ראיון עם עדי סגל ויסברגר על המסע שלה אל השירה, אל היציאה לאור עם המיזם #שירה_גלויה והוצאת ספר ראשון לאור. סגל ויסברגר משתפת גם כיצד ההתמודדות עם המלחמה הפגישה אותה עם היכולת להעניק מתיבת הכלים שלה עבור משפחות שכולות ולהבדיל, עבור משפחות מגוייסות. מוזמנות.ים לקרוא ולהכיר טוב יותר את קולה של סגל ויסברגר.
המשוררת עדי סגל ויסברגר מתגוררת במזכרת בתיה עם משפחתה. היא בעלת קליניקה לריפוי בעיסוק אופטימי לילדים, מדריכת הורים ומרפאים בעיסוק ומרצה בקריה האקדמית אונו. בתחום השירה – פרסמה את ספר השירים "בין תום לתהום", בהוצאת קתרזיס ביוני 2025, בעלת מיזם הרשת #שירה_גלויה, מנחה מרחבי כתיבה למגוון קהלים, בוגרת סדנאות של "הליקון", "סדנאות הבית", "בית אבי-חי", "משיב הרוח" ועוד. שיריה מתפרסמים בכתבי עת וערבי הקראה.
איך הפכת למשוררת? מהי מערכת היחסים שלך עם השפה מילדות ועד היום?
אחלק את תשובתי לשתיים – מערכת היחסים שלי עם השפה ויותר מזה עם הכתיבה החלה מילדות, עת כתבתי יומנים אישיים. זה נמשך לאורך החיים, וכלל גם יומני מסע בנסיעות לחו"ל וגם יומנים של תיעוד היום יום ובעיקר לצורך פורקן רגשי וככלי עזר לעיבוד. בנערותי התחלתי לכתוב גם שירים אך אלו היו במשך שנים רבות למגירה בלבד.
כשפרצה הקורונה התגלגלתי לקבוצת פייסבוק בניהולה של מיה טבת דיין, שהיתה כמעין קבוצת עבודה וירטואלית בה היו גם תרגילי כתיבה וגם משובים הדדיים שלמדתי לקבל ולתת כאחד ומשם החלה הצמיחה שלי בתחום. התחלתי להעז לשלוח מהיצירות שלי לכתבי עת, שירים שלי החלו להתקבל ולזכות בבמות של חשיפה. במקביל התחלתי לעצב את חלק משיריי הקצרים כגלויות ומשם התפתח המיזם של #שירה_גלויה, כשבהמשך גם יצאו מוצרים של ממש למכירה, כמו גלויות, מגנטים ותיקי- בד פואטיים שאני אוהבת במיוחד.
לגבי ההגדרה של "משוררת" – עם זה יש לי עוד דרך לעבור. אני לא מחשיבה את עצמי כמשוררת. זה נראה לי שמור לגדולות ממני. מבחינתי אני – מניחה מילים על דף. כותבת שירים. עדיין לא משוררת.
אילו רגעים, מפגשים או חוויות עיצבו את דרכך הספרותית?
אין ספק שמכל סדנא שהשתתפתי נתרמתי וקיבלתי כלים. כלים לקריאה אחרת, לכתיבה, להשראה. עצם היכולת לכתוב ולקבל משוב תוך כדי מסייעת מאוד וגם זו היתה למידה. לקבל הערות עריכה בלב פתוח: לבחון האם הן מיטיבות עם השיר, האם הן עוזרות לדייק את המסר, האם הן באמת ובתמים מתיישבות נוח עם התחושה שלי. כל התהליך הזה מצמיח מאוד, ומאפשר גם לי להסתכל אחרת היום על שירים שכתבתי בעבר ולעשות עריכה עצמית.
