difficult to understand in this way.
Despite the reading described above, I do not believe the story of Shechem and Dina can be read as an attempt at genuine repair of the relationship or the creation of a positive, legitimate relationship after an act of rape. What then is there to explain at all? Actually, explanation is necessary because the biblical narrator’s approach assumes the potential for forgiveness toward the perpetrator, even though no process occurred that we would expect to take place today… if it is even possible to believe there is a path to rehabilitation after rape.
Why do I believe the story of Shechem and Dina cannot be read as an attempt to repair their relationship? I see two reasons:
The first reason is that Dina's voice is not heard from the beginning of the story to the end. Tamar makes her voice heard again and again — pleading with Amnon not to rape her, then asking that he at least let her remain in his room, and, when even this request is not fulfilled, walking and crying out. Dina, by contrast, is silent. Even when Shechem tried to speak to her heart, Dina continues to be silent. Even when her brothers decide for her and kill Shechem and all the men of his city, Dina continues to be silent.
In Genesis, Chapter 24, when the story is told of the servant who comes to find a wife for Isaac, her family calls for Rebecca and consults with her: "Let us call the young woman and ask her." Against this background too, Dina's silence stands out. No one calls for her and no one asks her what she thinks, what she wants.
Today we know that after abuse, the beginning of healing is when the victim is enabled to regain control. Dina was not allowed to do this. Neither Shechem nor her brothers allowed her to regain control over her life and make her voice heard.
Furthermore, we must acknowledge the second reason that this is not a story of rehabilitation: We must remember that Shechem negotiated over Dina while she was in fact still held captive in his house. Genesis 34:26 states: "They killed Hamor and his son Shechem with the sword, and took Dina from Shechem's house, and went out." That means, all that time, after the rape, Dina remained there, in Shechem's house. Only when her brothers arrive to rescue her does she leave Shechem's house for the first time after the rape.
One can argue that this actually shows Shechem's commitment to Dina, in contrast to Amnon who threw Tamar out of his house. But commitment is not sufficient for creating a relationship.
Love and partnership cannot be built on the basis of rape. Period. This is part of the ongoing effort to silence the victim’s voice – keeping her in the rapist's house without ever asking her what she wants.
Although Dina’s brothers rescued her through trickery and brought her back home, it seems that even they behaved toward her in a controlling way and decided for her, and they too never asked for her consent. There is no tikkun (fixing) in this. There is no redemption in this. They are not role models here — quite the opposite.
True tikkun (fixing) can come only in a world where Dina can make her voice heard. This is the beginning, even if it is not complete healing. Her voice must be heard, even if the only sound heard is her crying.
תכנים נוספים על ״שבוע דינה״:
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
קווי החירום לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית
שאלון זיהוי למצבי סיכון
שאלון אנונימי של משרד הרווחה שנכתב עם מומחים לטיפול
כדי לזהות את מצבך או את מצב הסיכון של בן או בת משפחה ובסביבתך הקרובה.