בין כל הקורסים, זכורה לי שורה אחת מכוננת שנכתבה אלי במייל מאורית קלופשטוק, אותה אני מעריכה מאד. למדתי אצלה מספר קורסים. בעבודת הסיכום של אחד מהם, לפני מספר שנים, היא פשוט כתבה לי שהיא יודעת מה צופן לי העתיד ושתהיה שם לשמוח בפרי יצירתי. כל זה נכתב כשאני עצמי אפילו עוד לא חלמתי על הוצאת ספר ואני זוכרת את תחושת הפליאה שאחזה בי נוכח קריאת מילים אלה.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
האם היה רגע מכונן שבו השירה הפכה מאפשרות לצורך קיומי?
בעתות משבר היא פורצת. סביב מותה של אמי (ארוע וחסר שעד היום נכתבים ממני שירים אודותיו), הקורונה, ואולי יותר מכל דווקא ארועי ה 7.10. בזמן שרבים מחבריי הכותבים התלוננו על אילמות כתיבה, אצלי הופיעה תנועה הפוכה לגמרי. משהו נכתב ממני כל יום, לפעמים אפילו יותר מאחד. הם היו קצרים ממש, ופשוט יצאו ממני בשטף מסחרר שכעבור חודש כשניסיתי להבין מה קורה אתי, ההסבר היחידי שמצאתי הוא שזה קצת כמו הקאה. שההתרחשות סביבנו גדולה עליי כל כך ובלתי מתעכלת, שאני סוג של פולטת החוצה את כל מה שלא מצליחה לעכל…
מה מייחד את שפתך השירית?
מעט המחזיק את המרובה. לרוב אני כותבת שירים קצרים, ואף קצרצרים. השיר הקצר ביותר שמופיע בספר הוא בן חמש מילים בלבד. לצד זה, פעמים רבות אני מקבלת תגובות שהשירים הם כמו "בוקס לבטן", עם פאנץ' בסופם. השפה בה אני משתמשת ישירה, יום יומית, כשהשירה כולה אינה נכתבת ממחשבה על הקורא, ומאיך היא תקרא בעתיד על ידי מישהו חיצוני, אלא כפורקן לדברים העולים בי.
איזה שיר מלווה את חייך האישיים כמצפן רוחני/אידיאולוגי/אחר בשנה האחרונה?
שירה של אוה קילפי (בתרגום רמי סערי):
אֲנִי מְחַבֶּבֶת אֲנָשִׁים שֶׁדַּעְתָּם פְּתוּחָה.
אֲנָשִׁים הַמְּסֻגָּלִים לוֹמַר: מַה?
בֶּאֱמֶת? בְּחַיַּיִךְ, מַמָּשׁ לֹא יָדַעְתִּי.
זֶה בִּכְלָל לֹא עָלָה עַל דַּעְתִּי.
דַּעַת פְּתוּחָה הִיא יוֹתֵר מֵחָכְמָה,
יוֹתֵר מִלִּהְיוֹת צוֹדְקִים,
יוֹתֵר מֵ"אֲנִי הֲרֵי אָמַרְתִּי"
ומִ"יָדַעְתִּי אֶת זֶה כְּבָר בִּשְׁנַת…"
מה השתנה בכתיבה שלך לאורך השנתיים האחרונות?
כתבתי המון. ניסיתי במאמץ רב להיזכר האם כתבתי משהו בנושא אחר מלבד אירועי ה- 7.10 והמלחמה שבעקבותיו, ולא הצלחתי. נראה לי שזה מה שתופס את כל הכתיבה שלי מאז.
מלבד זאת, התחלתי ביוזמה אישית קטנה של כתיבת שירי הנצחה לקורבנות ה-7.10, מה שאומר מפגש עם האמהות, הקשבה לסיפור המשפחתי, צלילה לחומרים אודות הנשמות הצעירות שנלקחו וכתיבה.
עשייה נוספת שהגיעה בעקבות המלחמה היא "מילים במילואים" – מרחב כתיבה שאני מקיימת בהתנדבות עבור נשים ממשפחות מגוייסות, שעושות שמיניות באוויר כדי להתפנות ערב אחד מילדיהן ומביתן ולתת לעצמן מרחב מכיל של פריקה, שיתוף והזדהות. זה התחיל מערב חד פעמי והפך להיות משהו בתדירות חודשית כמעט.
אילו נושאים, שאלות או מתחים מניעים את השירה שלך?
לרוב אלו יהיו דברים שמניעים את הרגש. אירועים חיצוניים שמתרחשים ומביאים אותי לכדי כעס, עצב, פחד, התקוממות כל אלו יכולים להניע בי כתיבה. ידיעה חדשותית על עוולה חברתית, פגיעה בחלשים, אלימות בעיקר נגד נשים או ילדים – גם הם מקורות שמניעים אותי. לצד אלו מקורות ההשראה שלי הם כמעט כל מה שמסביב – הטבע המופלא, יצירות אומנות, וכמובן מערכות יחסים. לאלו מצטרפים גם הילדים שמאותגרים בהתפתחותם, שאיתם אני עובדת כמרפאה בעיסוק ומספר שירים נכתבו גם על ההתמודדות שלהם או של הוריהם.
מה קורה יותר עם כתיבת שירה אצלך – עפרון או מחשב? האם יש לך מחברת מיוחדת, עט מועדף או אפליקציה שמסייעת?
תמיד אעדיף עט ונייר, אבל מפאת הזמינות מוצאת את עצמי משתמשת הרבה גם בטלפון הנייד. נעזרת באפליקציית KEEP שם יש לי תיקיית שירים, ואליה אני זורקת גם קטעי משפטים שפתאום מבליחים בי, התחלות של שירים וכו'. מחברות זה עולם ומלואו. אני מאוד אוהבת מוצרי נייר ופעמים רבות בסדנאות מקבלים מחברת, אז נוצר מצב שיש לי כמה מחברות שפתוחות במקביל.
יש לך איזה טיפ לאיזון נכון בין הצורך להתפרנס לבין הזמן לכתיבה?
האמת שזה נשמע לי כמו לשאול על האיזון בין הצורך להתפרנס לזמן לאכול ולשתות. אז לא, אין לי טיפ בעניין. כשיש צורך פנימי פשוט נענים לו.
האם קרה ששיר שלך התפרש באופן מפתיע על ידי קוראים? מה זה עשה לך?
כן. פעם במסגרת ריטריט כתיבה במדבר, הטקסט האחרון שכתבתי בו היה בתדר ששיקף את מה שהרגשתי. יצא ממני אחד השירים היותר שלווים שאי פעם כתבתי. כשפרסמתי אותו, מישהו הגיב לי מתוך פרשנות דכאונית, אפלה, מורבידית אפילו והתעניין בשלומי. אני זוכרת כמה הופתעתי מהמרחק העצום בין הכוונה המקורית לפרשנות מרחיקת הלכת. הבנתי שזה לגמרי בעיניי המתבונן. ידעתי שבאותה תקופה האייש ההוא נמצא במשבר בחייו והבנתי שזו השלכה של הפנימיות שלו החוצה. אומרים ששיר טוב נתון לפרשנויות רבות, לא…?
האם ואיך השירה שלך נפגשת עם תחומי אמנות או עשייה אחרים?
כמה מהשירים שכתבתי, שחלקם מופיע בספר קשורים ליצירות אומנות או ליוצרים, כמו השיר "בבואתה של פרידה" שמתייחס לחייה הדרמטיים של פרידה קאלו וליצירותיה, או השיר "ל' היקר" שמתכתב עם שיר של לאונרד כהן ועונה לו כמכתב חוזר. מעבר לכך אני בקשרים עם כמה קולגות ליצירת סדנאות משותפות שבדיוק מביאות את המפגש הבין אומנותי הזה לידי ביטוי: כתיבה ותנועה, כתיבה וצילום, כתיבה ואמנות פלסטית ואני כבר משתוקקת שהן יצאו לפועל.
מה בחייך מחוץ לשירה עשוי להפתיע את קוראיך?
שאני שוחה בעיניים עצומות. לפני כשלוש שנים החלטתי לאתגר את עצמי ולצאת מאזור הנוחות, ובמקום לפתוח עיניים מיד עם הוצאת הראש מהמים, בחרתי להישאר בעיניים עצומות. מעל ומתחת למים. זה אתגר אותי מאוד, עולים פחדים, נדרשת הרגעה עצמית, חזרה לוייסות… כל פעם הגדלתי את כמות התנועות שעשיתי באופן הזה, והיום זה מגיע למרחק של חצי בריכה.
מה החוויה שלך מקריאת שירים בפני קהל – מה מאתגר ומה מספק?
אני אוהבת ערבי הקראות ומסופקת בכל פעם ששיר שלי מתקבל. אני עדיין זוכרת את הערב הראשון שהתקיים לדעתי לפני שלוש שנים, בו הקראתי ארבעה שירים, הרגליים רעדו לי באופן שחשבתי שאקדח חור בבמה. היום זה כבר אחרת במובן הזה וההתרגשות הרבה יותר נשלטת ומווסתת, אבל עדיין קצב הקריאה שקצת מוגבר מההתרגשות שלי לעתים, עדיף שיואט.
לאחרונה היתה לי חוויה חדשה של הקראת קטע ספוקן על במה. זה ז'אנר לא אופייני כלל לכתיבה שלי, ולקראת הערב הזה שהתקיים בבית התרבות של מועצת גזר, עברנו סדנא קצרה של עמידה על במה. הבנתי שמדובר בהקראה אחרת לגמרי וממש הגשה של שיר וזו היתה התנסות מרעננת.
אילו פרויקטים בעבודה אצלך כעת? לאן פנייך מועדות?
זו שאלה שאני ממש אוהבת. אני אוהבת כשפניי מועדות אל עבר יעדים ידועים מעוררי חדוות עשייה, כמו גם לצאת לדרך הנפתחת לפניי מבלי לדעת את צורת הדברים אשר תביא לפתחי, ולהישאר פתוחה לגילוייה המיטיבים, כשאלו ללא כוונה מוצהרת. לגבי פרוייקטים שכרגע בעשייה:
אני ממשיכה בכתיבת שירי הנצחה לקורבנות של ה- 7.10. השיר האחרון שכתבתי הוזמן ממני מראש מתוך כוונת האם השכולה להפוך אותו לריקוד לזכר ביתה, שיילמד בהרקדות. בימים אלו, נעשים המגעים הראשונים לקאת הלחנתו. אני ממשיכה עם מרחבי הכתיבה לנשות מילואים בהתנדבות. יש לי גם מספר שיתופי פעולה לקיום סדנאות שמשלבות כתיבה וערוצי ביטוי נוספים על הפרק, וישנם עוד כמה פרוייקטים בקנה שמאד מרגשים אותי, אבל עדיין צריכים להסגר קצוות אחרונים ועל כן אני מנועה מלפרסם בשלב זה.
עכשיו, כשהספר יצא, מה התוכניות שלך לגביו?
האמת היא שאני רואה את זה הפוך. כלומר: מה התוכניות של הספר שלי לגביי. עברו חודשיים מאז ש"בין תום לתהום" יצא לאוויר העולם. אני כמובן אשמח שהוא יגיע לכמה שיותר עיניים טובות ולבבות פתוחים, שיוכל לגעת ולמצוא הזדהות בין רבים. מעבר לזה, התוכניות שלי פתוחות לרוח. אני נכונה לקראת זה שהוא ייקח אותי למחוזות מפתיעים ולחוויות חדשות, כמו שכבר התחיל לקרות למשל כשהוזמנתי להעביר מפגש כתיבה סביב הספר לכתת בני נוער במחלקה סגורה בבית חולים לבריאות הנפש. זו היתה חווית מפגש מרגשת במיוחד והתעלות הרוח. יצאתי משם ורק תהיתי עם עצמי איך עכשיו ממשיכים את הטוב הזה. אשמח לקיים מפגשים נוספים בדומה לו למשל ואחרים.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
